סקירת פייסבוק, יום שישי 19.2.2016

ושוב התכנסנו לסקור את הסטטוסים של חברי הכנסת לקראת סוף השבוע, שנתחיל ללא דיחוי?

ציוץ פתיחה: נו מה? זמן לסקירת פייסבוק? ברוח הקזינו השורה עלינו, נהמר על אפיק הדרדרות סולידי או שמא ניקח סיכון ונחליק? המלצת "קום, ברח לך" אבל פרשת תצווה

ציוץ 1: נתניהו לא העלה דבר מאז שרעייתו השתלטה לו אתמול על העמוד, רק שעכשיו הסטטוס שלה נעוץ (אתנחתא קומית). יש לזכור:
(ציוץ מ- 28 נובמבר 2015) נתניהו לא מעדכן סטטוס אבל מנסיוני, לרוב כשיש סטטוס על רעייתו שרה, שאגב דואגת כל הזמן לעם ישראל, הסטטוס לא משתנה עד שאין ברירה. מקריות?
שווה רגע להתעכב על הסטטוס האחרון של נתניהו ולו משום שהפעם הוא לא נכתב ע"י ראש הממשלה בסגנון המעריץ הקבוע, אלא נכתב ע"י רעייתו עצמה וכידוע עם הזוג הזה שום דבר אינו מקרי.


ציוץ 2: אני לא יודעת אם אכן אילת קורסת אבל בסוף השבוע הזה אין מה לדאוג כי גיבור העל המקומי שלנו איווט ליברמן שם ואם תסתכלו בתמונה גם תדעו באיזה מלון


ציוץ 3: הרצוג משתתף באבלה של משפ' ויסמן ומסביר שזו עוד הוכחה שיש צורך בתוכנית ההפרדות "שלו", נקודת החולשה שאין לו אפשרות ליישם עדיין לא זוהתה, שולי
משהו ממשיך לא לעבוד בכל סיפור המנהיגות הזו של הרצוג, אולי זה פשוט לא נועד להיות.


ציוץ 4: מהסטטוסים של בנט יש שיסיקו שסדר היום שלו נקבע על פי הסיקור ב"הארץ" או שזו הצהרת כוונות לנושאים בטיפול, מקווה שלא כדור-בין-העיניים-סטייל
שנאמר מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננין

ציוץ 5: לפיד מתחיל את הסטטוס על מפגש אתמול בסלון של משפ' גוזלי כשכל הנוכחים היו אנשי ליכוד, הבית היהודי וכולנו- נשברתי כאן. מה הסיכויים שהוא בא לבד?
מעבר לזה שהמשך הסטטוס משמע כמו נאום מוטיבציה של מאמן פוטבול מזדקן בקולג' אמריקאי.

ציוץ 6: עמכם הסליחה. אלה היו 4 ה"גדולים", אבל נשוב וניפגש ממש בקרוב

ציוץ 7: נמשיך? אז איתן כבל בסטטוס פרידה עצוב מהפינצ'ר המשפחתי והוא כותב מהלב, הייתי מפרגנת אבל המילה חתולות קפצה לי כמו מירב מיכאלי בעין #סליחה
א. הסטטוס של כבל עצוב
ב. ייתכן שבאמת אלה חתולות נקבות ובכל זאת
ג. אני דווקא מסמפטת את מירב מיכאלי למעט נושא ההטיות הנקביות
ד. לאור כל זאת ולמרות זאת, יש שילובים שאותי הם מצחיקים ומעולם לטענתי להומור משובח

ציוץ 8: לבני מאחלת שבת שלום עם השיר "אני מצפת" של שושנה דמארי שאמה אהבה, אני רק אומרת שהיום כל איזכור של עיר בפריפריה הופך אותה למועמדת לקזינו


ציוץ 9: יחימוביץ מציעה ש"תקראו, תחבקו, תלחמו, תתלוננו, תשתפו, תשנו". אני מניחה שזו טיוטא חצי אפויה, אבל מי אני שאשפוט?


ציוץ 10: יואל חסון בסטטוס נרגש אל כחלון בו הוא מבקש ממנו לחדול להיות "מורשה חתימה" של נתניהו, אני מניחה שהוא התכוון ל"חותמת גומי" אבל היה בסערת רגשות


ציוץ 11: רגב מסבירה שמפרשת תצווה עולה שאבני שוהם על כתפי הכהן הגדול נועדו כדי להזכיר לו שהוא מייצג את אלוהים, האם לצפות להצעת חוק לאבני חושן לשרים?
בכל זאת התנ"ך הפך למיינסטרים של ההשראה בשנים האחרונות, אי אפשר שלא לתהות וחכו לציוץ של שולי מועלם.


ציוץ 12: והשרה איילת שקד מעלה תמונה של שקדיות יחד איתה בעמק החולה ואין לי מה להגיד על זה, אבל לא רציתי שתחשבו שאני מפלה


ציוץ 13: גם אקוניס מעלה תמונה עם שקדיות וומאחל שבת שלום גם לכם, למשפחותיכם, לחיילים, לכוחות הבטחון ולכל אזרחי ישראל, באנגלית הוא מקצר ל all of you


ציוץ 14: אלי בן דהן אומר שבפרשת תצווה לא מוזכר השם משה והשאלה שלו לשבת היא "האם משה נעלם?" ואני שואלת "מה הוא לא יודע מה קורה אחר כך?"


ציוץ 15: אפרופו "אין הסתה", ח"כ מיקי רוזנטל הגיש תלונה במשטרה אחרי שתמונות שלו במדי SS הופצו ברשתות החברתיות ע"י תומך אם תרצו. כי אם תרצו הסתה, אז יש


ציוץ 16: ארדן לא רוצה לבקר את הרמטכ"ל אבל לא רק שזה לא קרה, זה גם לא שנוי במחלוקת ומה שחשוב זו הערבות בה אזרחים מגינים על אחרים וההסתה הפלסטינית
הביקורת על הסטטוס של ארדן, שאגב מלווה בתמונת שוטר מג"ב עם תפילין מתפלל בכותל, ראוי היה שתהפוך לפוסט. מבית מדרשו של מורו ורבו נתניהו, מוציא ארדן פוסט שטוען בראש ובראשונה שמעולם לא רוקנה מחסנית על נערה עם מספרים. יותר מזה הוא טוען שבחלק גדול מהמקרים דווקא הרוצחים נתפסו לאחר שרצחו, אלא שלא מוגזם לצפות שהשר לביטחון פנים ידע טוב יותר את הסטטיסטיקה ואם היא לא מוכיחה את טענתו עדיף שלא יציין אותה. אלא שאז הוא מאזכר את האירוע בו נורו למוות נערות בנות 14 שניסו לבצע פיגוע עם מספריים וטוען שהשוטר פעל כשורה, זה רק פחות מסתדר עם הטענה הקודמת שדבר כזה לא קרה. ואז בלופ לוגי הוא מגיע לנקודת ה"הלקאה העצמית הציבורית", כך הוא קורא לזה. לא חשבון נפש ראוי - הלקאה. זה בא עם הסבר על תעצומות הנפש של העם וערבות הדדית ואיזו יופי לנו שבאים לרצוח אותנו בסכינים ואנחנו ערבים זה לזה. רק אומרת שחבל שהשר לביטחון פנים עסוק בעיקר לרומם מורלית את האזרחים והלוחמים במקום ליצר פיתרון מתוך הממשלה. 


ציוץ 17: דוד אמסלם מהליכוד, מכירים? הוא מספר שבשכונות ובכפרים הערביים צצים בכל יום בניינים עם עשרות אלפי יחידות דיור, יש להניח שכבר רואים את זה מהירח
היקפי בניה חסרי תקדים


ציוץ 18: שולי מועלם מעידה על עצמה שמפרשות השבוע האחרונות שעוסקות בבניין המשכן, הגעגוע לבית המקדש לובש מימד מוחשי. אתם רשאים לראות בזה אזהרה
החלומות של שולי מועלם וציפי חוטובלי כמשל יוצרים אצלי תחושת אי נוחות עזה, לא משהו שאפר של פרה אדומה כמדומני לא יכול לפתור.


ציוץ 19: מוטי יוגב מסכם את מעשיו השבוע עם ביקור האבלים אצל משפחת ויסמן ומסכם ב"דם עבדיו ייקום", מניחה שמבחינתו זה המשך טבעי ל"השכם להורגו" מאתמול


ציוץ 20: גם את יולי אדלשטיין מטריד שמשה לא מוזכר בפרשת השבוע למרות מרכזיותו מבחינתו זה אות לרודפי הפירסום של ימינו להיזכר במסירותו של משה - גם כן לקח


ציוץ 21: רק אומרת שעודד פורר קרא הארץ השבוע כי אחרת אין סיכוי שהוא מכיר את השיר של אלתרמן "ארץ ערבית"
הדברים שעולים בעקבות העדר פ' דגושה בערבית, עוד בסוף רגב תצטט את צ'כוב.


ציוץ 22: כשחיים ילין כותב "פרשת תצווה מהעיניים שלי" הוא מתכוון שיש סרטון, בכל מקרה עוד ח"כ מיש עתיד טובל במקורות כדי לדבר על חשיבות המנהיג גם היום


ציוץ 23 ומסכם: גם מירב מיכאלי וגם אראל מרגלית מעלים סטטוס הספד על גרבר ובצדק. זמן מצוין לסיים את הסקירה והפעם לשתות וויסקי לזכרו של השחקן הענק הזה

נקודת שיוך - פוסט הורי

הוא צעק והשתולל ויכולתי לראות שהוא מסתבך עם עצמו, לא משנה מה הצעתי, זה היה לא טוב. הוא החליט ללכת לחדר והדלת נטרקה. הסתכלתי על עצמי. יושבת במסדרון הכניסה לבית וגיליתי להפתעתי שאני לגמרי רגועה, כל המאמץ שהשקעתי בלהישאר רגועה ולא להיגרר לסערת הרוחות שלו, הביא עימו שלווה אמיתית. אבל את הסערה שמאחורי הדלת הסגורה שבקצה המסדרון השני יכולתי להרגיש. דפקתי בדלת ונכנסתי. התיישבתי על קצה המיטה ואמרתי: לא באתי לדבר. משפט אחד ודי - כשהייתי בגיל שלך בערך, היו רגעים שנורא כעסתי אפילו בלי לדעת למה וכל מה שרציתי זה שיגידו לי שהכל בסדר ושאוהבים אותי. זה מה שבאתי לומר - הכל בסדר ואני אוהבת אותך". התכוונתי לצאת, אבל כבר תפסו אותי בחיבוק.

זה לא תמיד עובד. קל נורא להתעצבן על בני נוער שמתעצבנים כמעט מכל דבר, צועקים, מחמיצים פנים וממלמלים מיני מילמולים מתחת לפלומת השפם, או סתם מתחת לאף, ובכלל רק רוצים להימלט לסמארטפון שלהם בשקט. למעשה זה הכי קל, כי לרוב הם סתם מעוצבנים ואין קשר בין העצבים שלהם למשהו ספציפי שקרה או שיש לך עליו איזושהי אחריות, לבד מסיבה נסיבתית התלויה בעובדה שאתה ההורה שלו/ה. זה מתסכל, אבל אנחנו לא נוטים ממש לראות את זה. בעיני זה בגלל שאי שם בתוכנו, אנחנו מתייחסים להבדל בין ההתנהגות שלנו כהורים להתנהגות של ההורים שלנו כשאנחנו היינו בני נוער. מבחינים בין החוויה שלהם והחוויה שלה. מכיון שלרוב ההשוואה הלא אובייקטיבית הזו מסתיימת בזה שאנחנו, לפחות לדעתנו, הורים טובים יותר משהיו הורינו, הרי שהנה לנו ההוכחה הניצחת, שהילד שלנו באמת לא מבין עד כמה טוב לו. 

עם הגישה הזו יש די הרבה בעיות, הבעיה העיקרית היא שזה עובד רק עלינו ואנחנו שוכחים שהילד שלנו בכלל לא מודע להשוואה. זה די טבעי שילד שלא מכיר דרך אחרת לא יהיה אסיר תודה שהוא מקבל יחס שהוא לא חווה בעצמו. כל נקודת הייחוס שלו היא אחרת משלנו, כי נקודת הייחוס שלנו נעוצה בדור אחד אחורה והילד הספיציפי הזה אין לו חלק בה. כל דור נוטה לייחס לילדים שלו פריבילגיות שלא היו קיימות כשהוא היה צעיר ובאיזושהי צורה לא מודעת אנחנו רוצים שהילד שלנו יכיר לנו על זה טובה. זה לא עובד ככה, זה רק מתסכל, כי זה לא שאנחנו לא צודקים, במידה רבה אנחנו כנראה כן, זה רק לא רלוונטי.

הבעיה עם זה שזה יוצר תחושה מעט צדקנית "של אני עשיתי כזה שינוי, למה זה מגיע לי", אולי זה נכון, אולי זה בעצם גם מה שההורים שלנו חשבו. אלא שההתנהלות ההורית השונה ותלויית הדור אינה חלק מהתפיסה של הילדים שלנו ולא צריכה להיות, בטח לא בגיל צעיר בו הם רואים את הכאן והעכשיו והוא לא עניין של השוואה. הדרך היחידה לשבור את המעגל הזה, היא לא לבחון איפה אנחנו צודקים, אלא איזה דפוסים צריך לתקן, אילו כלים אנחנו צריכים כדי לעזור להם לצלוח את גיל ההתבגרות בכמה שפחות חיכוכים ומתוך רצון להפוך את זה לחוויה מעצימה. בסך הכל לא ניתן לעצור את הפיכתם לאדם בוגר, צריך לזכור שהתפקיד שלנו הוא חינוכי ונועד לתמוך, להכווין ולייצר שינוי לא דרך עימותים וקריאה לצדק ולהוקרה אלא דרך הקשבה ועבודה הדדית. שיתוף פעולה מצידם לא יגיע כי אנחנו צודקים, אלא כי אנחנו מושיטים להם יד.

אחד הדברים שהשפיעו עליי בנושא הזה הוא ההבנה די מהר לתוך ההורות שבחוץ הצאצאים נתפסים כ"ילדים שלי", אך למעשה מושא השייכות הפוך - זו אני אמא שלהם. קל, טבעי ונעים לאמץ אותם אלינו למלמל "את/ה שלי", אך למעשה בכך אנחנו מסרסים במקצת את העצמאות שלהם. להביא לילדים לעולם זו החלטה שלנו והיא כידוע החלק הקל, סוג ההורים שאנחנו רוצים להיות היא החלטה שבצידה עבודה קשה. אם נתייחס לתקופת הילדות וההתבגרות של הילדים שלנו כתקופה של פיקדון, ולא מתוך אדנות של שיוך, יהיה לנו קל יותר להתייחס אליהם. כאשר אנחנו רואים בהם המשך של עצמנו, אנחנו גם לא חוסכים מהם חלק מהביקורת העצמית שמופנית אליהם במקום לאחראים האמיתיים. אנחנו.

השינוי הזה הוא מעבר לשינוי מילולי, הוא תודעתי ולכן בכוחו ליצר פרקטיקה חיובית יותר בהורות היומיומית. הורות היא הרבה מעבר לתנאים שאנחנו מעניקים לילדינו, היא גם נמדדת במוכנות שלנו לשבור דפוסים על מנת לייצר משהו טוב יותר. אין כאן מתכון, יש כאן יחסי אנוש פשוטים, אין סיבה לסבך את זה ובניגוד למערכות יחסים אחרות המפתחות בידיים שלנו, ההורים. זה מתחיל במשפט פשוט וטבעי: אני ההורה שלך, ואני כאן עבורך. אולי אנחנו נותנים יותר מהורינו, אבל גם כל המציאות שמסביב השתנתה ואין מקום להשוואה. מה שיכול להיות זה שהילדים שלנו, כמו כל ילד בכל שלב בהיסטוריה, רק רוצים שניקח את הזמן להכיר אותם, להבין אותם ולהיות איתם. זה משהו שכל מבוגר זוכר שהוא רצה כילד ולא תמיד זוכר לתת כמבוגר. כשאתה מגדיר את עצמך קודם כל כהורה שלו, אתה זוכר שכל האחריות מוטלת עליך וזה משהו שחיוני לזכור. 

ארץ הג'ונגל

פורסם לראשונה במעריב, 14.2.2016

מילים ומשמעותן מייצרות ומבנות מציאות ואינן נטולות הקשר (קונטקסט). הבנת ההקשר הלא מילולי היא חלק חשוב מתוך הבניית המשמעות, ממנה גם נבנית המציאות. מכיון שמילים תמיד נאמרות על רקע מצב, הן חלק מהדרך בה יובנו וגם יובן המצב. כאשר ראש הממשלה צופה על ירדן, מדינה עימה מתקיים שלום יציב ומוצא לנכון להשתמש בביטוי "חיות טרף", כל אדם בעל הגיון ישר יסיק שהפלסטינים על אחת כמה וכמה. כה אמר ראש הממשלה, האחראי דה-יורה ודה-פקטו על ביטחון המדינה.

זאת סיבה מצוינת להתייחס ברצינות לאמירתו של ראש הממשלה על "חיות הטרף שמסביבנו", משמעותה והתודעה הציבורית שהיא מסייעת לייצר. לפי ההגיון שהפגינה ח"כ ד"ר ענת ברקו שבוע שעבר, הרי שראש הממשלה לא היה נדרש לסוגיית חיות הטרף לו רק ה-פ' הרפה לא היתה קיימת בעברית, גם לא לפלסטינים – הם לא היו קיימים משום שלא ניתן היה להגותם והתאמה לשונית היא לחלשים. אבל כל עוד לא הוצאה ה- פ' הרפה מחוץ לחוק, במסגרת הנורמה הציבורית לחקיקת חוקים הזויים, נותרנו עם פלסטינים ועם חיות טרף.

המשמעות שניתנת למילים קובעת במידה רבה את ערכן, קליטת המילים והמסרים הפרטית והציבורית בסופו של דבר מתרגמת לשיח הציבורי שגם מייצר את נורמות ההתנהגות. כשראש הממשלה קורא לירדנים, למצרים, לפלסטינים, ללבנונים ולסורים "חיות טרף" הוא נשמע באופן ברור וחד משמעי והמסר אינו משתמע לשתי פנים. אין בני אדם מסביב לישראל - יש חיות טרף, אין סביבה עוינת – יש ג'ונגל. ולג'ונגל יש חוקים משלו. חוקים אותם מכיר רק מי שנמצא בג'ונגל.

זו לא אמירה סתמית, פליטת פה או בחירה אקראית של מילים. זה קו המחשבה של ראש הממשלה ובמידה רבה התפיסה הכללית הציבורית שהוא מנסה לייצר. הסבטקסט ברור ורב ערוצי – ישראל צריכה להגן על עצמה, "האויב", ממש כמו חיות טרף, לא מבחין בין קרבנות, אין לו בכלל שום כללי מוסר אנושיים – הוא פראי והוא סביבנו וכל האמצעים כשרים. זה גם המשך התמה המקשרת את הטרור הפלסטיני לטרור המוסלמי הקיצוני עימו מתמודד המערב, משל חיות הטרף מהג'ונגל שלנו מתחילות להגיע אליכם. יש משהו קמאי ואינסטינקטיבי בתגובה המתגוננת שהאיום בחיות טרף יוצר. הקמפיין להעלאת המודעות הציבורית לתבהלה בחסות ראש הממשלה זו הקדנציה השלישית, עלה מדרגה.

אין כאן הפתעה גדולה, נתניהו רואה בערבים בעיה והוא מעביר את זה לציבור בצורה חד משמעית, עם המיעוט הערבי שחי בישראל, הוא קצת בבעיה, גם כשהוא לא ממציא בעיות כמו "נהירה לקלפיות". אזרחות מלאה? שוויון זכויות? ובכן במגבלות הראויות ורק אם הוכחה נאמנות. לא מן הנמנע, כי מלבד מההחלטה ה"דמוקרטית" להכתיב לציבור הזה מי יהיו נבחריו המקובלים על השליט (ע"ע חוק ה- 90), עוד "נאלץ" יום אחד לשכנם בגני חיות יעודיים כמעשה האדם בחיות טרף. 

למילים יש משמעות, לסיטואציה יש משמעות וכמובן גם לדובר. אין תימה שראש ממשלה שחרטה על דגלה את מפעל ההתנחלויות, דה-לגיטימציה של הפלסטינים על כל המשתמע, חיזוק הזהות היהודית והצרת פעילות של מחנה פוליטי, מתבטא כך. אלה הפנים של ישראל וזה השיח שהוא משליט. ואפרופו חיות טרף, אני מוצאת את זה מתאים לצטט: "שריה בקרבה, כזאבים טורפי טרף, לשפוך דם לאבד נפשות למען בצע בצע" (יחזקאל כ"ב, כ"ז). אתם רשאים להתייחס לזה כמסר.

סקירת פייסבוק, יום שישי 12.2.2016

שבוע שלישי לסקירת הפייסבוק יוצא לדרך, אתם כבר מכירים את הנוהל

ציוץ פתיחה: 17:51 זו שעה מצויינת לסקירת פייסבוק, הלא כן? שנאמר אם יש לך שלדים בסטטוס, תן לי לרקוד איתם
יצאתי לקושש

רק מציינת שזו פראפרזה על מרק טווין, אבל כבר ידעתם את זה, הלא כן?

ציוץ ראשון: אחרי שבוע כמו השבוע של נתניהו, הייתם מאמינים שיאמר יותר מ"שבת שלום", מצד שני יש להניח שהיום המעון לא התנהל "על מי מנוחות" כפי שרעייתו אוהבת
למרות שאהבתם של ראש הממשלה ורעייתו משתבחת עם הזמן והרשתות החברתיות, ובעיקר פייסבוק, העניקו לראש הממשלה את ההזדמנות לנצל את העמוד הרשמי כדי לשבח, להלל ולקלס את רעייתו, בסוף השבוע הזה כנראה לא נותר לו אלא לקוות לשבת רגועה וזואת בניגוד לכל התחזיות הפוליטיות, שהרי מבחינה אקלימית יהיה ממש נעים.

ציוץ 2: הרצוג עוד לא עדכן היום, אבל אבדוק לפני סיום.
זה מאתמול:

להרצוג ממש חשוב שתדעו מה הוא חושב על מינוי ראש השב"כ, אז הוא סבבה עם זה ואף מודה ליורם כהן. לו רק כיו"ר אופוזיציה לא היה נדרש לממלכתיות. רגע

פרשנותו המקלה עד מאוד (על פעילות ראש הממשלה זאת אומרת) עוד תילמד מתישהו בבתי הספר למדע המדינה. אחריותה של האופוזיציה להוות אלטרנטיבה לשלטון כנראה פסחה מדף ההנחיות של יועציו אשר רואים ביו"רות אופוזיציה בסגנון מסייע דרך לכבוש את השלטון, אם כי זו מעולם לא הוכחה כמוצלחת.
ציוץ 3: בנט מנסה את הלוק ה"מכיל" ומזכיר שצריך את כולם כדי שנהיה עם שלם, אז או שזה סתם או שזה איום מרומז בטיפולי המרה לכולנו
שנאמר, עוד יבואו ימים
סיסמאות, סיסמאות, סיסמאות - בנט יודע שמעשים מדברים חזק יותר ממילים, אבל זה לא מפריע לו אף פעם

ציוץ 4: יעלון נפגש עם המלך עבדאללה במינכן, שם דנו ביחסים בין ירדן לישראל, המזה"ת והפלסטינים, כנראה דיון אקדמי בלבד
אפרופו עבדאללה מלך ירדן - זה לא היה מול ירדן שראש הממשלה טבע את המונח "חיות טרף"? תוהה אם הסטטוס לא היה רק כדי להרגיע את נתניהו שהוא יצא מזה בשלום וחית הטרף לא תקפה.

ציוץ 5: מתרומתו של עם ישראל לכלי המשכן המפוארים מגיעה רגב לקישור בין רוחני לגשמי, לחיבור לנשגב ומפה כמובן לממשלה שאמורה לממש אידאלים בגינם נבחרה #מה
רק בגדר עוד הוכחה ששרת התרבות היא אדם יצירתי מאוד ובעל מערך אסוציאוטיבי מפותל.

ציוץ 6: לבני נהנית מאוד במינכן ומדברת עם הרבה אנשים לדעתה אם ישראל תתחיל ליזום יהיה הרבה יותר טוב
דברים שרואים משם, גם רואים מכאן, אבל סבבה
הבנאליות של הפוליטיקה

ציוץ 7: כבל בפוסט חינני ליום המשפחה, ממנו למדתי להפתעתי שיש לו ילדה בת ארבע, לעומת זאת לא הפתיע שהוא אבא נוכח
מה אתם מסתכלים עליי ככה? פירגנתי
ציוץ 8: אם תהיתם מה אקוניס, שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, עושה, ואני מניחה שלא, אז בכל טיסה לחו"ל נפגש עם צעירים ואומר להם לעשות את הדבר הנכון ולעלות

ציוץ 9: חברי יש עתיד היו בחבל אשכול, אפשר לעשות ביקורת אחת לכל הסטטוסים, בעצם זה גם תקף על הח"כים
האחדות היש עתידית אין שניה לה, למעט אולי בצפון קוריאה. כל חברי הכנסת של יש עתיד מעלים סטטוס דומה, כנראה הורדה הוראה מלמעלה ומי רוצה עוד ערב עם יין ודיאט ספרייט?

ציוץ 10: רועי פולקמן מכירים? לא? רמז? כולנו. בכל מקרה מסתבר שאנשים שואלים אותו שאלות ולכן הוא יענה על חלקן פעם בכמה זמן בוידאו. עדיין לא מעניין, הא?
סליחה אם פגעתי

ציוץ 11: יפעת שאשא ביטון לא מוכרת מספיק ולכן צריך לרשום את שמה וזה גוזל תווים, היא שפטה בתחרות שירה מרהיבה לילדים והקפידה לבדוק את היתרי ההעסקה שלהם
כל ציוץ (משול לסטטוס) בטוויטר הוא בן 140 תווים. אין בליבי לתת יותר תשומת לב לסטטוס המיותר הזה.

ציוץ 12: השרה גמליאל השתתפה בתוכנית פרשת השבוע בערוץ 20 וכנראה לא אמרה שם משהו מעניין כי זה לא היה שווה תמצות בסטטוס
אבל מה שהיה חשוב זה שיצאה מזה תמונה עם גיא זו-ארץ, כנראה שזו השורה התחתונה

ציוץ 13: אלי בן דהן מסביר על פרשת תרומה וחשיבות הצדקה שבאה מהמילה צדק, כנראה שתמונה עדכנית שלו מפעולה התנדבותית לא היתה כי הוא העלה תמונה מ"ויקימדיה"
אבל מגיע סחטיין על השימוש בויקמדיה ומתן הקרדיט

ציוץ 14: ענת ברקו ממשיכה בשלה, מה שהיא למדה השבוע זה שכנראה היא עלתה על נקודת תורפה, מעניין כי זה מרגיש ככה גם לנו
אגב תורפה בפ' דגושה כמו שיש בעברית

ציוץ 15: בר לב היה בוושינגטון לקדם את תוכנית ההיפרדות שלו, סטטוס שכולם יכולים לקבל בשוויון נפש לבד מחיליק בר -המרוץ הלא רלוונטי לראשות הועידה המדינית
המרוץ על ראשות הועידה המדינית מעולם לא היה חם יותר, וזה עצוב שלאף אחד, לבד מחיליק בר ובר לב, זה לא ממש חשוב.

ציוץ 16: מוטי יוגב מספר על פעילות הצוות שלו השבוע ומקנח בפרשת תרומה שמדגישה התנדבות ואחדות, על זה יש 2 דברים שאציין:
א. שכר ח"כ ב. D9


ציוץ 17: אדלשטיין גם מציין את פרשת תרומה ומאחל לכולנו שייכות שמאחדת את העם, תחושת שותפות וסולידאריות, כן כמו בימים הטובים ההם של בית המקדש

ציוץ 18: לפיד מסכם את הפיקניק בעוטף: השבוע היה יום המשפחה ותושבי העוטף הם משפחה
ברור, כאלה שמבקרים "פעם ב", רק ביום, שיחות על כלום, הרבה אוכל וחוזרים
ציוץ סיכום: ארוחת ערב היא זמן טוב לסיים, למרות שתאבון כבר אין
בכל מקרה הצעת ההגשה כרגיל עם וויסקי, כי צרת רבים היא כבר ממש לא נחמה, אבל וויסקי כן

רק מזכירה, אם בכלל צריך, שאני צינית, אבל הפוליטיקאים עוד הרבה יותר. ככל הנראה לא תקחו את זה בחשבון בביקור הבא שלכם בקלפי

יום ג' לספירת הבל"ד

חברי כנסת ישראלים מבל"ד נפגשו עם משפחות המחבלים במסגרת הניסיון להחזיר את גופות המחבלים כדי להביאם לקבורה וליכדו את מעגל המתקבצים סביב מדורת השבט הישראלית, המקום בו לאזרחים הערבים, נאמנים או לא, אין ממש מקום. בעוד נתניהו מלבה את הלהבות, האופוזיציה מתייצבת לימינו לשירת "הרוח נושבת קרירה" וסיפורי צ'יזבטים. כיף להתחמם באש המקרבת היהודית, אין כמו שריפה טובה שלא מן המניין. מי צריך ל"ג לספירת העומר כשיש ג' לספירת בל"ד?

זה ברור שהמפגש של חברי הכנסת מבל"ד, ג'אמל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, עם משפחות המחבלים מעצבן את הציבור בישראל. כואבת ככל שתהיה, העובדה שחברי כנסת ישראלי השתתפו בפגישה בה היתה דקת דומיה לזכר מי שנקרא שאהיד ברשות הפלסטינית ומחבל בישראל, עדיין אינה סיבה לסילוקם מבית הנבחרים הישראלי.

הפרשה הזו סמלית – חוסר היכולת להפריד בין דמוקרטיה ובין תחושת ה"ישראליות" שהציבור הישראלי-יהודי כל כך רוצה שתהיה נחלת הכלל. לא משנה כמה יטענו חברי הכנסת מבל"ד שהיה כאן ניפוח מכוון ושבפגישות כאלה מקובל להתחיל בדקת דומיה ולקרוא למחבלים שאהידים, ההכרעה הציבורית כבר נעשתה. שאלות כמו האם הם היו צריכים להיות שם, או האם הם היו צריכים לנהוג אחרת, אין להן חשיבות, הן סמנטיות. הציבור הישראלי לא מרוצה כי רובו רואה את הסכסוך באופן חד צדדי ומי שבאופן כזה או אחר פועל בצורה שיכולה להתפס פרו-פלסטינית הוא שתול ואם במקרה הוא גם ערבי אז הוא גיס חמישי.  במקרה של שלושת חברי הכנסת מבל"ד זה קל, הם כבר מזמן סומנו כאויב.

בין אם זה מוצא חן בעינינו או לא, הפגישה הזו אינה בסתירה לחוק הישראלי, היא רק בסתירה לדעת הקהל הישראלית-יהודית. העובדה שזה יצר חגיגה תקשורתית בה כולם מדבררים את נתניהו מגילאון ועד סמוטריץ', רק מחזקת את הכשלים הישראלים בהבנה מה מחייבת ההגדרה דמוקרטית שאנחנו כל כך אוהבים לצרף לצמד המילים מדינת ישראל. ונראה שזה פחות מוצא חן בעינינו, אנחנו אוהבים את הערבים שלנו נאמנים, בעצם גם את היהודים שלנו אנחנו אוהבים ככה.

עבור ראש הממשלה, בנימין "הערבים נעים בכמויות לקלפי" נתניהו, "פרשת הפגישה" מאפשרת להמשיך את קו הנאמנות שהוא כל כך אוהב. הוא התראיין, העלה פוסטים ברשתות החברתיות והבהיר שוב ושוב שהוא יעשה הכל כדי שדברים כאלה לא יתאפשרו. בישיבת הממשלה ביום ראשון אמר כי הוא "מאמין שרבים מאזרחי ישראל חשים שחברי הכנסת של בל"ד אינם מייצגים אותם, אנו משקיעים מאמצים גדולים כדי לשלב בחברה הישראלית והם עושים את ההפך – הם בונים חומות של שנאה". כמאמר ראש הממשלה החלק הראשון נכון והחלק השני לא יהיה נכון.

לגבי החלק הראשון? בתכ'לס ראש הממשלה צודק, הרשימה המשותפת מייצגת כ- 10% מציבור המצביעים בבחירות הקודמות ובל"ד עצמה עוד פחות. יש גם יסוד סביר להניח שבל"ד בכלל לא היו עוברים את אחוז החסימה ולא היו מיוצגים בכנסת לולא העלאת אחוז החסימה מבית נתניהו-ליברמן. ואכן מרבית הציבור בישראל אינו תומך בהם, מקסימום כ- 3%  – מתמטיקה פשוטה שלא דורשת ניקוד בונוס. אז בתמיכת הרוב הם אינם זוכים. בתמיכת מי הם כן זוכים? ובכן – המיעוט. וראו איזה פלא – על זה בדיוק מדברת דמוקרטיה – על הגנת זכויות המיעוט. כן, כן, גם כשהמיעוט לא מתיישר עם הרוב.

החלק השני? ובכן המאמצים הגדולים האלה של ראש הממשלה הם בעיקר בדיבורים, למעשה כל השקעה בציבור הערבי תעשה על סמך קריטריונים של נאמנות וספק אם אותה רפורמה תחל בקרוב, בטח לאחר שניתנה בידיהם של אלקין ולוין. אבל מה שברור מאמירתו של ראש הממשלה זה יחסו לאוכלוסיה הערבית – הם. אלה שלעולם לא יהיו חלק מה"אנחנו". מיעוט שזכויותיו מובטחות רק אם יעמוד בקריטריונים שמציבה המדינה. מיעוט שזכויותיו מותנות ולא ניתנות מתוקף אזרחותו. אם, לדברי ראש הממשלה, חברי הכנסת בונים חומות של שנאה, אני מתקשה למצוא ביטוי שיתאים למדיניות הממשלה לאורך השנים כלפי הציבור הזה שמעולם לא היה לגמרי שווה זכויות.

הפגישה הזו נתקעה לציבור הישראלי כמו עצם בצוואר, בגל הטרור הנוכחי אף אחד לא רוצה לשמוע על הצד הפלסטיני, אלא שלמרבה הפלא הוא לא נעלם. ישראל מוסיפה לשלוט על הפלסטינים ולהתעלם מכך שהשליטה הזו יצאה כבר מזמן מכלל שליטה. כשהיפרדות או קיפאון זה שם המשחק, ישראל עושה מה שהיא עושה הכי טוב – להתעלם מהבעיה ולדבר על דברים אחרים, דברים שעושים לנו טוב. אלא שבתוך גל הפטריוטיות הישראלית המופלא שחווה עם הנצח, הוא שוכח שממש בתוכו יש מיעוט שמגדיר עצמו אחרת ולמיעוט הזה, קטן או גדול יש את הזכות לחשוב אחרת ולהביע את דעתם. ומותר להתנגד לדעתם ואפילו לגנות, אך מכאן ועד פסילתם מלכהן כחברי כנסת המרחק רב.

מעבר להרעשה התקשורתית מכיוון ראש הממשלה, שתמיד צריכה לעורר במתבונן מהצד את הספק אם זו לא הרעשה למיסוך וניסיון להוריד דברים מהותיים יותר מסדר היום הציבורי, מה שלרוב העניין. מהלך החקיקה החדש, הוא חוק ה-90, אנטי דמוקרטי בכל מובן המילה. חקיקה זו מטרתה להגביל את חופש הביטוי ועקרון הייצוג המהותיים כל כך בדמוקרטיה ולהתאימה לנורמה יהודית-ישראלית לפי תקן נתניהו. דמוקרטיה? פחות.  

הנה שוב עושה ראש הממשלה צחוק מהדמוקרטיה במסווה ביטחוני וכמובן לאומי, בהנחה שלאום זה יהודי, משל היה זה עוד סעיף 52. הרי הנושא הזה כל כך מהותי שהוא מחוייב להיות חלק מחוק יסוד: הכנסת, אולם התנגדותו הברורה מעליה של היועמ"ש צפויה – החוק אינו דמוקרטי. אז למה להיות דמוקרטי אם אפשר רק להשתמש בתהליך דמוקרטי? ובכן זו בדיוק המהות. הטענה לפגיעה בדמוקרטיה היא בדיוק זה. זה לא שמפחיד כאן משל היינו במקום אחר, מפחיד כאן בגלל מה שקורה מול עינינו. אין שום צורך להשוות. כי אם אפשר דמוקרטית להעביר משהו לא דמוקרטי, ההליך כנראה מכשיר את השרץ.

שתיקה רועמת

פורסם לראשונה במעריב 7.2.2016

אחרי הסערה שעורר תחקיר 'עובדה', קשה שלא לתהות כיצד תחקיר 'המקור'  התקבל בשקט כמעט מוחלט ולמה כולם מתנהגים כאילו מדובר בניסוי מעבדה

כמה מסקנות לא מרעישות: עזרא נאווי אינו זמביש. אל ווטאן אינו תעאיוש. הימין אינו השמאל. רביב דרוקר אינו אילנה דיין. 15 מיליון ש"ח אינם פלסטיני שכנראה מת מוות טבעי. שימוש בפלסטינים למניעת מכירת קרקעות ליהודים אינו שקול לשימוש בפלסטינים לזיוף מסמכים כדי לקנות במרמה קרקעות עבור יהודים. רדיפה אחרי פעילי שמאל בודדים איננה כהתעלמות מחשדות חמורים כלפי קבוצת מתנחלים בכירים. חשדות נגד פעילי שמאל מייצרות תגובות שונות מאשר חשדות נגד פעילי ימין. רשימה חלקית.

רביעי ברשימה: מוטי יוגב

ההד הציבורי שיצר תחקיר 'עובדה' עוד אפילו לפני שידור התוכנית, שלא לדבר על אחריה בולט עוד יותר על רקע השקט הכמעט מוחלט בו התקבל תחקיר 'המקור'. אמנם נכון, יום למחרת היה דיון על מתווה הגז וגם פיגוע קשה נוסף, ובכל זאת קשה לא לתהות איך פרשה בסדר גודל כזה חומקת מעיניהם של מחפשי הגינויים, ממחזרי ההשתקה ואוהבי ההשוואה בפוליטיקה הישראלית.

דרוקר פוצץ פרשה שכל הזמן הלכו סביבה, אך הציבור מתנהג כאילו זה היה ניסוי מעבדה מבוקר בארץ להד"מ. מכירת קרקעות תוך שימוש במסמכים מזוייפים בשטחי יהודה ושומרון אינה דבר חדש, היא עולה תדיר בבתי המשפט. החידוש בתחקיר 'המקור', מלבד שידורו, הוא שהטיעון הקבוע שהזיופים נעשו בצד הפלסטיני ולכן המתנחלים לא ידעו מוטל בספק ויש יסוד סביר להניח שהוא שקרי. היינו מנגנון שלם, שבראשו האדם שמזוהה אבסולוטית עם הממסד המתנחלי, לא רק שידע על הזיוף, גם השתמש בו לטובתו. מנגנון שלם שעסוק ביודעין במרמה וזיוף. מסתבר שחשדות כאלה אינם נתפסים חשובים בציבוריות הישראלית לאור הדממה הציבורית בה התקבלו, למעט מכתב ליועמ"ש מחה"כ סבטלובה (המחנ"צ) שמבקש לפתוח בחקירה.

אגב, אם באיתור הזדמנויות עסקינן, מומלץ לעורכי הדין מתחום הנדל"ן שבינינו, לפנות לציבור המתנחלים שמסתבר שהולך שולל אחרי תצהירים פלסטיניים שקריים ומפסיד מיליונים בעסקאות נדל"ן לא מפוקחות. ולענייננו, אם תחקיר 'המקור' אינו נכון, ואל-וואטן [אגב, חה"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) צוין בעבר כדירקטור בה] לא מתנהלת כך, הרי שפעולות העוקץ הנדל"ניות על גב המתנחלים היו כבר מזמן צריכות לעורר חשש, אולם בפועל העיסקאות נמשכות.

השקט הציבורי מטריד במיוחד על רקע ההרעשה שיצר תחקיר 'עובדה', כאשר ההבדלים בין התחקירים אדירים. תחקיר 'עובדה' הוא שולי גם בשמאל, בעוד תחקיר 'המקור' יש בו עניין ציבורי רחב. תחקיר 'המקור' הוא תחקיר עיתונאי עצמאי בן מספר חודשים המתבסס גם על תוצאות חקירת משטרה, בעוד תחקיר 'עובדה' נשען על תחקיר בן שנים של ארגון ('עד כאן'), שתרומותיו לא מדווחות, שעורר חשדות אפשריים על פעילים בודדים וגם זה בספק, לראייה המשטרה לא מצליחה לשכנע את בהמ"ש. לאור כל זאת ייתכן שהתחקיר של 'המקור' מעניין לא בגלל הממצאים שלו אלא כי הוא מהווה הוכחה ניצחת שלא הפוליטיקה ולא התקשורת שמאלנים.

במסגרת כניסתו של היועץ המשפטי החדש לתפקידו ואחרי מכתבו הרשמי הראשון, בו ציין כי "שלטון החוק הוא הערובה לכך שכולם יהיו שווים בפני החוק" והבטיח "מלחמה בלתי מתפשרת בשחיתות", אולי כדאי שדווקא יתפנה להתייחס לתחקיר 'המקור'. זה יכול לסייע ביצירת הרושם הראשוני ליועץ משפטי שמינויו גרר ביקורת, שעל שולחנו מונח תיק מעונות ראש הממשלה ושיצא מפרשת הרפז נקי אך לא בשל העדר אשמה. הנה הזדמנות מצויינת להוכיח שאינו משרת אף אחד מלבד האינטרסים של מדינת ישראל. 

סקירת פייסבוק, יום שישי 5.2.2016

לא ייפקד מקומה של פינתנו "פוסט סקירת הפייסבוק", בטח לא בשבוע השני למניין המסורת. ולכן ללא שהיות מרובות ככה זה התחיל, ואל תשכחו שמהדורת בלוג זה כוללת קטעים בלתי מצונזרים, בעיקר משם שאין כאן עניין צבאי וגם משום שאף גורם רשמי לא פנה אלי השבוע עם בקשה להגשה טרום פרסום ומבחינתי זה רק מוכיח שנותרתי דג רקק על אף מאמצי החתרניים שלא. מה עוד אני צריכה להיעשות כדי לקבל גושפנקא קבל עם ועדה? שוין, ובתקווה לצנזורה עתידית ננוחם.

ציוץ הפתיחה: 

חלון הזדמנויות קצר להתחיל בסקירת פייסבוק, אל תתלוננו שתהיה הפסקה כי היא למטרת האכלת צאצאים. יצאתי לקושש היילייטס, אם תרצו אבק אך ללא כוכבים

ציוץ ראשון: רעיית נתניהו נפגשה עם אחות אייל יפרח ז"ל, ברור שרעייתו מקור כוח, אבל מה שריגש זו השאלה: איך לב רגיש ומתחשב משפיע על החיים? ובכן, הרעיה יודעת

נטייתו של נתניהו להאדיר את רעייתו החלה מזמן, אך תפסה תאוצה אחרי שביקש מכלי התקשורת לעזוב אותה לנפשה. תרגילי ההסברה שלו מגיעים לכלל ליטוש בנישה הזו ואם לשפוט אחרי הביצועים הוא רק משתפר, חבל שאינו נוחל כזו הצלחה גם בתחומים אחרים, כי בתחום הזה הוא ממשיך את מיטב המסורות המלוכניות. בסטטוס הספציפי הזה הוא כבר הלך צעד אחד קדימה ואני כבר שוקלת בנית גומחה לכבוד הרעיה בבית, בכל זאת כזו מתנה לאנושות לא קיבלנו מזמן ואשרי האדם שנשוי לה והעם שהיא עושה כל כך הרבה למענו. איזה, לב רגיש, איזו אכפתיות, איזו נשמה. אולי עובדי המעון לא יעידו על זה, אבל בדיוק בשביל זה יש מיקור-חוץ.

ציוץ 2: לפיד, ממקומו כציר משמן (שום מילה על ג'ל), מתגעגע לקול של אורי אורבך ז"ל שנפטר לפני שנה, יש לשער שלא לדבריו על כינוס מסיבת העיתונאים בשבת

לפיד עובד קשה מאוד כדי שכולנו נזכור שהוא המרכז, הוא יפרוט בשביל זה על כל נים אפשרי, וזיכרון סלקטיבי הוא תמיד אופציה. אין לי ספק שהוא עצוב על מותו של אורבך ועם זאת כרגיל, הוא נוטה לזקק ולברור מן המוץ את מה שיטפל לכם ברגש, בכל זאת לפיד הוא אילוזיה שנשחקת ברגע שמפעילים מחשבה

ציוץ 3: הרצוג אומר ש 65% אחוז מהציבור בעד תוכנית ההפרדה שלו, זה טוב ויפה אבל כמה יצביעו עבורו כדי שיבצע את התוכנית הזו שלו? המממ, נראה שעליתי על כשל

יש לי תחושה שזה מדבר בעד עצמו ולא צריך הסבר, חוצמזה אמרנו שאני אשתדל לא להפריע

ציוץ 4: בנט חושב שראוי שכל נערה ונערה ידעו על גבורתה של הדר כהן ז"ל, אני מניחה שהוא מעדיף שנדבר פחות על כשלון הממשלה.

תשובתי (קישור לבלוג מאתמול)

ציוץ 5: אמרתי שתגיע הפסקה. הגיעה

עמכם הסליחה אשוב

ילדים, אתם יודעים... יש דבר כזה והוא דוחה סקירות פוליטיות

ציוץ 6: רגב בפרשנות פמניסטית לפרשת משפטים, בדגש על דיני נשים, למעט כמובן אמה עבריה, מן הסתם איסור הטיית משפט, עדות שקר ולקיחת שוחד נראו לה פחות טוב

אולי זה המקום לציין שפעמים רבות אני עומדת מול הפרשנות של רגב ומתקשה לעקוב אחרי האינוס שהיא עושה לטקסט. הייתי מנתחת את סגנון הכתיבה, אבל בינינו לא על כישרון הכתיבה שלה היא נסמכה כשקיבלה את תיק התרבות.

ציוץ 7: כן, כן - סקירת הפייסבוק סיימה את הפסקת האוכל וחזרה בחדווה

ציוץ 8: איתן כבל גאה באחיין שלו שסיים טירונות בצנחנים, כמו הרבה 'כבלים' לפניו, חצי מהסטטוס מלא בשמות שכבל נזכר בהם מהטירונות כי הטקס גרם לו להזיות

טוב, הסטטוס הזה של איתן כבל היה מאוד אמיתי ושמח, אבל האיש קצת נסחף, בואו נייחס את זה לשמחה אמיתית ולא נהיה קנטרנים.חוץ מזה זה ציוץ לא פוליטי אז בכלל מה אני מתערבת?

ציוץ 9: ליברמן כועס על נתניהו שמגנה את הח"כים מבל"ד ומחזיר גופות מחבלים ובינתיים הקברים בישראל מתמלאים, שכח שגם הפתרון שלו לא כולל צמצום בתי הקברות

ציוץ 10: אני מניחה שהכתבה בTheMarker, הכתבה בהכל כלול, הנאום במליאה ואפילו הכתבה בחדשות2 על הדואר, לא גרמו לכם להכיר השבוע יותר את חה"כ ברושי

ציוץ 11: בר לב בתקופת הפוש לתוכנית שלו שקיבלה את השם "ההיפרדות", שלו לא של הרצוג. גם הגדיר את מה שנתניהו עושה ניהול סכסוך, כושל אמנם ועדיין "ניהול"

בר לב מגלה כאן פירגון לנתניהו, אמנם פירגון חלקי, אבל במצבו של נתניהו גם רק קרדיט על ניהול זה משהו.

ציוץ 12: נחמן שי מסביר שזה לא גל טרור כי הוא עדיין לא שכך, רק אומרת שזה לא ממש טיעון טוב אם אתה לא יודע מה אורך הגל

עדיין מופתעת שהאיש פעיל, אם תהיתם

ציוץ 13: חיליק בר מזמין אתכם לניוזלטר שלו שם הנושא הראשון הוא האבל על הדר כהן ובנושא השני הוא מיד עובר להתרגשות לקראת הועידה המדינית. #ממלכתיות

חוסר הרגישות של בר במסווה של ענייניות היה די מדכא. בגדר בואו נסמן וי שכולנו עצובים ואז נמשיך עם סדר היום. ציניות פוליטית במיטבה.

ציוץ 14: דרעי מזכיר שבפרשת השבוע מדובר בעיקר על החובה להתייחס בשוויון לאחרים, אפילו לשונאים, ושכך ש"ס נוהגת

אני מניחה שהוא בונה על זיכרון ציבורי קצר

דרעי כנראה בונה על זה שלשקופים יש זיכרון קצר מאוד, וגם לאלי ישי ולנשות הכותל ולאשכנזים - נו אל תתנו להתחיל, נסגור על בכלל לכל מי שדרעי לפעמים פחות מסמפט

ציוץ 15: ואם הגענו לאורן חזן, זו תחנתנו האחרונה - כמה מטאפורי, אז מהסטטוס שלו עולה שהוא לא ישן וזה בגלל חנין זועבי

ציוץ 16: איך לסכם את זה? ובכן, עם הנצח צריך לחשוש מדרך ארוכה בלי וויסקי

מן הידועים הוא שעל וויסקי פועל הכלל "אל תשאלו מה אני עשיתי עבור הוויסקי אלא מה הוויסקי עשה למעני".

ציוץ 17: ואם זה לא ביאס אתכם מספיק, אתם תמיד מוזמנים לקרוא את הפוסט החדש בבלוג

http://karenhaber.blogspot.co.il/2016/02/blog-post_5.html?m=1 … על קברי ילדות בנות 19

סיימנו? סיימנו. להתראות בשבוע הבא, זה לא ישתפר וזה אפילו לא ספוילר

שורה ארוכה. שורות המילים ושורות הקברים

אתמול (חמישי) נקברה רב שוטרת הדר כהן, בת 19. ליד חלקת הקבר ספד לה אביה ובמר יגונו הצדיע לבתו בפעם האחרונה. אין ספק שהדר הוכיחה גבורה שלא היתה נדרשת לה לו היתה ממשלת ישראל דורשת מעצמה את שהיא דורשת מאזרחיה. בקושי חודשיים בצבא, שבוע אחרי טקס השבעה בתוך אחד המקומות הרגישים ביותר בישראל. בנקודה הזו, בה כל איש ביטחון נזקק למלוא ההכשרה וגם זה איננו מספיק, כשלה המדינה מלתת את הכלים להדר, אך זה לא מנע ממנה להציב אותה שם. רב"ש הדר כהן אכן התנהלה בגבורה, רק שזו לא הנקודה, זו ה"נחמה" שמחפשים אחרי מותה, שראוי היה שימנע.

עומדים מול קבר של נערה צעירה המפכ"ל והשר לביטחון פנים וכל מה שיש להם להציע הן מילים חלולות שמדברות אל שק הדמעות. אומרים לילדה בת 19 תודה על מותה בגבורה. ילדה בת 19.

המפכ"ל בוחר לפתוח בהספדו ב'מגש הכסף' לאלתרמן. הנה קטע מהשיר, לא מההספד:

"אז מנגד יצאו נערה ונער/ ואט-אט יצעדו הם אל מול האומה/ לובשי חול וחגור וכבדי נעליים/
...
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם/ ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים/ יענו לה: "אנחנו מגש הכסף/ שעליו ניתנה לך מדינת היהודים"./ כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל/ והשאר יסופר בתולדות ישראל".

שתי נערות ונער שמנעו את הפיגוע - אלגוריה בעיני המפכ"ל. אם יש כאן סמליות הרי שאלשייך פיספס את הנקודה והדגים אותה בו זמנית - הנה שוב, ממש כמו בשיר, אנו עומדים בטקס הפולחן הקבוע בו הורים אומרים קדיש על ילדיהם ומתנחמים במטרה לשמה נפלו - אומה ומדינה. כשלמעשה חיי ילדיהם נתפסים כאמצעי לגיטימי בעיני ממשלה משותקת. דבר לא משתנה. מגש הכסף מתרחב. הלוויתה של הדר כהן, בת 19, מסופרת בתולדות ישראל. לנצח נאכל חרב. "הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה" [חיים גורי]. כך נכתבת ההיסטוריה - במצבות.

מול הקבר הטרי עמד גם השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ומסתבר שהוא מתמלא השראה. צודק ארדן - הימים ימי קטיף ההדרים וההדר הזו לא היתה אמורה להיקטף. אך אין בהכרזה הזו לא הוד ולא הדר. הממשלה, עליה נמנה ארדן, מציעה רק מילים. ארדן מסביר שלכל תקופה יש את גיבוריה, כמו גם את אתגריה. הוא קושר את גורל הדר עם גורל הפלמ"חניקית שושנה בנארי שנהרגה בשיירת הרופאים באפריל 48, כאילו דבר לא השתנה והסיטואציה אותה סיטואציה. אותם פלסטינים, אותו הטרור. אבל אם זה המצב, אז 68 שנים ואנחנו לא מוצאים שום פיתרון? רק חוזרים שוב ושוב אל קברים?

מול הקבר שלה, לא ניכרה מבוכה, למרות העיתוי המצמרר, עת השר לביטחון פנים אמר ש"נבצר את הביטחון" - מתי? מה היה עד עכשיו? עם מי "נבצר" - עם עוד טירוניות בשער שכם? מול הקבר שלה, הוא אינו מובך כאשר הוא אומר "הפגנת כישורי לחימה ותכונות נפש נעלות". ילדה בת 19, 8 שבועות בצבא. "שעוד ישמשו דוגמא לבאים שימלאו את השורות אחרייך". ולבאים אחריהם. 

לא ייתכן ששיא של חיים של ילדה בת 19 זה למות בגבורה. לא ייתכן שכל מה שיהיה לראש הממשלה להציע זה חיבוק וטיפים על החיים במשפחה שכולה. אמפטיה חשובה, פתרון מדיני וודאי אינו חשוב פחות. מה נתניהו עושה כדי למנוע מוות נוסף אם של אנשי כוחות הביטחון ואם של אזרחים? ראש הממשלה עסוק בהסברה, אך אינו נותן הסברים, רק תעמולה. טרומפלדור עלה על "טוב למות בעד ארצנו" עוד לפני שזה נהיה מיינסטרים. "פריבילגיה" ששמורה לנופלים. בינתיים יודעת כל אם עבריה כי ילדיה נאלצים לשלם בחייהם בהעדר פתרון, גם לא באופק. 

מסתבר, למי שפיספס את הפרקים הקודמים, שיש לנו בעיה וקוראים לה פלסטינים ולמרבה הפלא, למרות שזו הבעיה העיקרית הניצבת מול המדינה, לא מסוגל ראש הממשלה לפתור את הבעיה, זה כבר כמה שנים. עכשיו הוא מכהן בראשות הממשלה הימנית ביותר אי פעם ומה הוא מצליח לעשות? לדרדר אף יותר. שנאמר, מקדנציה לקדנציה כוחו בזה עולה.

אפשר לפתור את זה בהרבה הסברים - לייצר עובדות בשטח C, לבזבז זמן, לחכות לבחירות בארה"ב, לגרום ללחץ בינלאומי ש"יכופף" אותו להגיע להסדר, אבל העובדה היא ש"מר ביטחון" לא מספק ביטחון. "מר ביטחון" נכשל. וזה לא שהוא לא קיבל הזדמנויות. 

אם דבר אחד עולה בבירור מגל הטרור הזה, זה הזילות בחיי אזרחי ישראל, ועושה רושם שהמחיר הזה מקובל על המופקד על בטחון חיי אזרחיו. שנאמר,שנזכה לראות אתכם נוהרים עבורו שוב לקלפי. כי רק נתניהו יכול, עינכם הרואות. 



עין שמיים אודמת, תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, 
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת (אלתרמן, מגש הכסף)
אין קרדיט לתמונה - הועלתה בדף הפייסבוק של ראש הממשלה