הרקולס מליגאן - החייט והמרגל

הסיפור היום (כן, כן, השני השבוע) הוא על אדם ששמו נשכח כבר מזמן והיה אך הערת שוליים היסטורית נשכחת, למרות שבעצם יש לו השפעה לא קטנה על הפיכתה של ארה"ב למדינה. הוא כבר כמעט ונשכח עד שהגיע המחזה המילטון והפך את שמו, שם קליט להחריד, לשם מוכר קצת יותר, אם כי אולי בארץ יותר. הוא היה גבר חריף, בעל תושייה ואמיץ, השפיע מהותית על אלכסנדר המילטון, למעשה היה זה שהפך אותו מלויאליסט למהפכן, הציל (לפחות פעמיים) את חייו של ג'ורג' וושינגטון, סייע לניצחון על הבריטים, ישב במעצר, נלחם בעבדות וחי חיים מרתקים.

הרקולס מליגאן לא היה מחבורת המהפכנים הצעירים מהטעם הפשוט – הוא כבר היה מבוגר יותר ממרביתם. הוא נולד באירלנד ב-1740 וכשהיה בן 6 היגר עם משפחתו לניו יורק. אביו ביסס את מעמדו כרואה חשבון, הוא עצמו למד בקינגס קולג' (היום קולומביה), סיים את לימודיו והתחיל לעבוד עם אביו כרואה חשבון. אבל אלה לא היו החיים שהרקולס רצה לעצמו, למרות שהוריו העניקו לו חיים נוחים למדי, ולא הרבה אחרי הוא פותח חנות עילית לבגדי גברים בניו יורק. אני מניחה שזה לא הגיע ככה סתם פתאום, אבל אין הרבה יותר מדי תיעוד על חייו, הוא נודע כחייט בסופו של דבר, כלומר למעט הקטע הזה של מרגל, שאליו נגיע אחר כך.

למליגאן אין רק חוש אופנה מפותח, הוא גם טוב עם אנשים והוא עושה חיל בעסקיו, בעיקר בקרב הבריטים שכידוע תמיד זקוקים לחייט טוב ולא משנה איפה הם בעולם. הצלחתו מביאה אותו להיתפס כשידוך מספיק טוב עם אליזבת' סאנדרס, אחייניתו של האדמירל הבריטי צ'רלס סנדרס, שאגב יחד יביאו לעולם 7 ילדים – 5 בנות ו-2 בנים.

מליגאן, שנולד באירלנד ועבר לעוד ארץ בשליטה דורסנית בריטית, לא אהד את הבריטים בכלל. להפך, נטיותיו לעצמאות אמריקאית החלו לפחות עשור לפני מלחמת העצמאות. כבר באמצע שנות השישים של המאה ה-18 הוא הצטרף ל"Sons of Liberty" שהיו קבוצה ניו יורקית במקור, וסודית, של מתיישבים שהתנגדו למיסוי הבריטי, קראו לעצמאות אמריקאית ואף הוציאו עלון אופוזיציוני נשכני.  

כאשר מגיע המילטון לניו יורק, אחרי שירד מהספינה בבוסטון עם ההוראה להגיע למשרדי החברה בה עבד, הוא פוגש את מנהל המשרד - יו מליגאן, אחיו הבכור של הרקולס. בחודשים הראשונים של המילטון בניו יורק הוא נמצא הרבה עם מליגאן, בן ה-33, שלוקח אותו תחת חסותו ובמידה רבה היה זה שהפך את המילטון מפרו-בריטי, או טורי, למהפכן. המילטון נשאר בקרבתו עד לסתיו 1773, עת הוא מתחיל את לימודיו בפרינסטון, מליגאן מלווה אותו לשם, אבל מכיון שלא הסכימו להכיר שם בלימודיו הקודמים של המילטון, מליגאן מעודד אותו להמשיך בלימודיו בקינגס קולג' (קולומביה היום). לפחות בשנת לימודיו הראשונה, וייתכן שעד לסיום לימודיו למעט הפרק של מלחמת העצמאות האמריקאית, המילטון חי אצל הזוג מליגאן.

כשמתחילה המלחמה המילטון, כזכור, מתנדב למיליציה הניו יורקית ואחר מתקדם עד שהוא הופך ליד ימינו של וושינגטון, אבל מה על מליגאן?  ובכן, הוא נשוי לאחיינית האדמירל, כלומר לגמרי מחובר, גם משפחתית לחברה הגבוהה הבריטית, הוא אהוד על החברה הגבוהה בניו יורק שרובה בריטית, אחיו מספק סחורה לצבא הבריטי, הוא חבר בכנסיה האפיסקופלית ואחד מחבריו היה בעל עיתון מקומי שהיה שופר לתעמולה בריטית, ואיפה הלב שלו אתם שואלים? ובכן, עם המהפכה כמובן. לכן, כאשר ב-1777, וושינגטון והמילטון מבינים שהאמריקאים צריכים יותר מודיעין מניו יורק, ברור להמילטון שיש לו את האדם הנכון - הרקולס מליגאן, שמתמנה לשליח מיוחד וסודי.

למה זה כל כך קריטי? כי ב-1776 ניו יורק הופכת למרכז הבריטי באמריקה הצפונית ולמעשה לאמריקאים אין ממש עיניים שם. לא נשאר זכר ממרבית דיווחיו בזמן המלחמה, כך שלא ניתן להעריך עד כמה בדיוק סייע לכוחות האמריקאים ובאיזו תדירות, אולם הוא היה יתרון אדיר לאמריקאים בתקופה שהצבא הבריטי יכול היה למחוץ אותם, משל היו חרק טורדני. מליגאן ישב על ציר של מידע שלא דרש יותר מאשר אדם אחד שפשוט יחבר את הנקודות. זה בדיוק מה שעשה מליגאן – ליקט פרטים ששמע מלקוחותיו הבריטים, ממשפחתו וחוג מכריו, מהסחורה, היעד והתאריכים של המשלוחים שאחיו סיפק לצבא הבריטי ומהם קיבל תמונה מודיעינית טובה שנשלחה לוושינגטון. איך? בעיקר בזכות העבד שלו, קאטו.

תשאלו איך עבד? לא בטוח שקאטו היה עבד, יתכן שהיה אפרו-אמריקאי משוחרר שרק הסתובב עם מסמכי עבד כדי להקל על מעבריו בשטחים הבריטים. ככל הנראה הוא עבד בשכר הוגן ובתנאים טובים לכל אורך המלחמה. מצד שני קאטו מעולם לא קיבל הכרה והוא לגמרי סיכן את חייו בדרכים ולא ברור מה עלה בגורלו. ככל הנראה הוא שוחרר אחרי המלחמה, מה שגם די הגיוני היות ומליגאן היה בין מתנגדי העבדות הראשונים. אבל בזכות קאטו הגיע לוושינגטון מודיעין יקר מפז. קאטו היה מסתובב עם מטען בגדים של מליגאן ומכיוון שלא חשדו בעבד שיהיה מרגל, שני הצדדים נתנו לו לעבור בלי בעיות.

מאליגן שכלל את דרכיו מיום ליום, למשל הוא גילה שמודיעין יקר ערך מגיע דווקא מהגדודים הדרמנים ולכן מצא דרכים לעבוד גם איתם. כך ב-1777 העביר מליגאן לוושינגטון מידע על תנועות הצפויות של הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל הו בכיוון פילדלפיה, אמנם וושינגטון בסופו של דבר נחל מפלה, אך המידע שהעביר מליגאן סייע לו להינצל מתבוסה גדולה יותר. עזרתו של מליגאן, בעיקר בשנים הראשונות, לא תסולא בפז, הוא נתן למתיישבים יתרון אדיר.

ב-1779 קצין בריטי מגיע למליגן עם דרישה למעיל בהזמנה מהירה, כמה כוסות וויסקי והרבה צחוקים אחר כך, מליגאן מגלה מזימה לחטוף את וושינגטון וכמובן מצליח להעביר לוושינגטון את הידיעה לפני שהבריטים מגיעים אליו. צריך להבין, אם כי אני מציירת את זה בקווים פשוטים וקלילים שבריגול היתה סכנה רבה ומי שנתפס, כמו נתן הייל, הוצא להורג לרוב. מליגאן לא היה לבד, וושינגטון הפעיל מספר סוכנים ולרשת זו של סוכנים ניתן שם – טבעת קולפר, אם כי מליגאן בעיקר פעל לבד עם קאטו. למשל מתקפת הפתע הבריטית שתוכננה על אנשי ראשמבו סוכלה במידה רבה בשל טבעת סוכנים זו.

אחרי שהגנרל האמריקאי בנדיקט ארנולד ערק לשורות הבריטים בסתיו 1780, מליגאן נעצר באשמת ריגול, לא כל כך ברור מה מהלך הדברים, אבל בסופו של דבר הקשרים של מליגאן היו טובים, לא הובאו נגדו שום הוכחות מוצקות ומליגאן בעיקר ידע לדבר, לדבר ולשכנע. ככל הנראה הוא נשפט ושוחרר. הייתם חושבים שאחרי שחרורו הוא פסק מלרגל, אבל לא. הוא רק זהיר ומחושב יותר. למשל הוא מגלה במקרה שהבריטים מתכננים לארוב לוושינגטון בדרכו לחבור לראשמבו ושוב מציל את חייו.

סיפור שלא הצלחתי לגמרי לאמת טוען שהוא היה גם בבונים החופשיים ושבאחת הפעמים שחקר קצין בריטי הבין שהוא תחת מעקב, הוא פצח בריצה והגיע עד לישיבה של הבונים החופשיים ונכנס אליה, לא ברור מה היה שם אבל ככל הנראה גם הקצין הרודף היה מהבונים החופשיים והוא נכנס אחרי מליגאן לישיבה, מה קרה שם זה לא ברור כי מה שנפתר בבונים החופשיים, ככל הנראה גם נשאר שם.

כך אנחנו מגיעים ל-26.11.1783 יום הפינוי הבריטי מניו יורק, הכוחות האמריקאים ובראשם וושינגטון נכנסים לניו יורק. מצבו של מליגאן לא ברור, האמריקאים בעיקר רואים בו משתף פעולה עם האויב, מליגאן נתפס כלויאליסטי למרות שנחשד כמרגל. זה מסוכן, רבים מאלה שנחשדו כלויאליסטים גורשו ואף נרצחו בימי העצמאות הראשונים ומה לעשות? מליגאן שמר על תדמית של זה שמתרועע עם האויב. אז אתם יודעים מה וושינגטון עושה מיד בתום המצעד? הוא רוכב לביתו של מליגאן, מתיישב לאכול אתו ומסתגר אצלו כמה שעות טובות. מה היה שם? אין לי תיעוד, לבד מהידיעה שגם קנה בגדים, אבל וושינגטון הוכיח שאין מליגאן הוא "אחד מהחבר'ה". אגב מאז הוא גם היה לקוח קבוע של החנות של מליגאן, שאף תלתה בכניסה את השלט "המלביש הרשמי של ג'ורג' וושינגטון". 

מליגאן עשה חיל, לא הרבה אחרי המלחמה הוא נמנה, יחד עם המילטון על 19 הניו יורקים שיסדו את האגודה הראשונה נגד העבדות. הוא פרש רק בגיל 80 ומת כעבור 5 שנים, ב-4.3.1825, שלגמרי במקרה יוצא מחר לפני 193 שנים. הוא נקבר ככל הנראה בכנסיית טריניטי לא הרחק מהמילטון שהיה, עד למותו של המילטון בדו קרב מול סגן הנשיא בר, אחד מחבריו הטובים.