חפש בבלוג זה

יום שישי, 10 במרץ 2017

כל הזמן אישה

נאמר לי, ובמידה רבה של הגיון והיכרות עם הקהל (מושג עלום), שלא רלוונטי לכתוב על יום האישה יומיים אחריו. ככל הנראה זה נכון כמו שלא רלוונטי לחגוג אותו, בטח לא במתכונתו הנוכחית


אז השתדלתי לכתוב לפני, אבל לא הספקתי כי החיים עצמם לא ממש אכפת להם שב- 8.3.2017 צוין יום האישה. אני לא ממש צריכה שיזכירו לי שאני שווה, זה חלק בלתי נפרד ממני, אני אישה כל הזמן. פועלת למען השוויון הזה יומיום ומקבלת בתמורה מחמאות על היותי "גבר-גבר". כי אם יש מחמאה שאישה צריכה לשאוף אליה זה שיגידו לה שהיא נחלצה ממעמדה הראשוני כעלמה במצוקה ועכשיו היא עצמאית וחזקה ממש כמו, ככל הנראה בהעדר מחמאות אחרות, גבר, שהוא, מסתבר, הביטוי האולטימטיבי לעוצמה.

יום האישה נועד לשרת אג'נדת שוויון, אבל הלכה למעשה כולו בידול. לצאת נגדו נתפס כלא פמיניסטי, כי הרי ניתן לנתב את יום האישה להעלאת נושא השוויון, לחגוג הישגים ולסמן יעדים ולהגיד שיום האישה נועד להזכיר את היעדים שעוד מסומנים ברשימת המטלות שלנו בדרך לשוויון. זה נכון אבל זה נישתי, העובדה נותרת בעינה - ישראל מוצפת ביום האישה באירועים שכולם מבוססי סטריאוטיפים המעידים על תפיסתה של החברה את האישה.

אפשר להסביר את כל מבצעי היופי, התכשיטים, החזיות, השוקולדים וטיפולי הפנים בהמון מילים יפות, אפשר להסתתר מאחורי סיסמאות נבובות כמו יום האישה הוא היום לומר תודה לאישה ולפנק אותה, אבל מעבר למחשבה הנדיבה, עד לרמת האלטרואיזם (לא), יש כאן את כל התסמינים החולים בהבנת השוויון המגדרי.

כן אפשר לעשות ריקליימינג פמיניסטי לכל מה שהחברה ייחסה לנשים: אהבה לורוד, לתחרה, לבשמים ולפידור עצמי ולומר שאנחנו לא צריכות להתבייש בזה, אלא שאז אנחנו מאמצות לא רק את הלקסיקון אלא גם מעמיקות את התיוג הנשי שמתוחם כיאה וכיאות לחברה הפטריאכלית לאזורים שתמיד נתפסו נשיים.

עד שלא ישתנו הפרסומות מ"פנק את האישה שלך ותראה לה כמה היא שווה" ל"פנקי את עצמך כי מגיע לך", אנחנו נידונים להעדר שוויון. רק דמיינו לכם יום גבר עם מתנות גבריות כמו שישיית בירות, כדורגל, ציוד ספורט ויד עץ לגירוד גנרי, עם משפטים כמו: "תני לו לדעת כמה את מעריכה את עזרתו". 

כל עוד הוראות למכונת כביסה נכתבות בנקבה והוראות על דליי צביעה נכתבות בזכר אנחנו נידונים להמשך ההתניה שהתחילה בילדות שבנות זה ברבי ובנים זה גיבורי-על. כל עוד המרחב הציבורי מאופיין בתת ייצוג נשי, השוויון רחוק מאיתנו. כן יש התקדמות, ניתן ואף רצוי לחגוג אותה, אך היא יכולה להיות מהירה יותר רק שעולם הדימויים והתפיסות שלנו מגביל אותה.    

רציתי לכתוב, שאת יום האישה צריך לציין. צריך לציין את המאבק של נשים כבר כמעט מאתיים שנה לצאת מהחסות הגברית שהוענקה להן. כדי להאדיר ולחזק את הילדות של היום יש לתת להן ולבנים שלומדים איתן, כלים אחרים. אם אנחנו לא נסכים לצרוך את הפרסומות והמבצעים האלה ולא נשתף איתם פעולה ניתור מרחב בטוח יותר לשוויון. את השיעבוד המשתמע של נשים למסלול מסויים גם אם אינו מתאים להן צריך לשרש לא להשריש. צריך לדבר איתם ביום האישה על שריפת חזיות ולא על מבצע של 1+1, על הזכות להצביע לא על הזכות ליום כיף בספא, על הפגנות של פועלות על תנאי שכר ותעסוקה, על המאבק על הזכות להצבעה. על האמונה הבסיסית ששוויון הוא צדק, הוא המצב הטבעי. רציתי לכתוב והייתי עושה את זה קודם, אבל כל דקה פנויה הוקדשה למחוק את ההודעות הגנריות שהודיעו לי איזו רשת ממש רוצה לפנק אותי במבצעים נפלאים לאישה.