סיסמאות

עמוד או שמא נקודת מפגש?

אם הבנתי נכון זה שכתבתי על פוליטיקה השאיר אתכם לרגע נבוכים כי כבר התרגלתם לפוסטים אישיים והנחתּי עליכם פוליטיקה בלי אזהרת טריגר. אני מתנצלת. לא, זה לא ישתנה, אני כותבת את מה שמרגיש לי באותו רגע או מה שמתבשל ימים. לפעמים זה אישי וחושפני, לפעמים פוליטי ולפעמים משהו אחר. בהתחלה, כשרק חזרתי לכתוב, חשבתי, טוב על מי אני עובדת? בהתחלה לא חשבתי על כלום, רק כמהתי לכתוב. אבל תקופה, די ארוכה יש לציין, עוד תהיתי לאן ואם בכלל להתכוונן בכתיבה. התחלתי אישי, המשכתי פוליטי ולקח לי זמן עד שהבנתי שאני כותבת לעצמי ולכן אני לא מוגבלת. ברגע שהבנתי את זה, הפסקתי לתהות ולהתכייל ופשוט הנחתי לעצמי להוציא. מבחינתי השם של הבלוג הזה הוא בגדר אזהרת טריגר קבועה ועומדת. אני לא מתחייבת לכתוב על שום דבר באופן אבסולוטי ואין לדעת מה יביא איתו היום (או הימים, כי לאחרונה אני לא מספיקה לפרסם בכל יום). זאת אומרת שמה שאני מנסה לומר פה זה "היו נכונים", אל תצפו אף פעם וכך גם לא תהיו מופתעים. אז הנה אנחנו על אותו עמוד. אפשר להמשיך.

מנוע של בואינג

אז,לצערי, יש להודות, מהבוקר מסתובב איתי, נתניהו, שאמר טרום עלייתו למטוס, בעוד רעשי מנועי הבואינג בו טס לניו יורק משמשים כרקע, שהוא עומד לספר לעולם על גבורתם של חיילי ישראל ועל צה"ל, הצבא המוסרי בעולם. ברור לי שאתם מצפים ממני לכתוב למה אני חושבת שזה לא ממש נכון, אבל אני אפתיע אתכם, אני ממש לא מתכוונת לדון בזה וגם לא בפער האינהרנטי בין צבא למוסר והצורך התרבותי-חברתי שלנו לחבר בין שני המושגים. מה שכן מעסיק אותי זה שנתניהו לא מסוגל להגיד צה"ל בלי להגיד אוטומטית גם את רצף המילים "הצבא המוסרי בעולם". ביננו זה מדאיג. כשמשהו הופך לסיסמא, אנטנת הסקפטיות שלי מיד מזדקפת. זה בערך כמו שכבר אי אפשר לשמוע את נתניהו אומר ישראל בלי להזכיר שזו מדינה יהודית. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני לא צריכה כל הזמן תזכורות עם שמות תואר. כאשר שמות מתחילים להופיע עם שמות תואר, אני מתחילה להילחץ שמישהו מאוד רוצה לשכנע אותי. כשמישהו מאוד רוצה לשכנע אותי אני לרוב נוטה להאמין שהוא לא ממש מאמין במה הוא אומר ורק רוצה שעוד אנשים יסכימו איתו כדי להרגיש יותר בטוח במה שהוא אומר. 

זה מדבר בעד עצמו, אני חושבת

נתניהו הוא איש של סיסמאות, ככה הוא הופך את השיח לרדוד יותר ומצליח להשיג את המטרות שהוא מציב לעצמו, ואם תהיתם - לדעתי, המטרה הראשונה של נתניהו זה להישאר ראש ממשלה. דרך אגב, למרות שלא שאלתם, אני חושבת שמטרתו השניה היא לא להיות מופתע. לכן, המהלך משבוע שעבר של סער מטריד את נתניהו הרבה יותר ממה שנדמה כי הוא לגמרי נתפס עם המכנסיים למטה וזה לא קרה בצורה כל כך מובהקת מאז פרשת הקלטת ואז נתניהו עוד היה טירון, היום הוא כבר לא. הבעיה העיקרית ששנות שלטונו של נתניהו כל כך הרגילו אותנו לסיסמאות שהציבור מקבל אותן כעובדות גם כי נוח לו מאוד עם העמדות האלה וגם כי הן נותנות מענה סתום לכל תהיה שיכולה לבוא. תנסו את זה - זה עובד גם על הכאילו טיעון של "מדינה יהודית" (וזה מפתיע עד כמה זה פורט על נימים עדינים אצל מרבית הציבור) ועובד אפילו טוב יותר עם "הצבא המוסרי בעולם".


הבעיה מתחילה בזה שלומר משהו שוב ושוב לא באמת הופך את זה לנכון. ויש כאן מילכוד כי אם תאמר משהו המון פעמים והוא יהפוך לחלק מהשיח במידה רבה המילה כן יצרה מציאות. במקרה של צה"ל הצבא המוסרי בעולם כבר הגענו למצב שהציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שאין צבא מוסרי ממנו. בואו גם נניח לשם הדיון שזה נכון, אבל מה קורה בצבא המוסרי בעולם כאשר נעשים בו לפעמים, לעיתים הכי רחוקות, נדירות, מעשים לא מוסריים? אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזה הצבא המוסרי בעולם ואין בלתה הרי שאין בנו מקום לבחון רגעים פחות מוסריים, אלה נמצאים בשטח המת של זוית הראיה. הם הופכים להיות בטלים בשישים כביכול, היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. אבל אם בתוך משהו שנתפס כטוב (ושוב עלי לעמוד על הדיסוננס האינהרנטי היות ומוקד הדיון הוא צבא) מתקיימות התנהגויות לא טובות והן "מוחלקות" הרי שנפתח פתח מעשי למעשים לא מוסריים. אבל יותר מזה, מה הופך משהו למוסרי? והאם אנחנו מדברים על מוסריות אבסולוטית או יחסית. הקביעה כי צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם מתיימרת להיות אבסולוטית בעוד היא למעשה מאוד יחסית ויתרה גם במקום ששום השוואה לא עושה לה טוב תכל'ס. וכשאנחנו מגדלים ילדים (ראו פרשת אדם ורטה) ילדים שמאמינים אבסולוטית שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, הם לא יפעילו שיקול דעת ולא יפעלו כדי להוכיח שצה"ל אכן כזה, הם יפעלו מתוך אמונה ולא מתוך מחשבה. וככה אפילו לא נחים על זרי דפנה (בהנחה שהיו כאלה), ככה פשוט מחליקים בלי לשים לב. 



ואז נפל לי האסימון, אני לא יכולה לבלוע סיסמאות.אני לא דבקה במנטרות, אני מעדיפה מטרות ברורות, זה כנראה הנון שלי (כן, תרתי משמע). זה לא עובד לי, לא במישור האישי ולא במישור הציבורי. סיסמאות ומנטרות הן בדיוק הדברים שאני מנסה להימנע מהם כל הזמן ולצערי אני ממשיכה לגלות אותן בכל מקום אליו אני פונה. היכולת לאמץ סיסמאות שכאלה מבלי לבדוק אותן היא בדיוק ההפך מהסקפטיות שטבועה בי. דווקא במקומות שאני הכי אוהבת, אני מסתכלת תמיד דווקא על הפגמים, אבל לא כדי להתקטנן, כדי לאהוב, להכיל ולשפר אותם. אם אני אגיד שאני האמא הכי טובה בעולם, זה לא יעשה אותי כזו גם אם כל אחד מילדיי יפנה אלי כך בכל משפט שלו. אנחנו יכולים להמשיך ולדבר על צה"ל כצבא הכי מוסרי ולהביא שלל דוגמאות. כל עוד לא נשים לב איפה אנחנו שוגים, זה ישאר ריק מתוכן. וכל עוד הדרג המדיני משאיר את צה"ל במקום הבלתי אפשרי ככלי להנצחת הכיבוש שום מכבסת מילים לא תשנה את הפגיעה המתחייבת דווקא במוסריות של צה"ל. זה מעגלי. אני בעד צה"ל מוסרי, אבל אני לא אגיד את זה כשזה לא נכון. אבל אני בעיקר ארצה שחיילים בצה"ל לא יאמינו בעיוורון שצה"ל הוא הכי מוסרי, אלא שיפקחו עיניים ויבחנו את מעשיהם בגלל שהם רוצים שצה"ל יהיה מוסרי ופה יש הבדל עצום.


אז נתניהו שוב יעמוד באו"ם והפעם ידבר על חיילי צה"ל, בניו של העם היהודי ששרד בשואה (תוזכר לפחות פעמיים) מול טרור החמאס ואיך מול הפונדומנטליזם האיסלמי ניצבת ישראל המוסרית וכל מה שהוא יעשה זה יבנה עוד מעטה של תדמית שנועד להסוות את הסדקים מתחתיו. ואנחנו נקשיב לו ולמרות שאנחנו מרגישים את הסדקים מתחת לרגלינו, נעדיף להאמין למה שהוא יצייר כי כמו כל טובע אנחנו נאחזים בכל שביב קש שמוצע לנו. בינתיים המחיר שנידרש לשלם מאמיר. כל סיסמא עולה לנו יותר. נתניהו אולי לא יהיה פה ביום שיוגש לנו החשבון, אבל הילדים שלנו כן ועם סיסמאות לא משלמים חשבונות, גם לא הולכים למכולת, גם לא מצליחים לקיים מדינה.