אהרן מה?

לאהרן בר, Aron Burr, מגיע יותר מאשר להיזכר רק כסגן הנשיא שפצע אנושות את המילטון בדו-קרב וגרם למותו, אבל כנראה שההיסטוריה תלויה בבחירות שאדם עושה לאורך כל הדרך ובמי שנשאר לספר את הסיפור. עוד סיפור על האבות המייסדים האמריקאים, זה כבר קצת מריח כמו סדרה

אהרן בר בציור של ואנדרלין, שהיה בן חסות שלו לאורך תרופה ארוכה

לא על הרבה אנשים ניתן להגיד שהקריירה הפוליטית שלהם הסתיימה דווקא עם מותו של פוליטיקאי אחר, אבל על גיבור סיפורנו בהחלט ניתן לומר את זה. הוא היה מבריק, עורך דין, פוליטיקאי, קצין, עשיר ואהוד, בגיל 48 היה לסגן הנשיא השלישי של ארה"ב ואז ב-11.7.1804 הוא עשה את טעות חייו כשבדו-קרב לא חוקי ירה באלכסנדר המילטון, שמת יום אחרי. עקרונית, בסיפור של המילטון הוא האיש הרע, אבל, כרגיל, החיים אינם שחור ולבן. ולכן נפנה לסיפור הצבעוני של אהרן בר, למרות שנציג אותו שחור על גבי לבן (קלישאה מתבקשת).

בר הוא זה שבאופן טראגי זוכרים כסגן הנשיא שירה בהמילטון ומיטיבי הלכת אולי יזכרו לו את משפט הבגידה שלו. אבל זה מאוד מקטין את דמותו שהיתה מעניינת הרבה יותר מזה. בר היה חלק מחבורת המייסדים אבל אף אחד לא זוכר אותו ככזה וייתכן שחלק מזה זו הסיבה שפחות או יותר הצליח לעצבן את כל החשובים ובסופו של דבר, ממש כמו השיר במחזה – ההיסטוריה נכתבת על ידי מי שמספר את הסיפור שלך. הוא התחיל מזהיר, אבל דעך לסופו והסיפור שלו יכול היה להיות אחר.

ילדותו המוקדמת היתה טראגית, אם תשאלו אותי. הוא נולד ב-6.2.1756 בניו-גרז'י, בן למשפחה משכילה, אמידה ושתמיד היתה מעורבת בפוליטיקה. אח לסאלי ובן לאהרן בר, כומר פרסביטריאני ואקדמאי, שהיה גם הנשיא הראשון של הקולג' בניו ג'רזי (לימים פרינסטון), ואסתר לבית אדוארדס, משכילה ממשפחה משכילה, שאגב ניהלה יומן שמעניק תמונה מרתקת על חייה של אישה אמידה במושבות האמריקאיות באמצע המאה ה-18. הכל היה יכול להיות נפלא לולא אביו מת בפתאומיות כשהיה בן שנה וחצי, ככל הנראה שילוב של מחלת חום ועומס עבודה. סבו, אב אמו, בא לסייע וגם להחליף את האב בתפקידו כנשיא הקולג'. חודש לאחר מינויו, האיש שבריאותו היתה רופפת, החליט לתת דוגמא ולהתחסן נגד אבעבועות שחורות, אך משהו שם הסתבך והוא מת. בתו, אמו של בר, נפלה למשכב כחודש אחרי ומתה כעבור כמה ימים ממה שככל הנראה היה אבעבועות שחורות.

בן שנתיים וחודשיים אהרן וסאלי, אחותו בת הארבע, נשלחו לאפטרופוס ואחרי כשנה אומצו רשמית ע"י דודם, טימות'י אדוארדס, אחי אמם, שהגיע לבגרות. שנה אחרי הדוד מתחתן והם עוברים לאליזבת', ניו ג'רזי, שם יכיר את החברים שילוו אותו כל חייו, אהרן ומתיאס אוגדן, האחים של אשת דודם, וג'ונתן דייטון, אגב כולם לימים יהיו פוליטיקאים.

בגיל 11 בר מנסה להתקבל ללימודי שנה ראשונה בניו ג'רזי קולג' (זה שאביו, ואח"כ סבו, ניהלו), למרות ייחוסו הוא נדחה בשל גילו הצעיר ולא בשל העדר יכולות או כישרונות, אך מתקבל כעבור שנתיים. הוא לוקח את לימודיו ברצינות, למרות שדבק בו הכינוי "בר הקטן", בכל זאת הוא היה צעיר בארבע שנים ממוצע התלמידים, מצטרף לאגודת הוויגים, שם מתגלה כנואם מוכשר, ומסיים בהצטיינות בגיל 16. אז הוא עוד הושפע ממורשת אביו והוא מתחיל ללמוד תיאולוגיה. ב-1775, בגיל 19, הוא משנה כיוון ומתחיל ללמוד משפטים. אלא שאז מתחילים הקרבות נגד הבריטים ובר מחליט להפסיק את לימודיו ולהתגייס לצבא הקונטיננטלי. במחזמר של המילטון בר מוצג כאחד שמעדיף לשבת על הגדר ולראות לאן נושבת הרוח לפני שהוא מחליט, אבל זה די רחוק מהמציאות. בר מלא בתשוקה פוליטית ואהבת מולדת, הוא גם לרוב מאוד ברור בהשקפותיו ובנושא הזה המחזמר חוטא למציאות.

הוא נמצא במסצ'וסטס ובספטמבר 1775, הוא בין 1,100 המתנדבים למסע לקוויבק של בנדיקט ארנולד שהיה תכנית גרנדיוזית להגיע לקוויבק מצדה השני ולתקוף את הכוח הבריטי משני כיוונים. תכנית שוושינגטון תמך בה, אך נתן את אישורו רק לאחר שזה אושר על ידי מייג'ור ג'נרל סקיילר (חותנו של אלכנסדר המילטון). זה היה מסע מפרך, שספק אם באמת היה שווה את המחיר (לפחות 500 הרוגים), אבל בר יצא ממנו עטור שבחים ותהילה על תפקודו לאורך המשברים השונים שפקדו את הכוח. הוא נשלח ללוות את הגנרל מונטגומרי וזוכה לחיבתו של מונטגומרי, העלאה בדרגה ובתפקיד מטה. בסופו של דבר יקנה את שמו בהפגנת אומץ לב תחת אש בניסיון, שלא צלח, לחלץ את גופתו של מונטגומרי בקרב על קרלטון. סיפור בולט על רקע הכישלונות הרבים בקרבות הקנדיים, אם כי היסטוריונים שהביעו ספקות לגבי אמיתות הסיפור הזה.

באביב 1776 הוא מצטרף לאנשי המטה של וושינגטון במנהטן, אבל בר לא רוצה להיות איש מטה, כל הגבורה והאקשן הם בשדה הקרב ותוך חודשיים הוא חוזר לקרבות, תחת פיקודו של גנרל פטנאם. כאן אולי תחילת המשבר עם וושינגטון, כאשר בר בכוונה עוזב את המטה, בניגוד לעצתו של וושינגטון אך בהסכמתו. הוא עושה חיל אפילו ברגעי משבר, למשל בניו יורק אופן ניהול הנסיגה באזורו הציל חיים של רבים. אך ההצלחה מלווה שתחושת חמיצות כאשר וושינגטון לא דיווח על גבורתו בפקודת היום שאחרי. לכן, בר מעולם לא קיבל אות כבוד ויש האומרים שזו הסיבה למערכת להחרפת הקרע ביחסים עם וושינגטון.

ביולי 1777 הוא מקבל דרגת סגן אלוף ונמצא בעיקר באזור ניו ג'רזי. בקרב מונמאות', אותו קרב שבו גנרל לי כושל, הפלוגה שלו סופגת אבדות בעיקר בשל גל החום (כמעט 40 מעלות) וגם בר סובל ממכת חום. אחרי שהוא מחלים הוא נשאר באזור ניו ג'רזי והוא משמש כסקונד של גנרל לי בדו קרב מול ג'ון לורנס ויחד עם המילטון, הסקונד של לורנס, מצליח לעצור את הסבב השני. במרץ 1779, אחרי כארבע שנות שירות הוא חוזר לניו יורק ומחדש את לימודי המשפטים, אם כי הוא ממשיך לבצע משימות, בעיקר מודיעיניות, שמטיל עליו וושינגטון. ב-1782 הוא עובר את בחינות הלשכה וכשהבריטים יעזבו יתחיל לעבוד בניו יורק, אבל חוץ מזה הוא גם מתחתן.

תכירו את אהבת חייו – תיאודוזיה בארטוי פריווסט, אשת (ולימים אלמנת) קצין בריטי אתו התחתנה בגיל 17, אם לחמישה, מבוגרת ממנו בעשר שנים. איך הם הכירו, ובכן תיאודוזיה שגדלה וחונכה ע"י אביה החורג שהיה קצין בריטי, היתה אישה יפהפייה, אינטליגנטית, חדת מחשבה, מלאה באידיאלים ומוכשרת, שמחליטה שהיא וילדיה לא יעזבו את המולדת כאשר בעלה נשלח להודו מטעם הצבא הבריטי. היא פטריוטית ומאמינה גדולה בעצמאות האמריקאית וכבר בתחילת המלחמה היא יוצרת קשר עם וושינגטון ומציעה את האחוזה שלה בניו ג'רזי כמפקדה, הצעה שנענית בחיוב. זו הצעה שמצריכה המון אומץ לב בתקופת המלחמה בשלטון הבריטי ובטח עבור אם חד-הורית, למרות שעומדים לעזרתה קשריה הטובים בשני הצדדים. היא נפגשת עם בר לראשונה ב-1778 בניו יורק, מערכת היחסים שלהם הולכת ומתחממת כי יש להם המון במשותף, בין היתר הם חולקים השקפת עולם פמיניסטית.

זה מתקדם לרומן סודי עד שב-1780 הסוד הופך ידוע לכל. אחרי שתיאודוזיה מקבלת הודעה על מות בעלה, הם מתחתנים ב-1782. שנה אחרי הם יחבקו את בתם המשותפת היחידה, שנקראה על שם אמה, שנקראה על שם אביה – תיאודוזיה. הדבר היחיד שמעיב על אושרם הוא בריאותה הרופפת משהו של תיאודוזיה, האם והרעיה, ואכן אחרי 12 שנות נישואים היא מוצאת את מותה מסרטן, אבל זה אחר כך.

אגב, בר לוקח על עצמו את האחריות גם על בניה הבוגרים של תיאודוזיה ובמשך חייו גם יוולדו לו לפחות 3 ילדים לא חוקיים מנשים אפרו-אמריקאיות, שניים מהם אגב יהיו מתנגדי עבדות ואחד גם יהיה הסופר האפרו-אמריקאי השני לפרסם ספר בארה"ב. לתיאודוזיה הצעירה הם מעניקים חינוך שמקביל לחינוך שהיה מקובל בזמנו לבנים בלבד. היא למדה לקרוא ולכתוב בגיל 3, למדה לטינית, יוונית, איטלקית וצרפתית, היסטוריה וגיאוגרפיה, אבל גם למדה מחול ורכיבה על סוס. יתרה בעוד שבר הביע רעיונות רדיקליים לגבי שוויונה האינטלקטואלי של האישה, היה זה דווקא המילטון שיצא נגדו וקרא לו גודוויניסט, ע"ש בעלה של מרי וולסטונקרפט, אבל זה יהיה רק ב-1801.

ב-1784 בר נבחר לאסיפה של ניו יורק ושוב בשנה שאחרי, הוא ממשיך להיות מעורב פוליטית עד שב-1789 הוא מתמנה לתובע הכללי של ניו יורק. ב-1791 הוא מחליט לרוץ לסנאט והוא מתמודד נגד הגנרל סקיילר, חותנו של המילטון, ומנצח אותו. יש שטוענים ששם מתחיל הקשר בין השניים, שהיה ידידותי בסך הכל, להפוך ליריבות. בבחירות הבאות לסנאט, אם זה מעניין אתכם, הוא יפסיד לפיליפ סקיילר ויאשים את המילטון.

ב-1792 הוא מקבל הצעה להתמנות לנשיא בית המשפט העליון של ניו יורק ולמרבה הצער הוא מסרב. בר היה איש של עקרונות ובעל תפיסה מאוד ליברלית, הוא התנגד לעבדות, היה בעד שוויון מגדרי, זכויות מהגרים, זכויות מיעוט ועוד. לו רק היה מקבל את המינוי יש להניח שהיה מצליח לייצר הרבה יותר השפעה חיובית בימי חייו, אבל לבר היו שאיפות פוליטיות ובמבט היסטורי זה די חבל.

בר מחליט להתמודד בבחירות לנשיאות ב-1796. כזכור, אז ההצבעה נעשתה בשני פתקים ושני הזוכים הראשונים היו מתמנים לנשיא ולסגנו בהתאם לתוצאות. בר מגיע רביעי וזה אמנם מפתיע אותו אך לא מרפה את ידיו. בהתחלה הוא מנסה לחזור לצבא, אבל וושינגטון, שהתמנה לרמטכ"ל-על, לא לוקח אותו. ב-1797 הוא מצליח למנוע דו קרב בין המילטון למונרו. הפרשה מתחילה כאשר מתפרסמת שערוריית רינולדס שהמילטון היה בטוח שכבר מאחוריו. המילטון בטוח שמונרו הוא המדליף וזה מגיע לדו קרב, מונרו בוחר בבר לסקונד שלו ובר מצליח בהרבה דיפלומטיה למנוע את הדו-קרב.

ב-1798 הוא רץ שוב לאסיפה של ניו יורק ובעצם בכל כל הזמן הזה הוא מעורב בפוליטיקה הניו יורקית ויש שיגידו שהוא היה האיש הכי חשוב במדינה. בר הוא גם אופורטוניסט, אחרי המגפה הצהובה בניו יורק, הוא מקים את החברה למען מנהטן ותכליתה לטענתו היא פתרון בעיות המים בעיר, הוא אפילו מצליח להשיג את תמיכתו של המילטון. אלא שבר, בעורמה, הצליח להוסיף גם בנקאות פנימה למנדט של החברה וברור שבסוף שום חברת מים לא נוסדה ואגב זה בהחלט פגע בתושבי ניו יורק והביא לעיכוב בפיתוח מערכת המים, אבל זה סיפור אחר.

ב-1799 הוא מקים את הבנק של החברה של מנהטן, שלימים יתמזג לתוך בנק צ'ייס מנהטן. באותה שנה הוא מוצא עצמו בדו-קרב עם ג'ון צ'רצ', שאשתו, אנג'ליקה, בתו של גנרל פיליפ סקיילר ואחותה של אלייזה המילטון (לחדי האבחנה, אכן אתם צודקים - אנג'ליקה כבר הוזכרה לא רק בסיפור של המילטון, אלא גם באלה של ג'פרסון ולאפייט ועכשיו גם בר). צ'רצ' מאשים אותו בלקיחת שוחד, בדו הקרב שניהם מפספסים בירייה הראשונה ובסוף צ'רצ' חוזר בו וטוען שאין לו שום עובדות מוצקות נגד בר והם לא ממשיכים לירייה השנייה אלא נפרדים בלחיצת יד. אבל למעשה צ'רצ' לא היה רחוק מהאמת, בר השתמש בבנק שלו למטרות פוליטיות לטובת הרפובליקאים ונגד הפדרליסטים.

ההצלחה הבנקאית של בר שוברת למעשה את המונופול הבנקאי של הפדרליטסטים בעיר. ואגב הבנק הזה שהיום הוא למעשה חלק מJP Morgan Chase שעדיין מחזיק את האקדחים המקוריים בהם בר והמילטון השתמשו בדו קרב.

בקרע שייצור את שתי המפלגות, בר מזוהה עם הרפובליקנים-הדמוקרטיים. בבחירות של 1800, הוא רץ שוב והפעם הוא חובר לג'פרסון ומבטיח בתמורה את הקולות של ניו יורק. ניו יורק היתה יותר מחשובה בבחירות האלה ושני הקמפיינרים החשובים היו המילטון, שמגייס תמיכה לפדרליסטים, ובר. בר מצליח להביא לבחירת רפובליקני לאסיפה של ניו יורק ומפעיל את כל התותחים הכבדים ומצליח בעורמה להטות את הכף לטובתו, היריבות בינו ובין המילטון מגיעה לשיאים.

הבחירות לנשיאות מסתיימות בשוויון בין ג'פרסון לבר (ההצבעה עדיין בשני פתקים) ובית הנבחרים צריך להכריע מי מהם יהיה הנשיא ומי סגן הנשיא. בר מבין את הסיפור ומנסה לזכות בתמיכת הפדרליסטים, עד שהמילטון מחליט ללכת ראש בראש. כזכור מהסיפור של ג'פרסון, המילטון מחליט לתמוך בג'פרסון רק משום שבעיניו הוא פחות גרוע מבר, הוא פותח בקמפיין אינטנסיבי ולטיעון שלו, שבר הוא אדם שיפעל למען עצמו בעוד ג'פרסון יפעל למען הכלל, בוודאי השפיע לטובת ניצחונו של ג'פרסון.

אולי בהשפעת המילטון ואולי גם לא, כי בכל זאת אז התפקיד היה מאוד אנמי, ג'פרסון ממדר את סגן הנשיא שלו מכל נושא חשוב. בר בכל זאת מצליח לעשות אי אילו דברים בין היתר הוא פועל לעצמאות בית המשפט העליון, הוא גם יושב בראש הדיונים להדחת שופט העליון, סמואל צ'ייס, ומנהל אותם באופן מזהיר, מה שיסלול גם את הדרך לאחד מפסקי הדין החשוב בהיסטוריה המשפטית האמריקאית – מרבורי נגד מדיסון, שיצר את הבסיס לביקורת שיפוטית, אבל גם זה סיפור אחר. אין הרבה מה לציין לגבי כהונתו, לבד מהעובדה שתוצאות הבחירות הובילו לתיקון ה-12 לחוקה.

לקראת בחירות 1804 היה ברור שעם ג'פרסון זה כבר לא יעבוד, אז מה בר עושה? חוזר לניו יורק ומחליט לרוץ לתפקיד המושל. להפתעתו הוא מפסיד את הבחירות למועמד כמעט לא ידוע, הוא מאשים גם את המושל הקודם וכמובן תמיד יש לו את המילטון, להאשים כמובן. כאשר מתפרסמת בעיתון באלבני ידיעה בה פיליפ סקיילר וצ'רלס קופר מסתמכים על חוות דעתו של המילטון שבר הוא אדם מסוכן ועוד אי אילו דברים, בר מיד כותב מכתב להמילטון לשאול "הכצעקתה?" תשובתו של המילטון מעט מתחמקת, בשורה התחתונה הוא טוען שאינו אחראי לפרשנות של קופר וסקיילר לדברים שהוא אמר או לא אמר ואולי הוצאו מהקשרן. זה מוביל לחליפת מכתבים זועמת בין השניים עד שבר דורש מהמילטון הודאה בכתב שמבטלת כל סוג של ביקורת, שעלולה להתפרש כפוגעת בכבודו של בר, של המילטון על בר בחמש עשרה השנים האחרונות. המילטון כמובן סירב, גם כך אחרי פרשיית מריה ריינולדס לא נשאר לו הרבה מרחב תמרון. בר מציע  דו קרב, מנהג שבניו יורק הוכרז כלא חוקי.

מהסיפור על המילטון אתם כבר יודעים שהם קבעו ב-11.7.1804 בניו ג'רזי, שם דו קרב לא היה חוקי אבל אף אחד לא אכף את זה והענישה היתה מופחתת יחסית לניו יורק במקרים הבודדים שכן נתפסו. המילטון הוא זה שמביא את האקדחים והסוף הטראגי ידוע. אחרי מותו של המילטון הרוחות, בעיקר בניו יורק, סוערות. בר הואשם ברצח ועוד מספר עבירות גם בניו יורק וגם בניו ג'רזי אך למעשה מעולם לא הועמד למשפט. כל זה ובעצם בר נשאר סגן נשיא עד מרץ 1805, הוא אמנם בורח מיד אחרי הדו-קרב, אבל בסופו של דבר חוזר לוושינגטון ולתפקידו.

לא נותרו עדויות מנאום סיום התפקיד שלו אלא רק קטעי דברים, אך בר היה נואם מצוין וככל הנראה לא השאיר הרבה עיניים יבשות. אבל בר מפחד ממשפט ומחליט לעשות את דרכו דרומה. אגב, בר מעולם לא הביע חרטה על מותו של המילטון, וזה בניגוד לגרסת המחזמר (מוקדש לאוהבי הדיוק ההיסטורי). מכאן בר קצת מאבד את זה, אם תשאלו אותי.

הוא חוכר אדמה, אבל בעיקר מוטרד ממלחמה אפשרית עם ספרד, הוא מארגן מיליציה של חקלאים ולמעשה מתכנן מלחמה נגד מקסיקו, מתוך כוונה להשתלט על אדמה ולהכריז על מונרכיה שבר עומד בראשה. בסופו של דבר של מלחמה לא מתרחשת בימי חייו, המלחמה בטקסס מתחילה רק בשנה שבה בר מת. אבל ההתארגנות הצבאית שלו והתוכניות להקמת מדינה נוספת לצד ארה"ב מובאת לידיעת הנשיא ג'פרסון ועולה לו במחיר של מעצר בחשד לבגידה. הוא מובא למשפט בעוון בגידה, הדיון מנוהל ע"י נשיא בית המשפט העליון, ג'ון מרשל. זו היתה שעת מבחן לבית המשפט ולעקרון הפרדת הרשויות, בעיקר אם נביא בחשבון את העובדה שהנשיא ג'פרסון האמין בכל לבו שבר אשם וניסה להביא לאישומו. אבל בר לא נמצא אשם ולו משום שלא היתה עדות תומכת אחת. השורה התחתונה היא שבר מזוכה, אבל הקריירה הפוליטית שלו נופצה סופית, ללא אפשרות לשיקום.

בר לוקח פסק זמן ועוזב לארבע שנים לאירופה בהן יתגורר בעיקר בלונדון, שם יסתובב באירופה בניסיון אחרון לעשות נפשות לרעיון המדינה המלוכנית במקסיקו, אבל זה לא יעזור לו. הוא שב לניו יורק אחרי בזנב מקופל בין הרגליים אחרי שהורחק מלונדון ובעיקר עני. בניו יורק הוא משנה את שם משפחתו לאדוארדס, שם נעוריה של אמו, וחוזר לעבוד כעורך דין עד למותו. אגב הוא לא חוזר לבד, אלא עם תינוק שנולד ב-1808 בפריז ונושא את שמו. ב-1814 הוא יאמץ עוד ילד, שכנראה הוא גם אביו הביולוגי. אגב בצוואתו יתגלו עוד שתי ילדות (שנולדו ב-1829 וב-1833 משתי נשים שונות) שהוא היה אביהן. אבל בשנות ה-30 של המאה ה-19 בר בעיקר מחוסר כל ונסמך על עזרתם של חברים ועבודה משפטית מקרטעת.

אגב בגיל 77, בשנת 1833, מתרחשים שני דברים – הוא מאבד את בתו תיאודוזיה שככל הנראה מתה במהלך מסע בים, ומצד שני הוא מתחתן בשנית, הפעם עם אליזה ג'ומל, אלמנה עשירה וצעירה ממנו ב-19 שנים. תוך 4 חודשים היא מבינה שהונה מתדלדל בשל בר והיא מתגרשת. מי עורך דינה? אלכסנדר המילטון ג'וניור, עורך דין מצליח ובנם השני של אלכסנדר המילטון ואליזבת (אלייזה) סקיילר. הגירושים יכנסו לתוקפם ב-14.9.1836, במקריות מופלאה זה יהיה גם יום מותו של בר.

בר מת אצל בן דודו שגר בסטטן איילנד אחרי שב-1834 חטף שבץ שלאחריו סבל משיתוק. הוא נקבר בפרינסטון, ליד אביו. זה סיפור על אדם שהחזיק בדעות הנכונות אבל לא תמיד ידע לבחור את ההחלטות הנכונות ובסופו של דבר הוא נזכר כהערת שוליים מעט הזויה בהיסטורית האמריקאית והוא לא לגמרי היה כזה, אבל ההיסטוריה היא שופטת אכזרית.