3 טיטאנים, מי יותר מי פחות, ידע העולם בין
1940 ל- 1945, הם הובילו לניצחון על הנאצים יחד עם הסובייטים ב-1945 ונתפסו באופן
טבעי כבעלי ברית. אבל בין הצלחתם להוביל את העולם החופשי ותדמיתם כשילוש מסונכרן
ובין האמת מלאת המאבקים המרחק רב. קצרה היריעה מלהכיל את מערכת היחסים בין השלושה
ואולי לאורך זמן נרחיב יותר. הפעם נתמקד התחילת הקשר בין צ'רצ'יל לדה גול.
ב- 9 ביוני 1940 נפגשו לראשונה צ'רצ'יל ושארל דה גול, וצריך להבין את
הרקע. נתחיל ב- 10 במאי 1940, עם תחילת הפלישה הגרמנית לצרפת ולארצות השפלה. זה
מסיים את תקופת השקט הדרוך של "המלחמה המדומה", בה למעשה התבצרו כוחות
צרפתיים בקו מאז'ינו והגרמנים בקו זיגפריד במשך כחצי שנה. ראשונה נופלת לוקסמבורג,
והגרמנים ממשיכים במבצע הסחת הדעת אל הולנד ובלגיה. ב- 13 במאי חוצים הגרמנים את המז,
ויומיים אחרי מקבל צ'רצ'יל שיחת טלפון מראש ממשלת צרפת ריינו שמתריע על תבוסתה
המתקרבת של צרפת. צ'רצ'יל, שמבין את חומרת המצב, טס כבר למחרת לפריז. שם הוא מבין
שהמורל נמוך והתבוסה נתפסת כבלתי נמנעת, הגישה הצבאית השמרנית הצרפתית נחלה כישלון
מול גרמניה.
לא הרבה אנשים ראו בתבוסה הצרפתית גזירת גורל, אחד מהם היה שארל דה
גול, שהמצב הנוכחי החזיר אותו לעניינים. עד למתקפה הגרמנית הוא היה מנודה בשל
רעיונות צבאיים שלא התקבלו יפה פוליטית. הבלאגן בצרפת מספק לו את האפשרות לזרוח (מקומית)
ואף לנסות את השיטות הצבאיות החדשניות שלו. ב- 15 במאי הוא מתמנה למפקד הדיוויזיה
הרביעית המשוריינת באזור העיר ליון. הפשיטות המשוריינות שערך היו מוצלחות אך למעשה
לא הייתה להן השפעה גדולה במיוחד על המערכה, אלא בעיקר למוניטין של דה גול.
נקפוץ לתחילת יוני – לוקמסבורג, הולנד, בלגיה וצפון צרפת בידי גרמניה
הנאצית, הצבא הצרפתי מפורק ומרבית כוחות החיזוק הבריטיים חזרו לאנגליה. בצרפת מתחזקת
התחושה שאין ברירה אלא להיכנע חד צדדית, בעיקר לאחר דנקרק והתמוטטות קו וייגאן. דה
גול מתמנה לתת-שר ההגנה ואיש הקשר עם בריטניה. כך אנחנו מגיעים ל- 9 ביוני, יום
לפני עזיבת הממשלה הצרפתית את פריז, כאשר ראש הממשלה ריינו עדיין מסרב להיכנע, הוא
ייאלץ להתפטר שבוע אחרי.
צ'רצ'יל ודה גול נפגשים, ריינו שולח את דה גול לפגישה במטרה לשכנע את
צ'רצ'יל לחזק את המתקפה האווירית מתוך הנחה שזה מה שיציל את צרפת. הוא לא מצליח לשכנע
את צ'רצ'יל שמאמין שהמערכה על צרפת אבודה. הפגישה הראשונה בין השניים למעשה תגדיר
את מערכת היחסים שלהם מההתחלה. היתה שם המון הערכה הדדית, עם זאת לא היתה שם אהבה,
מהצד של צ'רצ'יל אולי אפילו סלידה. ניתן לראות בצ'רצ'יל פרנקופיל, אך הזדהותו
המוחלטת של דה גול עם גיבורים צרפתיים כמו ז'אן ד'ארק ונפוליאון היתה מרגיזה
בעיניו והוא לא חסך מדה-גול התנשאות.
בין שני המנהיגים, צ'רצ'יל ודה גול, עמדה לא רק המציאות אלא היסטוריה
רבת שנים של איבה צרפתית-בריטית. מצד שני היה ביניהם גם הרבה דמיון וכל אחד העריך
את הפטריוטיזם של השני ויחד הבינו כי שיתוף הפעולה ביניהם הוא האינטרס האמתי,
בהנחה שהמטרה היא להביס את גרמניה והנאציזם. לבד משיקולים פרקטיים והעדר שותפים
אחרים, ההתרשמות החיובית בכל זאת של צ'רצ'יל מדה גול היא כנראה בין הסיבות להחלטת
צ'רצ'יל לתת לדה-גול גישה לשדר ב-BBC.
השבוע מה- 10 עד ה- 17 ביוני 1940 הוא קריטי. צ'רצ'יל וריינו מנסים
לחזק, יחד עם דה-גול את הקו המיליטנטי, המתנגד לכניעת צרפת. במקביל מתחננים ריינו
וצ'רצ'יל בפני רוזוולט שיצא פומבית בהצהרת תמיכה בצרפת ובריטניה, אך רוזוולט לא
מוכן. גורלה של צרפת נחתם. ב- 16 היוני ריינו מתפטר ופאטן מתחיל במו"מ לכניעה.
דה גול מרגיש את האדמה בוערת מתחת לרגליו ובתרגיל הסחה בורח ללונדון ומשאיר את
צרפת להירמס תחת הנאצים. זה לא פעל לטובתו, היו שראו בזה רמיסת כבוד האומה.
ב-18.6 דה גול כבר ב-BBC בנאום ממונה לקוחה השורה
"צרפת אולי נוצחה בקרב, אך לא במלחמה". זה היה נאום חשוב בהיסטוריה של
צרפת, אם כי באותה תקופה יש לציין מרבית הצרפתים לא נהגו להקשיב לשידורי ה-BBC, לא שאני רומזת שהם עושים את זה עכשיו. העיתונות
הצרפתית ציטטה את הנאום וה-BBC שידר אותו מספר פעמים בימים
שאחרי. בסופו של דבר זה היה נאום שהוכיח שהרוח הצרפתית התנגדת לנאציזם לא נכנעה. מבחינת
צ'רצ'יל לא היה חשוב מזה, הוא ידע בעצמו את כוחן של מילים על המורל הלאומי.
פעולותיו של דה גול מיד אחרי ובעיקר הקמת הכוח "צרפת
החופשית" היו חיוניות להמשך המאבק הצרפתי ולמאבק בנאציזם בכלל, גם אם
התנהלותו של דה גול לא היתה בהכרח בקונצנזוס. דה גול, שהיה מודע לאוקסימורון
בפטריוטיות בגולה, היה עסוק בשמירת האינטרס הצרפתי כמו שהוא ראה אותו, ופחות או
יותר הצליח לעצבן את כולם. לצ'רצ'יל מיוחס המשפט שדה גול הוא הז'אן ד'ארק שלו, רק
ששום בישופ שלו לא מצליח להעלות אותו על המוקד. מצד שני דה גול היה צרפת החופשית
והוא לא היה מצליח לעשות את זה ללא התמיכה של צ'רצ'יל.
דה גול שהבין שרק משרד בלונדון וכמה אלפי לוחמים זה לא מספיק, פנה
לאפריקה ולמזרח התיכון. ההתערבות שלו הצליחה לעצבן גם את הבריטים וגם את האמריקאים
שבשל אינטרסים צולבים בהחלט שיתפו פעולה עם משטר וישי. דה גול חשש שהוא נבגד אך
בסופו של דבר דה גול וצ'רצ'יל הצליחו להתגבר על העניין, העובדה שבדצמבר 1941
ארה"ב נכנסה למלחמה בהחלט סייעה לעניין. אבל מערכת היחסים בין השלושה היא כבר
נושא לסיפור אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה