מבצע שחר - הטיסה האזרחית הישראלית הראשונה

סוף ספטמבר 1948, המערכה בנגב בשיאה ולממשלה הזמנית יש המון החלטות לקבל, אבל היא מוצאת את הזמן להחליט על הבאתו של הנשיא הראשון המיועד (הוא הושבע רק בפברואר 1949), הוא הנשיא הזמני חיים וויצמן ורעייתו ורה. השניים בדיוק שהו בג'נבה לתקופת החלמה אחרי ניתוח עיניים שעבר וויצמן. הבעיה ששוויץ הניטראלית אינה מוכנה לנחיתת מטוס צבאי. אלא שבארץ יש רק מטוסים צבאיים והמחלקה לתעופה אזרחית רק הוקמה (בערך), אבל ללהק תובלה אווירית היו שני סקיימסטרים. 

המטוס לאחר הנחיתה בארץ, קרדיט: אתר אלעל

אז מה עושים? מקימים קו תעופה אזרחי, אגב באותו זמן לא היה שום קו עם שום מדינה. הביורוקרטיה היתה רבה: יומני טיסה, טפסי רישום, מסמכי כשירות וכמובן הקמת חברה, על כל הכרוך בכך. הבעיה: יש רק חמישה ימים לביצוע. ביצוע אומר מבצע וכך נולד מבצע חדש - מבצע שחר.

ואם יש מבצע יש גם אחראי ביצוע - למשימה נבחר סרן ליאו גרדנר. לצערי לא הצלחתי להבין אם היה קצין מבצעים בלהק תובלה, או שהיה איש פיקוד המפציצים הדרומי של חיל האוויר - אבל כך או אחרת הוא היה טיס ואחר כך גם טיס באלעל. מי שהיה אחראי עליו היה מאיר מרדור, מקימו של להק תובלה אווירית ומפקדו הראשון.   

לחברה החדשה הוצעו מספר שמות, ביניהם גם air israel, אבל דוד רמז, שר התחבורה, העדיף את השם אל על, מפסוק בספר הושע, י"א; ז': "ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו". זה היה גם מה שהדביקו על המטוס ובסופו של דבר שמה של חברת התעופה הלאומית. 

מטוס הסקיימסטר שנבחר עסק בעיקר בהובלת נשק מצ'כיה, הוא נצבע מחדש והוברק לפני שהודבק עליו הלוגו. אבל לא רק - בשל המעמד וההתרגשות הרבה, הוחלט לאבזר את המטוס במקסימום. למשל, את כורסאות הקטיפה הביאו ממלון בת"א (אני מהמרת דן) וקיבעו למטוס, לרצפה הוצמדו שטיחים פרסיים, הותקנו אזור שינה ומטבח שמולא בקרח ומעדנים. בנוסף הוספו מיכלי תדלוק כדי למנוע עצירת ביניים. למי שלא יודע (ולמה שתדעו? אני לא ידעתי) הסקיימסטר הוא מטוס בלתי מדוחס, מה שאומר שלחץ האוויר בתא הנוסעים זהה לגובה הטיסה ולכן טס בגובה 6000 רגל (1.8 ק"מ בערך). מה זה אומר? שהטיסה לשם ארכה 11 שעות ובחזרה כעשר שעות (היום זה פחות מחצי לעכל כיוון). אחרי הנחיתה בארץ, שעוד אספר עליה, הסקיימסטר ביצע עוד מספר משימות אזרחיות ואחר כך נצבע מחדש בצבעי הסוואה והוחזר לצבא.

במקביל עובד גארדנר גם על מדים, אותם עיצב בהשראה צבאית שהוכנו במהירות הבזק וללא מדידות אישיות. את בעיית הרקמה המיוחדת על המדים פתרו באמצעות מספר שוזרי חוטיכסף, ניצולי שואה שעלו לארץ. אבל זה לא נגמר בזה, הרי צריך גם צוות. ברוח התקופה, דייל אל על הראשון היה מלצר ממלון ארמון, שמו נורברט סלומון ולדיילת נבחרה לאה ברבש, חיילת מחיל האוויר שהיתה מיידלע נאה. הקברניטים: הלל בהיר וארנולד לויט, קצין 1: אייבי נתן (כן, כן), קצין 2: יצחק הננסון, נווטים: לואיס נגלי ויהודה שמעוני, אלחוטאים: ג'ו סיגל וסי כהן. את כל זה הם הספיקו בארבעה ימים וכל מה שנשאר - טיסת מבחן.

טיסת המבחן עוברת בהצלחה וביום רביעי, 28.9.1949, בחצות הליל, הצוות כונס לראשונה יחד במלון בריסטול בת"א. הוראות אחרונות, תעודות וכסף מזומן לתדלוק וקדימה לתל נוף (אז בסיס עקרון). למעשה רק שם מתדרכים את הצוות לראשונה במה מדובר ומהם פרטי הטיסה. שלא במפתיע כל הצוות שמח על המשימה משהבין את גודל המעמד - טיסה אזרחית ישראלית ראשונה.

לטיסה הצטרפו שר החוץ שרת ומשלחת מדינית שטסו לדיונים בג'נבה (שתי ציפורים במכה אחת - טסים עם שר חוץ וחוזרים עם נשיא) ועוד נציגים של חיל האוויר. מזג האוויר היה נוח, 11 שעות טיסה עברו בשלום. על הקרקע, המטוס תודלק והיה אטרקציה בג'נבה ובעיקר מקור לגאווה לישראלים וליהודים. כפי שנקבע, בשעה 18:30 הגיעו ורה וחיים וייצמן, לקבלתם יצרו הצוות והמלווים שתי שורות לפני המטוס והדיילת לאה ברבש ניגשה לקבלם בשער. ב18:45 המטוס המריא, וכבר בתחילת הטיסה, ביקש וויצמן תדרוך ובעיקר עדכונים על הקרבות בנגב. בערך מעל קאן הוא ככל הנראה כתב את הפתק הבא:

שעה לפני הנחיתה, מעל הים התיכון 4 ספיטפיירים של חיל האוויר מקבלים את פני מטוס הנשיא ומלווים אותו עד תל נוף (אגב, אז בסיס עקרון), לא מודעים בכלל לדרמה שהתרחשה כחצי שעה לפני הנחיתה, כשמטוס נורסמן מתהפך (ללא נפגעים) על המסלול היחיד המתאים לנחיתת הסקיימסטר. במאמץ אדירים מצליחים לפנות את המסלול 5 דקות לפני הנחיתה.

ב-5:00 בבוקר נוחת הנשיא בשלום ומתקבל בטקס ממלכתי מלא. והרי לכם סיפורה של טיסת אל על הראשונה. אמנם ידע הוא לא תמיד כוח, אבל הוא תמיד כיף גדול. תודה שהקשבתם. אה ועוד דבר, יודעים איך קראו למטוס בסוף? ובכן, רחובות על שם עירו של הנשיא.