חפש בבלוג זה

יום שישי, 29 בספטמבר 2017

על באבי יאר אין יד ואין מצבת - 76 שנים

היום לפני 76 שנים החלו יומיים של טבח ליד קייב אוקראינה, במקום ששנתיים אחרי כבר יהיה שמו חקוק בהיסטוריה האנושית ושמו יעביר צמרמורת בשומעיו. 34,000 יהודים נרצחו בבאבי יאר ביום כיפור תש"ב, 29-30 בספטמבר 1941. כ-100,000, ואולי יותר, בני אדם, רוסים, אוקראינים, צוענים ויהודים, עוד ירצחו בשנתיים הבאות באותו מקום בדיוק, לשם כך גם יהרס חלק מבית הקברות היהודי שהיה במקום, שאגב השנה יוצגו במקום לאחר שחלקן חולצו ושופצו.

ב-19.9.1941 נכבשה קייב, אחרי 45 ימי לחימה קשים. רבים מיהודי העיר גויסו לצבא או הצליחו לברוח לרוסיה הסובייטית, בעיר נותרה קהילה בת כ-60,000 יהודים, רובה נשים, מבוגרים, ילדים וחולים. תאי ההתנגדות לנאצים מצליחים לפוצץ שתי מפקדות נאציות בעיר ומספר מבנים נוספים והנאצים סופגים מאות אבדות. למרות שהאוכלוסייה היהודית לא לקחה חלק פעיל בהתנגדות, יהודי שנתפס ונהרג בניסיון לחתוך צינור מים היה התירוץ להחלטה של ראשי הזרועות הביטחוניות הנאציות בקייב ב-26.9.1941 על חיסול הקהילה, על ה"מבצע" פיקד פאול בלובל, מפקד הזונדרקומאנדו והאיינזצגופה C.

ברחבי קייב פורסמו הודעות שקראו ליהודי העיר להתייצב ביום שני, 29 בספטמבר, ערב יום כיפור, ב-08:00 בבוקר, עם כסף מסמכים, בגדים חמים ואוכל לשלושה ימים. לא נאמר מה המטרה, אבל הדרישה לבגדים חמים ואוכל גרמה לאנשים להיות אופטימים. האיסור לגעת ברכוש היהודי שיישאר גם הותיר תקווה שרכושם יחכה להם או ישלח אליהם בהתאם למקום המגורים החדש. ההוראה היתה ברורה וכמוה גם האיום שמי שלא ייענה לדרישה יירה במקום. לפי העדויות, הנאצים ציפו להיענות של לא יותר מ-6,000 יהודים, אלא שהגיעו פי יותר מחמישה.

מי שהגיע, בהתאם לדרישה, הוצעד ברחוב מלא בשוטרים לעבר בית-הקברות היהודי, שהיה למעשה חלק מבאבי יאר, שם חשבו שיאספו ע"י הרכבת בגלל הקרבה לפסי הרכבת. בפועל, הם אולצו למסור את חפציהם ולהתפשט. המקום, בסך הכל 10 ק"מ צפון-מערבית ממרכז העיר, גודר בתיל והשמירה הופקדה בידי שוטרים, גרמנים ואוקראינים, וחיילי הזונדר-קומאנדו, איינזצגרופה C והוואפן אס.אס. אז נדרשו הקורבנות להתקדם בקבוצות קטנות לעבר הגיא, שם נורו מנשק אוטומטי וגופותיהם נפלו לגיא. הכמות הגדולה מהמצופה של קרבנות, אילצה את הנאצים לחסוך בתחמושת וכל כדור נורה כך שיהרוג שניים.

33,771 יהודים ביומיים. ככל הנראה 29 שרדו את התופת, רובם תוך התחזות למתים. את היורים החליפו כל כמה שעות, אבל הרצח לא נפסק לשנייה. השמועות הגיעו לעיר, מרבית האוכלוסייה המקומית סירבה להאמין, אבל תוך ימים נעלמו כל הספקות, בעיקר כאשר משאיות עם שלל ממוין החלו לעזוב את האזור. בין ה-1 באוקטובר עד ל-3 באוקטובר נרצחה כמעט כל הקהילה, אלה שהצליחו להתחבא נחשפו בעיקר בשל שיתוף הפעולה של האוכלוסיה המקומית. עד ה-11 באוקטובר נרצחו למעלה מ-50,000 יהודים.

כאמור, בשנתיים שאחרי נרצחו בבאבי יאר עוד כ-100,000 בני אדם מלאומים שונים. ב-1942 הוטרדו הנאצים כשהתפוצצויות גז החלו להתרחש באזור והיה ברור שצריך לטפל ב"מטרד". אבל הטיפול האמיתי מתחיל ביוני 1943 עם מבצע טשטוש ראיות, מבצע 1005, שמגיע באוגוסט לקייב. יחידת אס.אס. גרמנית מיוחדת פעלה במקום ואליה צורפה קבוצת אסירים ממחנה סמוך, מתוכם כ-100 יהודים. האסירים ישנו במקום בחפירה שננעלה בשער מסורג. הם עבדו שעות כל יום ושלשלות ברזל על רגליהם בגרירת גופות לשריפה. אחר כך כתשו את העצמות הנותרות, ניפו ממנו זהב ומתכות אחרות, ופזרו את האפר. כשהבינו שבתום עבודתם גם הם ימצאו שם את מותם, הם תכננו בריחה. ב-28.9.1943 הם קיבלו מידע שמתכננים להוציאם להורג למחרת, בלילה של ה-29, כן שוב ה-29 בספטמבר, החל ניסיון הבריחה. 18 הצליחו לברוח, כל השאר נורו בזמן הבריחה ולמחרת.

קייב שוחררה על ידי הצבא האדום ב-6 בנובמבר 1943. אחרי המלחמה נשפטו חלק מהמעורבים בטבח בבאבי יאר, חלקם באוקראינה וחלקם, כמו בלובל, בנירנברג ב-1948.

ב-1961 קרסה סוללת חול באזור ומאות אנשים נספו, במקום התגלו גם עצמות קרבנות באבי יאר וסיפור באבי יאר עלה מחדש. אחד מהאנשים שהגיעו למקום היה המשורר יבגני יבטושנקו, שכבר באותה שנה פרסם פואמה, ששנה אחרי אף זכתה ללחן מאת דימיטרי שוסטקוביץ' והיתה בין הגורמים ללחץ שהופעל להקמת אנדרטה במקום, והיא אכן הוקמה ב- 1976.

"עַל בַּאבִּי-יָאר אֵין יָד וְאֵין מַצֶּבֶת.
עָרוּץ תָּלוּל – כִּדְמוּת גּוֹלֵל עַל קֶבֶר.
 אֲנִי אֲחוּז-אֵימָה.
עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת,
אֵין כְּלוּם
מִדְרוֹן תָּלוּל — אַנְדַּרְטָה מֵעַל פֶּצַע
אֲנִי יָרֵא.
אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם
כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ עַם הַנֶּצַח
אֲנִי לוֹחֵשׁ:
עִבְרִי אָנוֹכִי.
לְאֹרֶךְ הַיְאוֹר אֲנִי פּוֹסֵעַ,
שְׁנִייָה אַחַת — וְעַל הַצְּלָב גוֹוֵעַ
הַמַּסְמֵרִים עֲדַיִן בְּתוֹכִי"
(תרגום: זאב גייזל)


בורות הריגה רבים פזורים ברחבי אוקראינה עד היום, רובם נותרו אלמונים. לכתוב ולזכור זה המעט שיש ביכולתנו לעשות.

יום שישי, 15 בספטמבר 2017

חוקי נירנברג - נקודה למחשבה

חוקי נירנברג היו שני חוקי יסוד שהתקבלו ביומו האחרון של הכינוס השנתי של המפלגה הנאצית, שהיה גם מושב מיוחד של הרייכסטאג, שכבר הורכב כולו מנציגים נאציים, ב-15 בספטמבר 1935 בנירנברג.
בנאומו הפומבי בכינוס ציין היטלר שהחוקים החדשים הם ניסיון לפתור באופן חוקי בעיה שאחרת תאלץ להיפתר בצורה אחרת עד להשגת פתרון חד משמעי. החשש של גבלס, שר התעמולה, מתגובות פומביות גרם לו לקטוע את השידורים מהכינוס עד לקבלת החלטה סופית בשאלה כיצד ליישם את החוקים.
הרקע ידוע, אבל מה אומרים החוקים?

האחד, "חוק אזרחות הרייך", הגדיר מיהו אזרח גרמני. ההגדרה ברורה: רק בעלי דם ארי הם אזרחים מלאים בעלי זכויות פוליטיות. החוק חילק את האוכלוסייה הגרמנית לאזרחים מלאים, גרמנים ארים, וכאלה שפחות, כמו יהודים ומישלינגה – קטגוריה נבחרת שנועדה לבעלי דם ארי ויהודי בדרגות שונות (אגב מישלינגה מפורסם הוא הלמוט שמידט, שהיה קאנצלר גרמניה המערבית). למישלנגה היו שתי דרגות ולראשונים נתנו זכויות אזרח, אולם עם השנים זכויות אלה הלכו והצטמצמו. לא אזרחים היו נטולי זכות הצבעה ובהתאם לקטגוריה אליה השתייכו חלו עליו איסורים שונים. הרעיון הנאצי היה כידוע להתייחס ליהדות לא כדת, שאותה ניתן לבחור, אלא כגזע מובחן שנקבע בלידה ובהתאם לדם ואינו ניתן לשינוי מהטעם הפשוט – סטטוס גזעי לא ניתן לשנות.

את החוק השני היטלר ביקש לנסח רק ב-14 לספטמבר כהמשך לנוסח שבחר לחוק האזרחות, שאגב במפתיע היה הנוסח המרוכך יותר מבין 4 ההצעות לחוק שהובאו לעיונו. "החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני", שהיה מימוש תורת הגזע, אסר על יחסי העסקה או קירבה, כולל יחסים אינטימיים, בין יהודים לארים. החוק ביטל את תוקפם של נישואים בין-גזעיים ואסר על: נישואין בין יהודים לארים, יחסי מין, העסקת עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45 בבתים של יהודים, הנפת דגל גרמניה ע"י יהודים.

חוקים אלה הפכו את היהודים לנתינים חסרי זכויות ואת תורת הגזע לחוק. זה לא היה קשה, מ-1933 שקדו הנאצים על יצירת "אווירה", כך שלמעשה חוקי נירנברג נתפסו ככורח הכרחי מחייב שמולו עומדת "טובת המולדת".

בעקבות חוקי נירנברג, נאסר על יהודים להשתתף באגודות ספורט מעורבות או באירועים ספורטיביים, נוכחותם של יהודים במקומות ציבוריים, כולל: גנים ציבוריים, בתי שעשועים, מקומות בילוי, מסעדות ותיאטראות, צומצמה מהותית. על היהודים היה להוסיף שמות עבריים לשמם לשם זיהוי מהיר, ישראל לגברים ושרה לנשים ותעודותיהם הרשמיות סומנו באות J.

חוקים אלה גם מובילים לתהליך האריזציה, שהחל ב-1937 ובסופו הושלמה העברת הבעלות של רכוש יהודי לידיים אריות, מחריף מחרם על עסקים יהודיים קטנים, להפעלת לחצים לוויתור על הרכוש על ידי הוצאה של פועלים אריים מעסקים יהודיים, חרם, מניעת כניסת לקוחות, עידוד הגירה ועוד. בסופו של דבר, עד יומו האחרון של הרייך נחקקו בגרמניה הנאצית מעל 400 תקנות שחלו על יהודים. מיותר לציין שיהודי גרמניה היוו פחות מאחוז באוכלוסייה הכללית הגרמנית?


למעשה חוקי נירנברג היו חלק מיצירת מערכת חוקים בה טובת המולדת עומדת מעל הכל, הרבה לפני זכויות אדם בסיסיות. בסופו של דבר המערכת הזו, שהבדילה בין אזרחים בשם טובת המדינה, יצרה "צרכים" חדשים. לכן, עד ועידת ואנזה, במשך למעלה משבע שנים, חוקים אלה תוקנו והתחדדו ודרשו פתרונות חדשים, כמו גירוש ובסופו של דבר גם חיסול פיזי. חוקי נירנברג היו הכתובת על הקיר לעולם שלא רצה לראות.