המגנה כרטא

מי שחתם על המגנה כרטא היה המלך ג'ון, אחיו הקטן של ריצ'רד לב הארי, בנם של הנרי ואלינור מטקטווינה. יש המון סיפורים עליו מהם ניתן להסיק שהיה אדם מאוד מוכשר אך תככן, מפונק ונוטה לכעוס, בעל חיבה יתרה לציד, הימורים ויין גרוע. ג'ון היה זה שאף אחד לא ממש סימפט כי הוא תמיד היה בצד שמתכנן וזומם, ובזיכרון הקולקטיבי הוא בעיקר המלך הרע מ"רובין הוד". כבן רביעי הוא ממש לא אמור היה לרשת את הכתר, כל אחד מאחיו היה אמור לקבל חלק מהממלכה הגדולה של הנרי ואלינור, אבל לא ג'ון, או אחיותיו אבל אותן לא ספרו ממש, לכן זכה לכינוי (שאגב ניתן ע"י אביו, המלך הנרי) - ג'ון ללא אדמה. אבל רצה הגורל וגם הרצון הבלתי מתפשר שלא בחל בשום אמצעי של ג'ון להפוך למלך שבסופו של דבר הוא יורש את הכתר, אחרי מותו, הטרגי יש לומר, של ריצ'רד והוא מולך על אנגליה 17 שנים מ-1199 ועד 1216.

אחד מהעותקים המקוריים של המגנה כרטא, חותמו של המלך אבד עם השנים

תקופת מלכותו לא היתה רעה אבסולוטית ובסופו של דבר גם הביאה לעולם את המגנה כרטא, אבל בה במידה היא לא היתה מוצלחת במיוחד, בלשון המעטה. מכיוון שהתכנסנו כאן לדבר על המגנה כרטא הרי שנתמקד בהגעתה לעולם ולא במלכותו של ג'ון, עם זאת אי אפשר בלי רקע. לפני מותו של ריצ'ארד נראה היה שהוא תומך בג'ון ולא באחיינו ארת'ור כיורשו, אבל מכיון שזה לא היה לגמרי ברור וג'ון לא היה מהאנשים שאוהבים סיכונים, הוא עשה הכל כדי להבטיח את מלוכתו. בין היתר גם נכנס למלחמה בנורמנדי מול ארת'ור בנו של ג'ופרי, אחיו של ג'ון, שגם נתמך על ידי פיליפ השני מלך צרפת, זה נגמר בהסכם שלום ב-1200 שהבטיח לג'ון את המלוכה ולפיליפ את הכוח. זה החזיק מעמד שנתיים.

ב-1204 מתחילה המערכה על נורמנדי והיתרון היחסי הראשוני של ג'ון נמחק מהר מאוד, הוא מאבד את כל אחיזתו בצרפת מלבד חלק מדוכסות אקיטן (אקוויטניה). מכאן ואילך עוברת על ג'ון תקופה מאוד לא טובה, הוא מצליח להכעיס את האפיפיור בעימות על זהותו של הארכיבישופ מקנטרבורי כשב-1207 הוא אוסר על מתן שירותי כנסיה באנגליה, שזה אומר שהכסף לכנסיה עובר לכתר וזה מגיע לנידוי מוחלט על ידי האפיפיור ב-1209 וזה מבלי לדבר על הזעם שזה מעורר באנגליה גופא. ב-1214 אין לו ברירה אלא להתרפס בפני האפיפיור, אבל כדי לצאת גבר הוא מחליט לצאת לעוד מבצע בצרפת, אחרי שיצר ברית שגורמת לו להיות אופטימי באשר לסיכוייו להחזיר את נורמנדי, רק שאין כסף ואם אין כסף מעלים מיסים.

באותה תקופה למלך היו שלושה מקורות לגביית כספים ואני לא אלאה אתכם, אבל ג'ון מחליט לטחון את כולם עד דק. אבל יותר מזה, הוא מחליט להעלות את המיסים מבלי לקבל את הסכמתם של הברונים, שהיו הלכה למעשה גובי המיסים. העניין הוא שלא רק שזה נוגד מסורת מלוכנית רבת שנים, זה גם היה מנוגד לחוק הפאודלי זה מגדיש את הסאה. ג'ון מפליג למבצע לפני שקיבל מהם את הסכמתם להעביר כסף ואנשים.

קל לייחס את המרידה שלהם בהעלאת המיסים, אך למעשה חל פיחות משמעותי במעמדם בתקופתו של ג'ון שנשען יותר על אנשיו מאשר על הברונים. יותר מזה משום שהיה חשדן מאוד גם לא השכיל לייצר מערכות יחסים משמעותיות עם הברונים. ולא, במקרה של ג'ון אי אפשר להפריד בין אופיו לאופן ניהול ענייני המדינה, בעיקר משום שאחת הדרכים שהברונים נלחמו בו היתה בהפצת שמועות. היה לו מוניטין כבעל אופי כל כך מוקצן ומרושע שהשמועות על התנהגותו התקבלו כעובדה מוחלטת, אם כי לאחר שנים רובן הוכחו כשקרים ומניפולציות.

בכל מקרה, ג'ון מפליג ולאחר כמה ניצחונות, הוא מפסיד, שנאמר לא הקרב אלא המערכה, ב-13.9.1214 חותם ג'ון על הסכם שינון בו הוא למעשה מוותר על כל הנחלות האנגליות בצרפת והוא חוזר בבושת פנים לאנגליה באוקטובר. לא הרבה אחרי מתארגנים הברונים המורדים בצפון אנגליה להתמודדות מול הכתר. בינתיים ג'ון אוסף שכירי חרב ומקבל את תמיכת האפיפיור, אגב דרך הצהרה שהוא מתכוון לצאת למסע צלב. עד אפריל הברונים כבר מאורגנים – יש להם כוח צבאי ומנהיג – רוברט פיצ וולטרס, ברון מאסקס והם מתקדמים לכיוון לונדון. למרבה הפלא, הם צרים עליה, כובשים אותה ומביאים לכניעתו של המלך, בעיקר משום שאנשיו של ג'ון עורקים. מכיוון שהארכיבישופ מקנטרבורי, סטפן לנגטון, חבר לברונים והיה מהראשונים לדרוש את החזרה לחוקים של הנרי ה-1, החבירה לא הותירה לג'ון ברירה – אם הוא רוצה את הכתר, הוא מוכרח להגיע להסכמות והוא מורה ללנגטון לנסח משהו.   

וכאן סופסוף אנחנו מגיעים למגנה כרטא. הזמן: ה-15.6.1215, המקום רונימד, לא רחוק מטירת וינדזור. המטרה: הסכם כניעה של המלך,  התוצאה: לידתה של המגנה כרטא. הברונים מבינים שהם חייבים לייצר שינוי מהותי בצורת הממשל אחרת שום דבר מההסכמות לא יהיה אפקטיבי. הם מייצרים הצהרה מהותית שבראש ובראשונה מייצרת את התשתית למשפט האנגלי, יוצרת סטנדרטים של שפיטה וענישה, מאגדת זכויות אדם בסיסיות, כלומר בהנחה שאדם הוא בעיקר גברים חופשיים, מעניקה חופש לכנסיה, הסדירה את עניין המיסים, נתנה לברונים ארגז כלים לפעול מול המלך וגם הכפיפה את המלך לחוק. והמלך? ובכן אין לו ברירה אלא לחתום על הסכם הכניעה הזה וחותמו של המלך מתנוסס על ההסכם. אלא שזה לא סרט הוליוודי וזה לא נגמר טוב, כי אמנם כל הצדדים חתומים, אבל ג'ון לא באמת התכוון לקיים את הצד שלו בהסכם ותכל'ס גם לא הברונים.

איך מגנה כרטא נולדת? לא כמו תינוק, זה לא מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה, זה לוקח זמן. לא עוברים חודשיים מיום החתימה ומסתבר שהברונים לא עוזבים את לונדון, המלך מצדו מחליט לפנות לאפיפיור אונסנטיוס ה-3 שמכריז על ההסכם כ"מביש, לא צודק ולא חוקי", זה מוביל הישר למלחמת הברונים הראשונה שתמשך שנתיים, למעשה מלחמת אזרחים אנגלית. באוגוסט 1216 הנסיך לואיס, עם ברכתו הלא רשמית של אביו, פיליפ מלך צרפת, כבר מצליחים לתפוס את מרבית דרום-מזרח אנגליה וחלקים מהצפון וחובר אליהם גם אלכסנדר ה-2 מסקוטלד, שאגב יתחתן עם בתו של ג'ון. בספטמבר ג'ון משיב מלחמה, אך בלילה בין ה-18 ל-19 לאוקטובר הוא מת, כנראה כתוצאה מהרעלה.

הנרי השלישי, בנו, הוא ממשיכו, הוא אפילו מאשרר מחדש את המגנה כרטא ב-1225. ב-1297 אדוארד ה-1 יכניס אותה לספר החוקים כיסוד של המשפט האנגלי.  כ-400 שנים חולפות, המגנה כרטא כבר נשכחת אלא שאז מגיע מלך חדש – ג'יימס ה-6 מסקוטלנד, כלומר עכשיו כבר ג'יימס ה-1 מאנגליה. אדוארד קוק, אחד המשפטנים החשובים והמבריקים, ממונה על ידו להיות נשיא בית המשפט העליון ובתפקידו זה הוא למעשה מחזיר למגנה כרטא את הרלוונטיות שלה בניסיון לצמצם את כוחו הכמעט אבסולוטי של המונרך, גם בתקופת שלטונו של בנו של ג'יימס – צ'רלס ה-1. בסופו של דבר הפער בין המלך ופרלמנט מביא למלחמת האזרחים ב-1642, 8 שנים אחרי מותו של קוק, ואף להוצאתו להורג של המלך, אחרי משפט, ב-1649. מכאן ואילך שימשה המגנה כרטא כהוכחה להגנה על זכויות הפרט, כלומר שוב, בהנחה שאתה גבר חופשי.

במהפכה המהוללת (1688) אך מכאן ואילך היא צוברת תאוצה ואף משפיעה על כתיבת החוקה האמריקאית והופכת למסמך מכונן של חירות והגבלת המחוקק ולבסיס חוקתי של מערכות משפט וחוק בעולם כולו. לא היא לא התחילה כך, זו לא היתה מטרתה המקורית, זה מסמך שנכתב מתוך מערך כוחות ולשם יצירת מאזן כוחות שלטוני, אך שלא לשמה בא לשמה. בעולם בו לא היה שיח אמתי של שוויון וזכויות המגנה כרטא הניחה הלכה למעשה את היסודות של זכויות הפרט בעידן בו זכויות היו בעיקר של הריבון וחירות היתה נחלת מעטים בלבד.