חידוש המילה תבהלה על ידי האקדמיה העברית ללשון נפל כפרי בשל לידי השר
בנט עת "הרגיע" את ה'גרבוזיה' כלשונו. הדבקת 'תבהלה' לשמאל היא לא חידוש
והניסיון להגחיך מייצר ספין שמייתר את התיחסות עניינית לביקורת. קריאות השמאל על
התפוררות הדמוקרטיה הן לא כי השמאל היסטרי / גנבו לו את המדינה / הימין בשלטון / הוא
"בוגד" חובב מחבלים. הביטול הזה אינו מתייחס לעצם הביקורת אלא למקור
בלבד. כשעושים דה לגיטימציה למקור אין צורך להתייחס למהות. השמאל כושל בנושא הזה
כיון שהתפוררות הדמוקרטיה איננה נישתית, ואמורה להטריד את כולנו ללא קשר לאפיון פוליטי.
ההגמוניה של השיקול הבטחוני בדעת הקהל הציבורית מהווה פגיעה מתמשכת
בזכויות האדם בישראל וזה עוד מבלי לדבר על השטחים, אבל כל ביקורת בנושא הזה מושתקת.
השיקול הבטחוני הפך להיות למקור תבהלה של הממשלה שלא מצליחה לדאוג לביטחון תושביה.
יש גל טרור? צאו עם הנשק האישי. יש מחבל שלא מצליחים לתפוס? היו עירניים. מדיניות
ההפרטה של הממשלה חרגה מעבר להגיון וציבור הישראלי המבוהל שקט.
כאשר נשמעות קריאות בנושא זכויות הפרט והמיעוט מהשמאל, הן נתקלות
בחומת הדף דמגוגית שהציבור אינו רואה דרכה. הביקורת נצבעת כאידיאולוגיה פוליטית, ולמשל
העובדה שהועד נגד עינויים פעל לטובת זכויות חשודי הטרור בדומא אינה רלוונטית לדעה
הציבורית. בישראל 2016 זכויות אדם נתפסות חשובות פחות. מי צריך זכויות אדם אם זה
לא כתוב בתורה?
אבל הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית לא מתמצה ברוח התנ"ך השורה על המנהיגים.
הפגיעה היא גם תהליכית והיא אינה עולה לסדר היום הציבורי. שלוש הקדנציות של נתניהו
מאופיינות בשימוש בדמוקרטיה ככלי ללא מהות ותהליך דמוקרטי הפך לתקינות מספקת. אולם
כאשר נפגע הבסיס הדמוקרטי זה לא עניין אידיאולוגי. פגיעה בדמוקרטיה היא איום קיומי
לא פחות מטרור.
כאשר הכנסת הופכת לחסרת רלוונטיות והשפעה הרי שמשהו בסיסי בדמוקרטיה
פגום. הכנסת אינה רק גוף מחוקק, אם בזה מסתכם העניין כי אז בית המחוקקים במשטרים
פרלמנטריים לא היה אלא חותמת גומי של הממשלה. תפקידה העיקרי של הכנסת הוא פיקוח על
הממשלה. איזה פיקוח מציעה היום הכנסת? היום לכנסת אין שום כלי ליישם פיקוח. היא
מקור מצוין לפרובוקציות נוסח סמוטריץ', זוהר וחזן, אך לא יותר מזה.
הצעות אי אמון הפכו לפרוטוקול בלבד והן כלי חסר חשיבות ולראיה הצעת אי
האמון שעברה בכנסת בשבוע שעבר והיתה לניצחון על הנייר בלבד של האופוזיציה. אין שום
כלי שמחייב את ראש הממשלה לענות לחברי הכנסת או לנהל דיונים עקרוניים בכנסת. אפילו
ועדות הכנסת אינן מפקחות באמת על משרדי הממשלה. ראוי היה שלכל משרד תותאם ועדה
בכנסת שתפקח על פעילותו ושעל המשרד תושת חובת דיווח לועדה. בפועל אין דבר כזה.
אפילו ועדה חזקה כמו ועדת החוץ והביטחון אינה עוברת סעיף סעיף על דרישות תקציב
הביטחון ובוחנת אותו כראוי, או שמא ראוי היה להחליף את המילה אפילו במילים אין
להתפלא.
דמוקרטיה נבחנת במהות כמו גם בתהליך, נתניהו מעקר את שני הדברים ולתוך
הואקום הזה נכנסת טרמינולוגיה פטריוטית עם סממנים דתיים. צדק נתניהו כשאמר בנובמבר
2014 "עם השנים נוצר חוסר איזון מובהק בין הממד היהודי לדמוקרטי". חוסר
האיזון הזה מתחזק, ב"ה ותודה ששאלתם.
פורסם לראשונה במעריב ב- 10.1.2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה