היום ב-1973 התרחשה התפנית הגדולה שהאיצה
את תהליכי ההדחה בקונגרס והביאה להתפטרותו של ניקסון, בארה"ב זה כונה "טבח
מוצאי שבת"
במאי 1973 מונה ארצ'יבלד קוקס לחוקר מיוחד
לפרשת ווטרגייט על ידי התובע הכללי אליוט ריצ'רדסון, ב- 15.10 מגיעות לתובע הכללי
השמועות שניקסון מעונין לפטר את קוקס. סגנו, וויליאם רקלסהאוס, העריך שאין מה
לדאוג - ניקסון לא יעשה את זה וזה לא יעבור בציבור האמריקאי. הוא צדק רק בחלק השני
של המשפט.
ניקסון רצה בפיטוריו של קוקס כי האחרון
דרש מניקסון להעביר לו את סרטי ההקלטה מהשיחות שקיים בבית הלבן. ניקסון כמובן לא
העלה בדעתו להעביר את הקלטות מכל הסיבות הברורות. הסמכות לפטר את קוקס היתה נתונה
בידיהם של התובע הכללי וסגנו. ב-20.10.73 שניהם סרבו להוראת ניקסון לפטר את קוקס והתפטרו
בעצמם. התובע הכללי שמונה כממלא מקום פיטר את קוקס. ההחלטה השגויה של ניקסון הניעה
את תהליכי ההדחה בקונגרס והביאה להתפטרותו.
הכל מתחיל כאשר ב-17.6.1972 מבחין איש
ביטחון במתחם ווטרגייט, כתובתו של המטה הדמוקרטי, חושד בפריצה ומזעיק את משטרת
וושינגטון. המשטרה עוצרת 15 חשודים, חמישה מהם חברים בוועדה לבחירה מחדש של הנשיא
ניקסון. מכאן מתחילה להתגלגל פרשיה שתסעיר את וושינגטון עוד שנים ומאורעות החודשים
האחרונים הופכים אותה לרלוונטית היום לא פחות מאשר לפני 44 שנים.
לוקח זמן עד שהחרא מגיע למאוורר, אבל כניסת
ה-FBI לחקירה מגלה פרטים נוספים הקושרים
את הנשיא לשערורייה. הפרטים מודלפים ("גרון עמוק", זוכרים?) מהבית הלבן
נשמעות רק הכחשות גורפות. בספטמבר מוגש כתב אישום נגד הפורצים, ההדלפות נמשכות וב-7
בנובמבר 1972 זכה ניקסון בבחירות ברוב עצום, ונבחר לכהונה שנייה. בינואר 1973 נפתח
המשפט, במקביל בפברואר החליט הסנאט על הקמת ועדה מיוחדת לחקר פעילות הבחירה מחדש
של הנשיא ניקסון. להזכירכם, במאי גם מתחיל בעבודתו החוקר המיוחד ארצ'יבלד קוקס.
דיוני הוועדה החלו ב-17 במאי והשימועים
סוקרו ברשתות הטלוויזיה, אחוזי הצפייה הגבוהים היו מכה פוליטית כואבת לניקסון. כאשר
הובהר מעל לכל ספק כי יש הקלטות, של למעלה מעשר שעות, מהחדר הסגלגל, התעקש קוקס
לקבל אותן, אך ללא הועיל. לתביעתו הצטרפו חברי ועדת
החקירה של הסנאט, שאף הוציאו, בסופו של דבר, צו לזימון להקלטות. ניקסון החליט
לשלוף את קלף החסינות וסירב לחשוף אותן.
מסירת הקלטות מתגלגלת בערכאות
השיפוטיות השונות ואנחנו מגיעים ל-19.10.1973, ניקסון מבין שהתובע הכללי ועוזרו לא
ישתפו אתו פעולה ולא יפטרו את קוקס והוא מציע פשרה שתמציתה – הקלטות לא ימסרו אבל
סיכום שלהן יעשה על ידי הסנאטור הדמוקרטי ג'ון סטניס. כמובן שקוקס מסרב וניקסון
נלחץ ודורש רשמית את התפטרותו של קוקס. כזכור, ריצ'רדסון, התובע הכללי ורקלסהאוס,
סגנו, מסרבים ומתפטרים במחאה. הם מבקשים מהבא בסניוריטי של משרד המשפטים, ריצ'רד בורק,
לא לסרב והוא אכן מקבל את התפקיד מחשש לחוסנה של המערכת ונאלץ לפטר את קוקס.
המתקפה על משרד המשפטים האמריקאי במוצאי
שבת אלה הפכו לסערת היום בקונגרס ובציבור האמריקאי. ביום אחד הגיעו יותר מ-50,000
מברקים מאזרחים מודאגים לוושינגטון ו-21 חברי קונגרס קראו להתחיל בתהליך הדחה. האמון
בניקסון נשבר, ב-1.11.1973 הוא ממנה חוקר חדש, לאון ג'וורסקי, בניסיון לקנות מחדש
את אמון הציבור וב-17 לחודש במסיבת עיתונאים, גם מטביע את הביטוי "אינני
נוכל" שהפך לקלאסיקה אירונית מודעת לעצמה, אבל יותר מכל הפך למורשת שלו וזו
לא אחת להתפאר בה. פחות משנה אחר כך גם אמר שאינו מהמוותרים, לא הרבה אחרי התפטר.
במאי 1974 הוועדה המשפטית של הסנאט החלה
לבדוק את אפשרות תהליך הדחת הנשיא ובמקביל הקונגרס החל לבחון את האשמת ניקסון
בהתנהגות בלתי הולמת. ב- 24.7.1974 פוסק בית המשפט העליון,
פה אחד, שעל ניקסון למסור את הקלטות. בסוף יולי, ועדת המשפט של הקונגרס החליטה להאשים
את הנשיא במניעת צדק, ניצול כוח לרעה וזילות הקונגרס. ב-8.8.1974 מודיע ניקסון,
בנאום שמשודר מחוף לחוף, על התפטרותו מהנשיאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה