מבצע שחר - הטיסה האזרחית הישראלית הראשונה

סוף ספטמבר 1948, המערכה בנגב בשיאה ולממשלה הזמנית יש המון החלטות לקבל, אבל היא מוצאת את הזמן להחליט על הבאתו של הנשיא הראשון המיועד (הוא הושבע רק בפברואר 1949), הוא הנשיא הזמני חיים וויצמן ורעייתו ורה. השניים בדיוק שהו בג'נבה לתקופת החלמה אחרי ניתוח עיניים שעבר וויצמן. הבעיה ששוויץ הניטראלית אינה מוכנה לנחיתת מטוס צבאי. אלא שבארץ יש רק מטוסים צבאיים והמחלקה לתעופה אזרחית רק הוקמה (בערך), אבל ללהק תובלה אווירית היו שני סקיימסטרים. 

המטוס לאחר הנחיתה בארץ, קרדיט: אתר אלעל

אז מה עושים? מקימים קו תעופה אזרחי, אגב באותו זמן לא היה שום קו עם שום מדינה. הביורוקרטיה היתה רבה: יומני טיסה, טפסי רישום, מסמכי כשירות וכמובן הקמת חברה, על כל הכרוך בכך. הבעיה: יש רק חמישה ימים לביצוע. ביצוע אומר מבצע וכך נולד מבצע חדש - מבצע שחר.

ואם יש מבצע יש גם אחראי ביצוע - למשימה נבחר סרן ליאו גרדנר. לצערי לא הצלחתי להבין אם היה קצין מבצעים בלהק תובלה, או שהיה איש פיקוד המפציצים הדרומי של חיל האוויר - אבל כך או אחרת הוא היה טיס ואחר כך גם טיס באלעל. מי שהיה אחראי עליו היה מאיר מרדור, מקימו של להק תובלה אווירית ומפקדו הראשון.   

לחברה החדשה הוצעו מספר שמות, ביניהם גם air israel, אבל דוד רמז, שר התחבורה, העדיף את השם אל על, מפסוק בספר הושע, י"א; ז': "ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו". זה היה גם מה שהדביקו על המטוס ובסופו של דבר שמה של חברת התעופה הלאומית. 

מטוס הסקיימסטר שנבחר עסק בעיקר בהובלת נשק מצ'כיה, הוא נצבע מחדש והוברק לפני שהודבק עליו הלוגו. אבל לא רק - בשל המעמד וההתרגשות הרבה, הוחלט לאבזר את המטוס במקסימום. למשל, את כורסאות הקטיפה הביאו ממלון בת"א (אני מהמרת דן) וקיבעו למטוס, לרצפה הוצמדו שטיחים פרסיים, הותקנו אזור שינה ומטבח שמולא בקרח ומעדנים. בנוסף הוספו מיכלי תדלוק כדי למנוע עצירת ביניים. למי שלא יודע (ולמה שתדעו? אני לא ידעתי) הסקיימסטר הוא מטוס בלתי מדוחס, מה שאומר שלחץ האוויר בתא הנוסעים זהה לגובה הטיסה ולכן טס בגובה 6000 רגל (1.8 ק"מ בערך). מה זה אומר? שהטיסה לשם ארכה 11 שעות ובחזרה כעשר שעות (היום זה פחות מחצי לעכל כיוון). אחרי הנחיתה בארץ, שעוד אספר עליה, הסקיימסטר ביצע עוד מספר משימות אזרחיות ואחר כך נצבע מחדש בצבעי הסוואה והוחזר לצבא.

במקביל עובד גארדנר גם על מדים, אותם עיצב בהשראה צבאית שהוכנו במהירות הבזק וללא מדידות אישיות. את בעיית הרקמה המיוחדת על המדים פתרו באמצעות מספר שוזרי חוטיכסף, ניצולי שואה שעלו לארץ. אבל זה לא נגמר בזה, הרי צריך גם צוות. ברוח התקופה, דייל אל על הראשון היה מלצר ממלון ארמון, שמו נורברט סלומון ולדיילת נבחרה לאה ברבש, חיילת מחיל האוויר שהיתה מיידלע נאה. הקברניטים: הלל בהיר וארנולד לויט, קצין 1: אייבי נתן (כן, כן), קצין 2: יצחק הננסון, נווטים: לואיס נגלי ויהודה שמעוני, אלחוטאים: ג'ו סיגל וסי כהן. את כל זה הם הספיקו בארבעה ימים וכל מה שנשאר - טיסת מבחן.

טיסת המבחן עוברת בהצלחה וביום רביעי, 28.9.1949, בחצות הליל, הצוות כונס לראשונה יחד במלון בריסטול בת"א. הוראות אחרונות, תעודות וכסף מזומן לתדלוק וקדימה לתל נוף (אז בסיס עקרון). למעשה רק שם מתדרכים את הצוות לראשונה במה מדובר ומהם פרטי הטיסה. שלא במפתיע כל הצוות שמח על המשימה משהבין את גודל המעמד - טיסה אזרחית ישראלית ראשונה.

לטיסה הצטרפו שר החוץ שרת ומשלחת מדינית שטסו לדיונים בג'נבה (שתי ציפורים במכה אחת - טסים עם שר חוץ וחוזרים עם נשיא) ועוד נציגים של חיל האוויר. מזג האוויר היה נוח, 11 שעות טיסה עברו בשלום. על הקרקע, המטוס תודלק והיה אטרקציה בג'נבה ובעיקר מקור לגאווה לישראלים וליהודים. כפי שנקבע, בשעה 18:30 הגיעו ורה וחיים וייצמן, לקבלתם יצרו הצוות והמלווים שתי שורות לפני המטוס והדיילת לאה ברבש ניגשה לקבלם בשער. ב18:45 המטוס המריא, וכבר בתחילת הטיסה, ביקש וויצמן תדרוך ובעיקר עדכונים על הקרבות בנגב. בערך מעל קאן הוא ככל הנראה כתב את הפתק הבא:

שעה לפני הנחיתה, מעל הים התיכון 4 ספיטפיירים של חיל האוויר מקבלים את פני מטוס הנשיא ומלווים אותו עד תל נוף (אגב, אז בסיס עקרון), לא מודעים בכלל לדרמה שהתרחשה כחצי שעה לפני הנחיתה, כשמטוס נורסמן מתהפך (ללא נפגעים) על המסלול היחיד המתאים לנחיתת הסקיימסטר. במאמץ אדירים מצליחים לפנות את המסלול 5 דקות לפני הנחיתה.

ב-5:00 בבוקר נוחת הנשיא בשלום ומתקבל בטקס ממלכתי מלא. והרי לכם סיפורה של טיסת אל על הראשונה. אמנם ידע הוא לא תמיד כוח, אבל הוא תמיד כיף גדול. תודה שהקשבתם. אה ועוד דבר, יודעים איך קראו למטוס בסוף? ובכן, רחובות על שם עירו של הנשיא.

מגרמניה הנאצית לפרויקט הגרעין הסובייטי - סיפורו של מדען

הוא היה פיזיקאי מצליח, זוכה פרס נובל, כשעלו הנאצים לשלטון ומכיון שהיה בו רבע יהודי הוא נחשב מישליג ונאלץ להתפטר מתפקידו באקדמיה. את שנות המלחמה הצליח להעביר בגרמניה הנאצית ועם הכיבוש הסובייטי הפך לאחד המפתחות החשובים בפיתוח פרוייקט הגרעין.תכירו - גוסטב לודויג הרץ, איש מעניין שבסיפורו רב הנסתר על הגלוי, גם 43 שנים אחרי מותו

גוסטב לודוויג הרץ נולד היום בשנת 1887, בהמבורג גרמניה, בן לאוגוסטה וגוסטב תיאודור, עורך דין במקצועו ואחיין של הפיזיקאי הגרמני היינריך רודולף הרץ, שעל שמו יחידת התדירות, אגב שניהם בניו של יהודי מומר שאמו היתה נוצרייה והוא התנצר עוד כילד והתחתן עם, אנה אליזבת פפרקורן, נוצרייה אף היא. את דוד, הפיזיקאי שחי בבון, גוסטב לא ממש הספיק להכיר משום שמת כשגוסטב היה בן 7. כבן למשפחה אמידה, הוא למד בבית הספר הטוב ביותר בהמבורג, משם לאוניברסיטה גוטינגן, אחר כך במינכן ואז בברלין, את הדוקטורט בפיזיקה, בהנחיית היינריך רובנס שגם הנחה את פלאנק בתגליתו, הוא סיים בשנת 1911, כשהוא בן 24 בלבד.

את שלוש השנים הבאות הוא עושה בברלין כעוזרו של רובנס, שהכיר לו את ג'יימס פרנק. הם מתחילים בסדרה של ניסויים לבחינת האינטראקציה בין אטומים לאלקטרונים, אשר למעשה מוכיחים את התיאוריה של בוהר וגם את תיאוריית הקוונטים ובסופו של דבר מקנים להם את פרס נובל לפיזיקה של 1925. ב-1914 פורצת מלחמת העולם הראשונה והרץ מתגייס ומגיע ב- 1915 ליחידה של פריץ הבר, זו שתביא לעולם את השימוש בכלור כנשק ולא רק הוא גם ג'יימס פרנק מתגייס לאותה יחידה. ניסיתי למצוא הסבר לפציעה שלו, זה לא היה פשוט, אבל ככל הנראה פרנק והרץ היו עבדו עם מסכות הגז ולמעשה שימשו כשפני ניסיונות בעצמם. מה שהעליתי הוא שהוא נפגע קשה במהלך תפקידו, בניחוש מושכל ייתכן שזה היה בתקופה בה עברו הגרמנים לפוסגן. כך או אחרת הוא אושפז ושוחרר לאחר 3 שנות שירות.

ב-1917 הוא מונה לסגל באוניברסיטת ברלין, אבל ב-1920 הוא עוזב לטובת משרה כמדען במפעל הנורות של פיליפס, לא לפני שהוא מתחתן עם אלן דילמן. הם יביאו לעולם שני בנים, שניהם יהיו פיזיקאים. חיי הנישואים שלהם יהיו טובים אבל אלן תמות בטרם עת אחרי 22 שנות נישואים. ב-1925 הוא מתמנה לסגל מן המניין בפקולטה לפיזיקה של אוניברסיטת מרטין לות'ר בהאלה-ויטנברג. ב-1928 הוא עובר לברלין ומקבל את ניהולו של האוניברסיטה הטכנולוגית, אותה הוא בעצם מקים מחדש ומשקיע בזה את כל מרצו. שם הוא ימשיך לעבוד עד 1934, עת יאלץ להתפטר בשל היותו "מישלינג" כלומר שזורם בו דם מעורב, יהודי במקרה של הרץ, אם כי רק בדרגה שניה. בתקופת עבודתו פיתח דרך להפרדת איזוטופים דרך דיפוזית גזים ובפרט של ניאון. קשריו וכישוריו הביאו אותו לקבל משרה בסימנס, משרה בה החזיק לאורך כל מלחמת העולם השנייה, למרות דמו היהודי. ככל הנראה רמת מומחיותו וקשריו היו חזקים יותר מאחוז היהדות בדמו אפילו עבור הנאצים. יותר מזה הוא אפילו מתחתן בשנית ב-1943, עם שרלוט יולאס.

אגב, חברו פרנק מגיע לארה"ב ומוצא את עצמו בפרויקט מנהטן ואגב אחרי תבוסתה של גרמניה הוא תופס צד וכותב מסמך בו הוא טוען שמרגע שגרמניה הנאצית נוצחה, אסור להשתמש בנשק גרעיני, גם לא על יפן ומצביע, יחד עם עוד מדענים, על הסכנה המרוץ ההתחמשות הגרעינית. כידוע זה לא ממש עוזר, ב-6 באוגוסט ארה"ב מפילה את פצצת האטום הראשונה ואת השנייה 3 ימים אחרי.

הרץ, כמו עוד מדענים גרמנים, חשש לגבי עתידו וניסה למצוא דרך לצאת מגרמניה. אבל אז מגיעה התפנית – כאשר הצבא האדום כובש את ברלין, מחליטים הרץ ושלושה פיזיקאים אחרים לכרות ברית שמי שיצליח לדבר עם הסובייטים לארגן את המעבר לשם מדבר בשם כל הארבעה, אגב אחד מהם – ת'יסן היה חבר המפלגה הנאצית. הוא גם זה שמצליח, בעזרת קשרים קומוניסטים, להגיע לעסקה עם הסובייטים. המטרה של המדענים כפולה: מניעת פגיעה במכונים אותם ניהלו והמשך עבודתם במינימום הפרעה.

אם ניקח בחשבון שהמערכה הסופית על ברלין של הצבא האדום פתחה ב-16.4, תסכימו איתי שהעובדה שכל הארבעה עזבו את ברלין כבר ב-27.4, עוד לפני שהמערכה על ברלין הוכרעה סופית, הרי ששני הצדדים היו מעוניינים לסגור דיל מהר. הרץ ישהה בברית המועצות כעשור, הוא יחזור ב-1955 יעמוד בראש המכון לפיזיקה בלייפציג ולאחר פרישתו יחיה במזרח ברלין עד למותו ב-1975 והוא בן 88, ואנקדוטה קטנה הרץ הוא זוכה פרס נובל היחיד שחי ופעל במזרח ברלין.

אבל רגע, מה קרה בברית המועצות? או טוב ששאלתם, הרבה אני לא יודעת, אבל לכל ארבעת המדענים הגרמנים, ולא רק להם, היה תפקיד חשוב בפיתוח פרויקט הגרעין הסובייטי. הסובייטים החלו בניסויים גרעיניים ב-1943, והניסוי הראשון שערכו בנשק גרעיני היה ב-1949 לתוספת של המדענים הגרמנים היה משקל רב.

תכנית הגרעין הסובייטי היתה מבוססת ערים סגורות שהיו אך ורק לשימוש עובדי המעבדה או המפעל והכניסה והיציאה מהן היתה באישור בלבד אם בכלל. לא פשוט למצוא חומר על זה, מה שאני יודעת הוא שהרץ עומד בראש פרויקט G בפרויקט הגרעין הסובייטי וגם מלמד פיזיקה בארבע השנים הראשונות. הוא עסק שם בהפרדת איזוטופים, בניית משאבת עיבוי, עיצוב ספקטרומטר לאורניום ועוד משימות עליהם היו מופקדים צוותים של מדענים גרמנים בעיקר. תוך 4 שנים מנה הפרויקט יותר מ300 מדענים גרמנים

ב-1949 הוא עובר לסבדלובסק-44, עיר סגורה שהוקמה אז בהרי אורל, היום נובוראלסק, שם הוא עוסק בהעשרת אורניום ובניסיונות הראשונים בהעשרה באמצעות צנטריפוגות. אחת מכמה עשרות "ערי גרעין" סודיות, נובוראלסק נשמרה בסוד עד 1994 והיא עדיין פעילה, אגב בתקופת פרויקט מנהטן גם בארה"ב היו כמה כאלה. מתישהו עד תחילת 1951 הוא עובר למוסקבה ויחד עם ג'יימס פרנק גם מקבל את מדליית פלאנק, ב-1955 הרץ גם יקבל את פרס לנין, כלומר הוא גם מקבל הכרה סובייטית, בהחלט לא דבר של מה בכך. יותר מזה לא הצלחתי לברר, אבל מקווה שהיה לכם מעניין בכל זאת ותודה שקראתם.