על קירותיה הוירטואליים של ילדותי היו רקומים משפטי מפתח בגרמנית שהיו במידה רבה תבנית עיצוב אישיותי. לא ידעתי עד כמה הם נצרבו בתודעתי, עד שכהורה לילדים דוברי עברית, שנים אחרי מותם של אופה ואומה שלי (סבא וסבתא בגרמנית ולא אינני יכולה לקרוא להם אחרת, למרות שפייגלין רואה בגרמנית שפת רוצחים), מצאתי את עצמי משננת להם משפטים בגרמנית. עבורי זה היה מתבקש ביותר, התברר שגם כשבכורי נולד, 66 שנה ו- 307 ימים אחרי שכפות רגליהם של אופה ואומה שלי ניצבו לבטח על אדמת פלשתינה, עדיין חלקים נבחרים מהתרבות הגרמנית הענפה והיפה שהם הביאו עימם לא פסה. מעולם לא חשתי צורך להתנצל על מבטאה הכל כך מובחן של אומה שלי, מעולם לא היה לי קושי לציין בגאווה את מוצאי הגרמני ולהתגאות בו ואחר כך גם לצחוק בהומור עצמי משועשע על העולם היקי שכנראה לעולם, אפילו בהיותי צברית מלידה, יהיה חלק מהאדם שאני. למרות הקונוטאציות הישראליות שמתמצות בעיקר במילים גסות וקריאות נאצה נגד יהודים, בעיני השפה הגרמנית היא אחת היפות ועושר התרבות הגרמנית מופלא בעיני ואני מסוגלת להכיר בזה במנותק מהשואה.
גרמנית ותרבות גרמנית זו רעה חולה בישראל, המשחק הדואלי והאומלל שאנחנו משחקים עם גרמניה הוא פשוט מגוחך. אם איננו רוצים שינאמו אצלנו בגרמנית בכנסת ובטח שלא יביעו ביקורת, אבל אין לנו בעיה עם הכסף והסיוע הצבאי הגרמני, גם לא אם עכשיו הוא כבר נספר ביורו במקום במארקים. אם ישראל רוצה יחסים נורמליים עם גרמניה העכשווית ישראל צריכה להפסיק להתקרבן. אכן היתה שואה, אסור לשכוח אבל לא בגלל שאנחנו מתחשבנים על מה שעשו לנו ובדרך שוכחים עוד מיליונים שאיבדו את חייהם (כי אסור להשוות), אלא בגלל שהמסר האוניברסאלי שצריך היה לצאת מהשואה היהודית ומלחמת העולם השניה היה צריך להיות בראש ובראשונה נר לרגלינו. אבל אנחנו מעדיפים את המשחק הציני של שימוש בשואה להפקת רווחים. לא רוצים גרמנים? אז זה לא לגרמניה בכל צורה ולא רק לא לואגנר ולביקורת עלינו, ועוד בגרמנית.
אחד המשפטים היפים שאני מוצאת את עצמי אומרת שוב ושוב הוא Der Ton macht die Musik גם אם אינכם דוברי גרמנית הרי לכם משפט שכל אחד יכול להבין - הטון עושה את המוסיקה. היינו לא משנה עד כמה הטיעון שלך הוא מובנה ונכון, הטון בו אתה בוחר להעביר אותו יש לו משקל לא פחות מהטענה אותה אתה טוען. הטענה שלך נבנית לא רק במילים שאתה בוחר אלא גם בטון שאתה משמיע אותה. כמה חבל שמנהיגנו ובהם גם "האחים היהודיים" לא מצליחים להפנים את זה. במחשבה שניה, אולי זה דווקא לא רע - כי בדיוק כך הם נראים כמו חבורת פונדמנטליסטים. קשה מאוד להקשיב למילים שלהם כשהן נאמרות כך וכל תשומת הלב מופנית לאיך ולא למה, במקרה הזה ה"למה" הוא כל כך הזוי שבאמת אולי טוב שכך. גם אם הייתי מסכימה לדעותיהם (אה-הא, בטח) הדרך המתלהמת והלא מכובדת בה בחרו להגיב לשאלה לגיטימית בתוך נאום כל כך מפוייס ואוהד ומודע לעצמו היא בושה, ובעיקר תעודת עניות לחוסר התרבות הכללי שלנו שכנראה אינו חשוב בגלל צדקת הדרך, הציווי האלוהי והאמונה. לכל בן תרבות ברור לעין כי איבדנו את זה - מחפיר.
התמונה משמאל מבהירה את זה - אין כאן נואם כריזמטי ורהוט יש כאן מטורף שמאבד עשתונות. אין כאן נאום עם פאתוס או סוג של רטוריקה, נשארנו רק עם כוחנות ובלי טיעונים חוץ מ-"כולם שקרנים". שאלו אתכם שאלה, יכולתם להראות נתונים ולהגיב בכבוד ובמקום זה הראיתם את פרצופכם האמיתי - אין לכם אג'נדה חוץ מלכבוש את הארץ השלמה ולהפוך אותה ליהודית עוד יותר. אם יש דבר אחד ברור מההצגה חסרת התכלית אתמול הוא ש"אין פרטנר" זה אנחנו. אם הממשלה הזו רוצה שלום, כמו שמצוין בקוי היסוד שלה, אין מקום לאמירותיו האומללות של נתניהו ואין מקום לבית היהודי בקואליציה. שעון העצר שאנחנו צריכים להפעיל על נתניהו עבר כבר מזמן את שעת האפס ולנו אין ברירה אלא לצאת לרחובות ולהראות שלמנהיגים חסרי האחריות שלנו יש עם חפץ חיים. אם דעותיו של בנט כל כך ברורות ומוגדרות אין צורך לצרוח אותן ואם הוא מרגיש שצרחות מחזקות לו את הטיעון כנראה שאין ממש בטיעון שלו. ואם בנט לא רוצה שנטיף לו ועוד בגרמנית, הרי שבא לעזרתי קהלת, כדי להסביר לבנט בשפה שהוא אמור להבין: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת - נִשְׁמָעִים // מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים" (קהלת ט' 17).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה