יש טווס שלא מדבר על נאצים בדיר - תעביר

טוב, לא יכול להיות שכבר למעלה משלושה ימים עברו מאז שאושרה הצעת החוק של ח"כ שמעון אוחיון בועדת השרים לענייני חקיקה לאיסור השימוש בסמלים וכינויים נאצים ואני שותקת. לא שותקת, שותקת, רק יחסית לעצמי. כי לציניקנים שביננו זו הרי הרמה להנחתה ואנחנו יכולים לצחוק על זה רבות, לראיה הרשת החברתית לא מפסיקה לגעוש לפחות בחלקיה האקטיביסטים יותר, וגם אני תרמתי את חלקי הצנוע, אבל זה לגמרי לא מצחיק. אם עד היום אמרנו שזה לא יעבור, בטח אחרי שויינשטיין היה נחרץ כל כך, אז היום זה עבר בקריאה טרומית, כן, למרות התנגדותו של ויינשטיין. כאשר מתחילים להוציא ביטויים מחוץ לחוק, זה מוכיח רק דבר אחד שהמדינה איבדה את עשתונותיה ואוזלת ידה ניכרת. בתחילה זה הזכיר לי את "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור" של סידון ואבולעפיה, משם כבר הלכתי רחוק יותר למשטרת המחשבות, שנועדה בספר 1984 למנוע מהאזרחים לחשוב על כל דבר שעלול לסתור בצורה מסויימת את המשטר. אין ספק שהגבלה שכזו על חופש הביטוי היא הכי קיצונית שיש, אך על הסקאלה הזו, של שרירות המשטר ניתן למצוא עוד הרבה קלאסיקות ספרותיות ולצערי גם את מדינת ישראל.

כהורה אני יודעת, שכאשר אנחנו יוצרים גבול (ניתן לקרוא לזה חוק) זה מתוך ידיעה שאם לא נגביל, יהיה מי שיחצה את הרוביקון. עם זאת, אני כהורה משתדלת שיהיו כמה שפחות חוקים וכמה שיותר הנחיה ודוגמא אישית. מרבית החוקים הם למצבים מסכני חיים, לגבי כל מה שאיננו חוק או גבול, אני יכולה לקוות שהילדים יפנימו אותם אבל אם לא הרי שזו זכותם וזה לא מערער את מעמדי כהורה, אני צריכה להכיל את זה כי כל ילד הוא אדם בפני עצמו. רמת ההכלה הזו מקורה בביטחון שלי בהורות שלי, אני לא צריכה חוקים, אני צריכה להיות הורה טוב. זאת אומרת שמרבית "החוקים" נוגעים להתנהגות, אך אין למעשה "חוקים" הקשורים למוסר, ערכים של מוסר אני רוצה להעניק להם בדרך אחרת  - לא בגלל שכך צריך אלא כי כך נכון. וכדי להיות ברורה, אם אני רוצה שהילד שלי לא יזרוק לכלוך על הרצפה, אני יכולה להגדיר לו את זה כחוק, השאלה היא אם אז יבין באמת למה אסור לזרוק לכלוך על הרצפה? האם אני אוכל לסמוך עליו שכשאף אחד לא מסתכל, הוא עדיין ישמור על החוק הזה אם הוא לא יבין מה המשמעות שלו אלא רק ידע שזה אסור? במקום "לחוקק", אני גם יכולה לסמוך עליו שהפנים את הדוגמא האישית שלי ואת ההכוונה שלי כהורה ולכן הוא יודע שללכלך פוגע בכולם ושעליו מוטלת אחריות, לא חובה, אחריות. כאשר, כהורים, אנחנו מתחילים להמציא חוקים בנקודות שבהם ה"חינוך" שלנו לא עובד, אין לנו אלא להסיק שהשימוש בכוח החוק הוא כתוצאה מאוזלת יד. כך בדיוק גם עם המדינה, הוצאת ה"שיח הנאצי" מהספירה הציבורית על פי חוק, מעידה על חוסר היכולת של הממשל הנוכחי להכיל את מגוון הדעות. מבחינתה, הגבלת חופש הביטוי (הגבלת זכות אדם בסיסית) היא הדרך היחידה למנוע את מה שלא נוח לה לשמוע. ביננו אני לא יודעת איך נתניהו יוכל לשמור על ניקיון נאומיו מאיזכורי עוולות הנאצים, אך נתניהו אינו מטריד אותי. מטריד הרבה יותר זה הצורך בטיפול סימפטומטי כשברור שהבעיה היא לא כניסת הנאציזם לשיח הציבורי, אלא שלממשל הנוכחי לא נוח עם כל הלכי הציבור. המדינה נמצאת בכזה דיסוננס, שבמקום לבחון מחדש מדיניות, היא שולחת את אזרחיה לניקוי ראש ושטיפת פה. ניקיון מוחם של האזרחים הוא בעדיפות ראשונה ואם אי אפשר לעצור את כולם מינהלית, בואו נחוקק חוקים מגבילים. הרי מהי דמוקרטיה אם לא תמימות דעים ותמיכה בלתי מעורערת בממשל? וכל מי שהדמוקרטיה הזו לא מוצאת חן בעיניו - שמענו שאפשר לארגן משהו בשבדיה. 

הרעיון בחברה דמוקרטית אוטופית שהחוק בא כדי ליצור שוויון מקסימלי של כולם מחד וליצור הגנה במקומות שיש להגן מאידך. כאשר החוקים מתחילים לאסור על קווי מחשבה זה מעיד על התערערות האמון שיש לציבור בממשל ובאמון הממשל בעצמו. במקום שבו חוקים מחליפים את אמות המוסר, מפסיקה הדמוקרטיה להתקיים הלכה למעשה. זה נשמע לכם מופרך? לא לי, מבחינתי זוהי עוד הוכחה שהשיח הדמוקרטי נידחק לפינה. יש קו ישר בין הצעת החוק הטיפשית הזו ובין הצו של אלוף פיקוד מרכז שאוסר על פלסטינים לערער על החלטותיו בנושא החרמת רכוש, ומשאיר בידם רק את בג"ץ כאפשרות ערעור וכולנו יודעים עד כמה זה קל ונגיש בעיקר כשאתה פלסטיני. אין, דמוקרטיה - ברור דמוקרטיה. 

יש זילות בהתייחסות לשואה? בעיני החוק הזה יותר מכל מוזיל פה את הדמוקרטיה. "בשביל זה עברנו את השואה"? כדי שאסור יהיה לדבר על זה אך 69 שנה אחרי על השואה? בשביל שבמקום דמוקרטיה נקבל מדינה יהודית בלבד? שאסור יהיה להשוות לזה שום דבר? זה אפילו חוטא לניסיון להזכיר ולא לשכוח כי ברגע שאסור לדבר על נאציזם אלא אם כן זה במסגרת לימודים, אנחנו תורמים בהשכחתה ובהשכחת לקחיה. ואז כמה קל יהיה ליפול לפחיה הקטנים והסרקסטיים של ההיסטוריה. מרוב שאנחנו לא מרגישים נוח עם השימוש במילה נאצי, אנחנו מעדיפים למחוק אותו. ככה הרבה יותר טוב. השפה האנושית היא הזיכרון הטוב ביותר, השימוש בכלים דמוקרטיים בתוך דמוקרטיה הוא אחד הלקחים שצריך ללמוד מהתקופה הנאצית (זה היה למטרות לימוד, לראייה שורש ל.מ.ד. במשפט) אז בעצם שימוש בחוק שאושר ברוב דמוקרטי אך מנוגד לרעיון החוקתי הוא הנצחה של התנהלות מאוד לא ראויה ושנוצלה ככלי גם על ידי המפלגה שעוד מעט כבר לא נוכל לומר את שמה. ומתי זה עלה? על רקע ההתנהלות שלנו מול הפליטים. כן, אכן אין ציני מזה.

אני מודה שבשנים האחרונות ישנה עליה בהשוואות שנעשות עם תקופת השואה, אני מניחה שהדחיפה רצינית לשימוש התדיר בשואה היא נחלת עידן הטוקבקיסטים. אין ספק שיש תחושה מסויימת של זילות השואה ושהאצבע קלה על הדק ההשוואה. אבל זה חלק מהתפתחות אנושית והמהפכה התקשורתית של עידן האינטרנט יצרה מצב בו תהליכים במידה רבה מואצים. אבל גם לפעמים יש לקבל את דין הרחוב, מותר להשוות, אין מה לעשות לפעמים להביט במראה אומר להיות קצת דרמטיים. יש המון דברים שהשתרשו בשפה, להבדיל אלף (אלפי הבדלות),כשמישהו אומר איינשטיין הוא לא בהכרח מתכוון שהעומד מולו הוא ממש אלברט איינשטיין, לפעמים הוא פשוט מתכוון לגאון (לפעמים גם הפוך, נו שוין). היום כשאומרים נאצי, אין בהכרח הכוונה להיטלר או לאייכמן או לכאלה ספסימנים, אלא דווקא לכל אלה שהלכו על אוטומט ויישרו קו עם ממשל שגם רצה להגדיר את קו המחשבה לכל אזרחיו. הייתי משווה עכשיו, אבל אולי עד שאגמור כבר יעבור החוק, אז אני משאירה לכם את ההשוואה המתבקשת.

אנחנו אוהבים להתהדר ב"כמו דמוקרטיה" שלנו כטווס צעיר אך למעשה אנחנו טווס פיסח ומרוט שלא מוצא את מקומו בין טווסים אחרים, בעיקר בגלל שזה טווס גזעני ששום טווס אחר לא נראה לו, ולכן הוא מעדיף לעמוד על גדרות דיר החזירים ולהפליג בשבחיו, העניין הוא שרק הטוס לוקח את עצמו ברצינות, אפילו החזירים מעדיפים לטמון את ראשם בבוץ רק כדי לא לשמוע ולא לראות. באילו נוצות מתהדר הטווס הספציפי הזה, שאינו מוצא את מקומו באומת הטווסים? ובכן, עד עתה רק שמעתי אותו צועק "מגיע לי", וגם "זוכרים את הנאצים?" אבל עכשיו אסור לו להגיד נאצים (ככל הנראה), בסוף הוא יסתפק בתשובה הכי בנאלית "ככה" אבל לא ישמעו אותו כי הבולדוזורים יתקדמו כדי לפנות את דיר החזירים...