אורוול צדק, אגב יוסי גורביץ ידע את זה מזמן

בתגובה להקפאת הדחתו של מפקד מחוז תל אביב, עמי אשד, בהנחיית היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, ענה השר לביטחון לאומי ש"היא שמאלנית", אתם יודעים – ווינק, ווינק נאדג', נאדג'. הוא לא צריך לומר יותר כלום, לא רק מפני שהיא עוברת תהליך השחרה מיום הקמת הממשלה, אלא משום שדי בתיוג "שמאלני", כדי לייצר עולם תוכן שלם, מובן ומקובל על ידי ציבור שלם. ושימו לב שכבר מזמן התרגלנו לאד-הומינם, זה הכי קל כשאין טיעון ואין, משום שבהרב-מיארה בסך הכל עושה את תפקידה ועצרה הליך שעל פניו אינו חוקי או תקני, רק שאת הטענה הזו בן-גביר אינו יכול לסתור.

ההתנהלות של בן-גביר משקפת בדיוק את מטרות ההפיכה – כוח בלתי מוגבל של הרשות המבצעת שתוכל לעשות את מה שהיא רוצה בלי להיות כפופה לכלום: בן-גביר לא מרוצה מהתנהלותו של עמי אשד וההליך התקני עומד לו לרועץ, בעיקר משום שמי שתפקידה להיות שומרת סף עושה את תפקידה כראוי – מנהל תקין הוא מכשול ובן-גביר קיבל את המתפתחות ל-9D מנתניהו ולא מהסס להשתמש בהם. בינתיים עוד יש כלים לשמור על שלטון החוק, מהרגע שההפיכה תושלם, לא.

במידה רבה האנקדוטה הזו היא משל להשחתת השפה והתודעה הישראלית, תהליך שמתרחש כבר שנים ובחודשיים האחרונים הוא על סטרואידים. טלי גוטליב, וסליחה שאני מתייחסת אליה, אמרה שעל היועמ"שית להפסיק "לשים מקלות בגלגלי המשילות", כי מן הידועות ש"משילות" היא היכולת של הרשות המבצעת לעשות את כל מה שהיא רוצה. בשנים האחרונות "משילות" הפכה מילת קסם, כולם מאמינים שחייבים משילות אבל בעצם מתכוונים לרשות מבצעת על פול גז בלי בלמים, עזבו איזונים, הם נשברו מזמן.

האוזן היהודית התרגלה לשפה חדשה באופן עקבי, הרי איך נוכל להתמודד עם הפשעים שישראל מבצעת, עם המוכנות לקרוא למשטר הפרדה גזעני דמוקרטיה? לכן מגייסים את השפה ויוצרים אם תרצו שיחדש - אין מלחמות, הן מבצעים עכשיו, כמו שהריסת בתים, עקירת עצים וגזילת אדמות הן חישוף, מניעת זכות ההפגנה וחופש תנועה של אזרחים היא צו רידוד, מצור הוא סגר, פלסטיני הוא טרוריסט, ביקורת על ישראל היא אנטי-ציונות ואנטישמיות, דמוקרטיה היא משטר הפרדה גזעני, מאחזים בלתי חוקיים הם התיישבות צעירה, כי התנחלויות הן מזמן מיינסטרים, "רפורמה משפטית" היא הפיכה שלטונית שפוגעת באניצי התהליך הדמוקרטי האחרונים שנותרו.

השפה הנקייה מסייעת לעוד תהליך והוא העיוורון לפשעים שנעשים מהצד הישראלי והאמונה שכל מה שישראל עושה בהכרח צודק. בואו ניקח דוגמא עדכנית – הרי כשכל העולם ואשתו יודעים על כוונת מתנחלים לבצע פוגרום בחווארה, אי מניעתו אפילו ב"הארץ" מכונה "מחדל", אבל זה לא מחדל, זה מכוון. קיים שיתוף פעולה מתמיד של זרועות הביטחון והמדינה עם המתנחלים ואנחנו מצופים לקבל את העובדה שלא נעשה כלום, כשאנחנו יודעים שכשזה נוגע לפלסטינים, גם אם אין מידע קונקרטי, זרועות הביטחון לא מהססות לבצע פעולות אבל היי – אין דין פלסטינים כדין יהודים. המוכנות ליחס הסלחני מכשירה מצב בו סמוטריץ, שר בישראל, מסביר שאין דבר כזה טרור יהודי, כי טרור הוא רק פלסטיני. אבל הקטע הוא שמרבית הציבור מוכן לקבל את הצידוק היהודי, בלי טיפת ביקורת.

ואפרופו טרור – כל דבר הפך להיות טרור, פניה למועצת הביטחון של האו"ם היא טרור דיפלומטי, הפגנות הן טרור מבית, הכל טרור, חוץ מפעולות טרור של יהודים. אבל הטרור האמיתי הוא הטרור האנטי-דמוקרטי שמביאה עלינו הממשלה. התעמולה הבוטה שמנכסת את הדמוקרטיה למען הפיכה אנטי דמוקרטית והאמונה של הרבה יותר מדי אנשים באמיתות השקר, היא תוצר של רידוד ערכים דמוקרטיים שמתרחש כאן כבר שנים.

הכוח הבלתי מרוסן שמסתתר מאחורי העברת ההפיכה השלטונית הזאת קורץ להנהגה הנוכחית והמושחתת של ישראל, שרוצה לפרוץ את כל מגבלות הכוח. השימוש בשפה החדשה, שיוצקת משמעות שונה בתכלית להגדרה של מילים ומושגים, מאפשר לסמן אויבים מבפנים, אלה המכונים בחיבה "בוגדים" או "חבל שהיטלר לא סיים אתכם את העבודה" (עוד פסיכוזה חברתית יהודית-ישראלית שיש לחקור וחבל שהיא קיימת), "אנרכיסטים" ואפילו "טרוריסטים", כדי להמשיך ולקיים תחושה של איום קיומי, לא רק חיצוני (ע"ע איראן והפלסטינים בשטחים הכבושים), שמסתירה את האיום הקיומי המגולם בממשלה הנוכחית.

אם היה דבר כזה ישראל הראשונה וישראל השנייה, הרי שישראל השנייה היא זו שהכלים האורווליאניים עובדים עליה וישראל הראשונה כוללת את מי שהכלים האלה לא עבדו עליו מעולם ואת אלה שמתחילים להתעורר, מי שהיום נלחמים על "מגילת העצמאות" ובמהרה בימינו גם על דמוקרטיה אמיתית לכולם.

זה הטור הראשון שאני מפרסמת מאז שיוסי גורביץ מת והידיעה שהוא לא כאן מכאיבה - לזכרו של איש אמיץ ולוחם צדק