ר-ר-רספוטין

המון אגדות וסיפורים נקשרים בשמו של רספוטין וכולם אפופים מיסטיקה יש מי שמאמין שהיה מרפא מופלא, אולי אף על-טבעי ומי שבטוח שהיה שרלטן ששיחק אותה כל עוד הצליח לו. והצליח לו – כלומר מה הסיכוי שילד נבער בן למשפחת איכרים בכפר קטן בסיביר יצליח להגיע לאדם המשפיע ביותר בקיסרות הרוסית? 

הדעות לגביו אולי חלוקות אבל כנראה שאין עוררין על העובדה שהיה כריזמטי. למרבה הפליאה גם יש הסכמה לגבי גודל איבר המין שלו, אבל אולי זה בגלל שהוא מוצג במוזיאון לארוטיקה בסנט פטרבורג, אולי.

שום סיפור לא סוגר את כל השאלות בנוגע לאיכר הסיבירי, חסר ההשכלה שהצליח לגרום למשפחת המלוכה הרוסית לאכול מכף ידו ובטח לא בפוסט אחד אבל ננסה. לא הרבה ידוע עליו וצריך לזכור שהסיפור שלו לרוב מסופר באופן שלילי, זה נכון אך במידה רבה זה גם תוצר של מי המספר ומרבית המספרים עליו אמצו את נקודת המבט של האצולה הרוסית שתיעבה אותו. ואפשר להבין – הוא היה חסר השכלה אינטילגנטי, כריזמטי, היו לו יכולות ריפוי ואולי גם היכרות מצוינת עם טבע האדם שאפשרה לו להיתפס כנביא, הוא משך והפחיד וחי בקיצוניות והיה מלא תאוות ולא רק למין.

הוא נולד בסיביר, לא רחוק מהרי אוראל, ייתכן שב-21.1.1869, אבל לא בטוח אולי בכלל ב-1864. בן למשפחת איכרים עניה וקשת יום, ככל הנראה אף אחד מאחיו לא שרד את ילדותו, אם כי ייתכן שהיתה לו עוד אחות צעירה. הוא לא למד ממש וקשה להבחין בין אמת לבדיה במעט סיפורי ילדותו. כשהיה בן 18 עבר חוויה דתית שהפכה אותו למאמין, כמו כן התחתן עם פרסקוביה דוברובינה ולזוג נולדו 7 ילדים, אם כי רק 3 שרדו את הילדות. לא ברור מדוע בחר לברוח מביתו ולצאת למסעות נדודים כשאשתו בהיריון ומטופלת בבן, דימיטרי, בן השנתיים. יש טענה שזה קשור להסתבכות בפלילים ויש הטוענים שהיה לו חיזיון לגבי יורש העצר. אגב אשתו נשארה נאמנה לו בכל שנות נדודיו.

לא ברור מתי הוא הופך לסוג של סגפן מתבודד, חלק מכת קיצונית בשם חליסטי, שסיגופים וסקס, גם קבוצתי, היו חלק מהריטואלים שלהם מתוך אמונה שזו הדרך אל האושר אליה התכוון אלוהים. הסגפנים הבודדים היו הקצה של הקצה, מחוסרי כל הסתובבו בדרכים ועסקו במיני סיגופים מוזרים בתנאים קיצוניים, שחישלו את גופם ואמונתם. הוא נדד בכל רחבי רוסיה והחל לקנות את שמו כמיסטיקן, איש אלוהים ומרפא. הוא משוטט בדרכים וחוזר כל פעם הביתה, אל פוקרובסקוי כפר הולדתו וחוזר לנדוד. הוא גם מייצר סביבו קהילה של מאמינים שמחכה לו בכפר ומורכבת בעיקר מבני משפחה וקרובים, שאנשי הכפר ראו בה כת בעלת מנהגים מוזרים שכללו שירה, הערצה לרספוטין וכן, כנראה גם סקס.

המוניטין שלו בסיביר הולך וגדל ורספוטין ממשיך לנדוד, בתחילת המאה ה-20 הגיע לקזאן והצליח לחבב את עצמו על ראשי הכנסיה וכך הוא משיג הזמנה ראשונה לסנט פטרבורג, עיר הבירה ולא סתם אלא כאורח של הארכיבישופ – אין יותר לגיטימציה מזה. בסנט פטרבורג עשה לו רספוטין שם כמרפא, בעיקר במצבים נואשים בהם אפסה לרופאים תקווה וגם כאיש דת קדוש נודד אם כי לא השתייך לכנסיה הפרבוסלבית, ויותר מזה גם של מורה רוחני. כך הצליח לייצר סביבו חבורה של מעריצים מבני המעמד הגבוה ובני אצולה. הוא אמנם טיפל בעניים כמו גם בבני המעמד הגבוה אך נראה שהגיע עם תכנית פעולה להתקרב לצאר וזה מצליח לו.

אולי הוא לא היה משכיל אך הוא ניחן בכישרונות רבים, היה לו חוש מפותח לדרמה, כושר שכנוע וכבר הסכמנו שהיה כריזמטי, מה שמסביר את ההצלחה שלו, בטח אם מוסיפים לזה עיתוי מושלם, לא רק בגלל שהצליח להשפיע על מלך ומלכה אלא כי זו תקופה בה המיסטיקה פורחת ברוסיה. הוא מוצג בפני הצאר ב-1905, את הפגישה הראשונה ביניהם מציין הצאר ביומנו, כך שהוא הותיר רושם ראשוני מצוין. הוא חוזר לכפר מולדתו אך כבר ביולי 1906 הוא חוזר לסנט פטרבורג. הוא מצליח לסדר עוד פגישה בתואנה שהוא רוצה להעניק לצאר ולצארינה קמע ובאוקטובר הוא נפגש עמם שוב ואף פוגש את הילדים.

באותה תקופה היו הצאר והצארינה נואשים למצוא עזרה לאלכסי, בנם בן השנתיים חולה ההמופיליה, שרופאיו לא הציעו דבר מלבד תחזית קודרת. את המחלה הם שומרים בסוד כדי לא לפגוע בסיכויו לכתר, והם היו פחות או יותר במצב שבו היו מוכנים לנסות כל דבר.

הפעם הראשונה שרספוטין מתבקש לעזור לילד היא ככל הנראה באביב 1907. לא ברור מה היה שם, יש להניח שהצגה גדולה, בכל זאת לרספוטין היה חוש דרמטי מפותח, שכללה תפילה אבל ללא מגע בילד. בכל מקרה, בבוקר אלכסי קם ללא שטף הדם עמו הלך לישון. מכאן ולאורך כ-9 שנים דרך כוכבו של רספוטין, אם כי זה לא היה נטול עליות ומורדות. חלק מהחוקרים טוענים שהשיפור בבריאות של אלכסי מקורו בצמצום מתן האספירין לילד, האספירין נחשב תרופת פלא אך למעשה דילל את דמו של הילד חולה ההמופיליה, אבל כל זה לא היה ידוע אז.

הצלחתו בריפוי הילד הופך אותו בעיני הצארינה לחצי אלוהים, הוא זכה ליחס מיוחד וכבוד מלכים עם בוהוס של קנאה. תוסיפו לזה את השמועות על חייו המופקרים ושמועות לגבי ההתנהגות שלו מובאות לידיעת הכנסייה שמציבה עליו מעקב שדי מאשש את אורח חייו, המופקר והנלוז בטח בעיני הכנסייה. מה שרספוטין ראה כישועה, הכנסייה ראתה כהפקרות מינית וזה לא היה משולל יסוד, היו להם ההוכחות לכאורה. חשוב לציין שהיום מרבית הסיפורים נחשבים גוזמאות.

זו תקופה בה הקיסרות הרוסית הקורסת, מה שאומר - חצר רווית תככים. הצלחתו המסחררת של רספוטין, מראהו החיצוני ומעלליו המיניים, שנחשבו מאוד פרובוקטיביים, והמאמץ שהשקיע בהפיכתו לאיש מסתורין מקימים עליו אויבים רבים, אכולי קנאה ותאוות נקם. העובדה שלחש על אוזנם של ניקולאי ואלכסנדרה גרמה להפצת שמועות כאילו הוא שלט בהם כמו בובות על חוט, אם כי לא נראה שבאמת השפיע על הצאר באופן מהותי. חלק מהדיווחים למלך היו מאוד מגמתיים וכללו תמונות של רספוטין במצבים "לא נאותים", השמועות, כולל על רומן עם המלכה, שהופצו עליו היו גדולות מהמציאות, אם כי יש להניח שנשענו על גרעין של אמת. אגב, אלה חלק מהסיבות שגורמות לרספוטין לעלות לרגל לארץ הקודש, בדגש על ירושלים, ב-1911.

בקיץ 1912 אלכסי יוצא למסע ציד וחוטף שטף דם רציני במפשעה כתוצאה מהרכיבה. הוא נופל למשכב והרופאים מציעים בעיקר להתפלל. נראה היה שהיורש על ערש דווי ובצר לה שולחת הצארינה מברק לרספוטין. רספוטין מגיב במהירות ולא המילים האלה הוא מבטיח נס אלוהי ומבקש להרחיק מעט את הרופאים. נקצר? יומיים אחרי חלה הטבה משמעותית במצבו של אלכסיי. עזבו את זה שלא משנה איך נסובב את זה, הסיפור הזה מוזר וכמובן שיש המון השערות אבל אף אחת לא מספקת הסבר מספק.

אבל אנחנו רוצים להגיע ל-29.6.1916, ככל הנראה לא הפעם הראשונה בה נעשה ניסיון התנקשות בחייו. רספוטין מעורר המון מחלוקת, יש לו השפעה אדירה, בעיקר על הצארינה ולא ממש על הצאר, נקשרות בשמו שערוריות סקס, הוא מפתח תלות באלכוהול ולא רק שהוא מנהל קשרים טובים עם יהודים, הוא גם פציפיסט. מתחילה מלחמת העולם הראשונה, ניקולאי עסוק בפיקוד על הצבא וצארינה, שבהחלט מושפעת מרספוטין, מנהיגה בפועל את המדינה. מוצאה הגרמני של הצארינה בעוכריה, רספוטין תופס פיקוד ואגב זה מתבטא במינויים. מעשיו מעוררים תרעומת ורספוטין נתקבע כ"בעייתי" לביטחון המדינה. רספוטין נוסע לכפר הולדתו לביקור משפחתי וזונה לשעבר, וגם ידידה, אל תשאלו אותי על טיב ידידותם, תוקפת אותו בסכין, נועצת אותה בבטנו ואולי גם צועקת "הרגתי את האנרכיסט" ואם כן היא עשתה את זה די בצדק כי היא פצעה אותו אנושות. במפתיע ואחרי ניתוח של רופא מקומי הוא שרד את הפציעה, אם כי היא ככל הנראה החלישה אותו פיזית ובכל מקרה היתה תירוץ מצוין להתמכר לאופיום.

אתם בטח מכירים את סיפור רספוטין ויודעים שזה לא הסוף, ב-30 בדצמבר החל עוד ניסיון התנקשות שלמעשה כמו בסרט אימה גרוע בכל פעם שחשבו שהצליחו להרוג אותו הוא "קם לתחיה", כלומר לפחות עד הפעם האחרונה. רספוטין מגיע לארמונו של הנסיך יוסופוב, העובדה שאשתו היתה יפהפיה עזרה לסיפור, ושם הוגשו לו מנות ויין מתובלים בציאניד, לכאורה בכמות שאמורה להרוג גדוד. דמיינו את כל הזוממים רואים אותו אוכל וסובא וממשיך להתנהג כרגיל, מחכים עוד קצת, מוסיפים ציאניד ליין וכלום, רספוטין בשלו – חי.

מה עושים? יוסופוב מחליט להביא אקדח ולירות בו בחזה, רספוטין נפל  וכל הקושרים נתנו לו זמן למות ויצאו מהחדר. הקושרים לקחו את מעילו וכובעו ונסעו לביתו כדי שיראה כאילו יצא מארמון הנסיך. מכאן יש אחת שנשמעת כמו עלילה של סרט אימה והיא הולכת ככה - כאשר יוסופוב חזר, שערו בנפשכם שמה רבה היתה תדהמתו כשלפתע "הגופה" תפסה אותו ויש הטוענים שאף ניסה לחנוק אותו לפני שהחל לברוח עם כדור בגבו וציאניד בכמות שתקטול פיל בגופו. הסיפור השני טוען שכשחזרו הקושרים הם שמעו רעש וראו את רספוטין מנסה לברוח. ניסיון הבריחה שלו הופרע ע"י 3 כדורים שירו בו שלושה מהקושרים, אחד מהם, אגב, במצח. תחשבו שנגמר אבל לפי הסיפורים רספוטין עוד חי ובחלק מהסיפורים טוענים שאף ניסה להתרומם. הקושרים חשו ככל הנראה שאין להם ברירה והחלו להכות אותו בכל הבא ליד עד שגופתו דמתה יותר לעיסה, עטפו אותו בשמיכה, נסעו לגשר פטרובסקי הגדול והשליכו את הגופה לנהר. איך אנחנו יודעים את כל זה? ובכן הקושרים היו מאוד מילוליים. אולי זה הזמן להגיד שיש גם תיאוריה שטוענת שקציני 6MI בריטיים הוי מעורבים ברצח, אבל מעולם לא נמצאו לזה סימוכין.

גופתו צפה ועלתה ב-1 בינואר, אבל המשטרה כבר ערכה חיפושים באיזור, אבל השמועות על מותו צצו כמו פטריות אחרי הגשם. נתיחה שלאחר המוות לא גילתה שיירי רעל בקיבתו, אך העידה על כמויות גדולות של אלכוהול, בנוסף נמצא גם כמות קטנה של מים בריאותיו, אבל זה לא מעיד שהיה בחיים, יש להניח שלמרות כל הסיפורים הקליע במצע היה קטלני והמכות שאחרי בוודאי לא היטיבו את מצבו. אבל נזכרתם במוצג ממוזיאון האירוטיקה? הסיפור העסיסי הוא שאיברו נכרת בזמן הרצח ונמצא ע"י משרתת והתגלגל מיד ליד, אלא גופתו נמצאה שלמה, כך או אחרת מה שמוצג על כל 28 וחצי סנטימטריו אולי של רספוטין ואולי גם לא.

הלוויה נערכה יום אחרי, לוויה מצומצמת בעיקר של בני משפחה, הפילגש ובני משפחת המלוכה. בסופו של דבר הקושרים לא הועמדו למשפט אלא גלו, זה לא ממש עבר טוב בקרב הציבור שגם כך היה ממורמר וקל לציין בדיעבד כי 3 חודשים אחרי הירצחו נאלצו הצאר והצארינה לוותר על המלוכה ושנה אחרי נרצחו באכזריות. גופתו של רספוטין הוצאה מהקבר ונשרפה.