כשאני חושבת על נתניהו, זה לא עושה לי טוב. כשזה מגיע אליו, אני מבחינה לאורך השנים ביחס הפוך בין היכולות שלו לגוון את עצמו מול התחדדות היחס שלי אליו. רוצה לומר בעוד יכולת ההסוואה שלו בכסות הזיקית שאימץ לעצמו משתפרת, הן מבחינת שינויי הצבע בהתאם למקום והשימוש בלשון - היינו שחרור מבוקר למטרת תפיסות זבובים, כך הדעות שלי עליו הולכות ומצטמצמות. בעבר נתניהו היה מעט בלתי צפוי, מדוייק בלשונו ומחושב להפליא היום הוא כבר לגמרי פאסה.
מה שעצוב בסיפור הזה שאם ניתן לנתניהו לדעוך, יש לנו את כל הסיבות להאמין שמכאן הדרך תהיה קשה הרבה יותר. תוסיפו לזה את ההרחבה הפראית של ההתנחלויות שלא נעצרת, את חוק המשילות עם אחוז החסימה שיעלה, ככל הנראה, ל- 3.25% (אבל בואו נחכה לקריאה שניה ושלישית), חיזוק הימין, ייהוד המדינה, חינוך הילדים לאור "האמונה, השואה והצבא", חוקים גזעניים וההגירה החיובית המואצת (ב- 2013 עמדה על אחוז ורבע) לשטחים הכבושים וזה עוד בלי לדבר על קולות הג'ל של לפיד שיחפשו להם בית, ומה קיבלתם? נכון, אחים יהודיים. אם נמשיך כך, תוצאות הבחירות של 2013 יראו כמו חלום ורוד בהשוואה למפה הפוליטית החדשה שנקבל ב-2017. גם למחזיקים בדעות ימניות, האופציה של הבית היהודי אינה טובה, כי איתם רק בעזרת אמונה נתקדש. אם מגמת הייהוד תמשיך להתחזק ניתן יהיה לראות בזה את תור הזהב של האניקוויזציה ההפוכה - אינקוויזיצית הייהוד (אפרופו פורים המתקרב, והמהפך הגורלי כולל השחיטה המשעשעת).
בתוך כל הפרשנויות על הרכות הפומבית והנוקשות האינטימית, אני רוצה רגע להסתכל על האדם עצמו. בדמיוני אני רואה את נתניהו עומד מול המראה במלון המפואר שלו, מסתכל על פניו העייפות והמתוחות, מתיר את עניבתו לאט וחושב בתסכול על כל הדברים שהוא היה רוצה להגיד. כל מה שלא אמר היום לאובמה והוא יגיד מחר באיפא"ק. האם זה מנחם אותו? אני לא בטוחה, הוא יודע שאובמה יקשיב לו מצוין ולמרות שהוא עסוק ברוסיה ואוקראינה, כל מילה וכל ניואנס ייבחנו תחת מקירוסקופ ויפורשו עד דק. הוא יודע שאובמה החמיד לו (שאול ממאיר שלו) כי ככה האמריקאים עושים כשלא נותר להם עוד הרבה לבד מנימוס. הוא נמצא על פרשת דרכים, זה כבר לא צומת רעננה 1995 כשחבל התליה היה מיועד לרבין והוא יכול היה לטעון שהוא לא רואה אותו, נתניהו רואה מצוין - יש לו בחירה אך למרות שהוא אחד ושני כיסאות עומדים לו לבחירה, שניהם נראים לו כמו כיסאות חשמליים ובמקרה הזה משנה מקום לא משנה מזל.
נתניהו צריך לבחור אם הוא מפסיק את מנטרת ה"אין פרטנר" והולך עם הסכם מדיני עד הסוף (טנגו או לא טנגו, שיקרא לזה איך שהוא רוצה) או שהוא נשאר לשחק בהטלת מטבעות עתיקים עם בנט בזמן שהמדינה בורחת לו מעבר לקו הירוק יחד עם כל המזומנים ואיתם יעוף בהדרגה גם צביון החיים החילוניים המצומצמים להחריד גם כך. בעיני המשוחדות לנתניהו אין ברירה. לא ייתכן שהוא לא מבין ששעון החול המטאפורי נכנס לגרגריו האחרונים.
בצר לי, לא נותר אלא לבצע "להיות ג'ון מלקוביץ" על ראש הממשלה. חוזרת למראה, עייף לו לראש הממשלה. לא מוצא חן בעיניו מעשה אובמה, הוא מרגיש צורך להתקלח לפני שישב לו בסוויטה ללגום קוניאק בתום היום הסוער הזה. כשהמים החמים מתחילים להעלות אדים על זכוכית המקלחון הוא מרשה לעצמו סופסוף להפטיר קללה עסיסית, אולי "סאעעעעמו" מרוקן וארסי? איך בא הפוטין הזה ושיבש לו את תוכניות איראן? הרי זה היה ממש שם, במרחק נגיעה. הכל היה תפור, כמו הטוקסידו של רקדני טנגו ידועים, כל מה שהוא היה צריך זה לנאום על האיום האיראני ולהזכיר שלא ישראל היא התוקפן, קצת לתבל באין פרטנר והפלסטינים מסיתים והנה הוא מביא אותה בהקפה ביתית ומוריד לו את האמריקאים מהזנב...
המים החמים שוטפים אותו בשקט רועש וזה נותן לו רעיון בדבר ההתנהלות מול אובמה. הוא רוצה שקט מישראל עכשיו? אין בעיה, ישראל לא תעשה צעד טנגו אחד נוסף לעבר הפלסטינים. רק מנהיגים רופסים יש לו על הראש ובתוך כל זה מצפים ממנו לתפקד. פוטין עושה שרירים ואובמה פתאום מבהיר שאין לו ממש זמן עכשיו לישראל ומבקש לשמור על השקט? לא, זה לא מקובל, את ישראל לא מנפנפים בהצהרות ידידותיות, נראה את אובמה מול לובי יהודי. המשחק הזה עוד לא נגמר, לאובמה יש יתרון ביתיות? נראה אותו מצליח להרים את איפא"ק על הרגליים. המשחק הביתי של אובמה נגמר בבית הלבן, מחר יתרון הביתיות עובר למקום הנכון. הוא חייב להחזיר את איראן, שיהיה לכולם ברור שרוסיה-אוקראינה זה משבר חולף, איראן זה האיום האמיתי וישראל היא הקורבן. גם כן, השטויות של האוקראינים, באים עכשיו ומנסים להטות את תשומת הלב העולמית עם הדמוקרטיה שלהם והתוקפנות הרוסית. עכשיו אובמה לא משאיר לו ברירה, הוא חייב לחמם את איפא"ק, הוא לא יכול לשתוק, הוא יגיד, בקול צלול וברור שיגיע עד לעם היושב בציון שמצפה ממנו, הוא יודע. באיפא"ק הוא יוכיח שהוא יודע לעמוד בלחץ הבינלאומי, העם היהודי עבר כבר שעות לחוצות מאלה. 4,000 שנה אנחנו כאן מחכים שיכירו בקיומנו, ומה הוא צריך? רק עוד 24 שעות עד לאיפא"ק, שם הוא יודע להרים את הגג, שם הוא לא ישתוק.
שוב מול המראה, הוא בוחן את עצמו, משהו כמו הקטע של ברוס וויליס בחברים. מתאמן על יציבה איתנה כאליגוריה לעמידתה של ישראל גם במצבים קשים. איך התירוץ הזה לנשיא אמריקאי לא מתבייש לחשוב שהבעיות הבינלאומיות עברו לזירה הרוסית? הרי ישראל היא זו שצריכה להתמודד הלכה למעשה עם האיום המוסלמי בראשות איראן שמאיים לכלות את התרבות המערבית במחי פצצה אחת. לדבר על הרחבת ההתנחלויות? (Ping תזכורת לעצמי - להוריד ראשים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) שקודם ידבר על הסרת הסנקציות. העם היהודי נושא אליו עיניו, נתניהו את המילה האחרונה יגיד איפה שחשוב, איפה שדבריו נקלטים בעוצמה הראויה. הוא זוקף את עצמו, 4,000 שנה של תקווה יהודית מוטלות על כתפיו והוא לא יכזיב.
מוזג לו כוסית קוניאק ומתיישב, הזמן הזה למחשבה רק עושה לו טוב. בעצם זמן זה כל מה שהוא צריך עכשיו. אובמה מסתכל על רוסיה ומוכיח תלישות (אפילו מרקל אמרה את זה), בעצם ישחקו הנערים ביניהם. אובמה ייחלש מול פוטין ואז נראה את הענייניות האמריקאית. נראה את אובמה מתמודד עם התדמית של חזק על חלשים, העם היהודי יודע לנצל חולשות כאלה. אכן, יישחקו הנערים לפניו. בינתיים נחזק התנחלויות, נפורר את עבאס ונוכיח לאמריקאים שהדרך שלהם לחזק את תדמיתם הרפויה עוברת דרך איראן, אותה נקודה ראשונה. אדרבא, הוא חושב ומתרווח בכיסא, הנסיעה הזו כבר הוכיחה את עצמה.
זהו. עוד לגימה אחת מהקוניאק ואפשר היה לדמיין איך אם רק היה ניתן היה לשנות את המציאות, הרי אם רק היה הוא נשיא ארצות הברית - פוטין לא היה מנסה, איראן כבר היתה פאסה והחופשים בקמפ דיוויד היו עם גלידת פיסטוק הרבה יותר טובה, שלא לדבר על כל הזמן הזה שהיה מתפנה לגולף. אח, אפילו סיגר קובני כבר אפשר לעשן באמריקה... החיים טובים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה