חרא של בוקר, חיים דבש

לא היו שום רמיזות לקטסטרופה שיביא עימו היום הזה מחד, מאידך אם אלה הקטסרופות שלי אז כנראה שהחיים שלי ממש טובים. ואחרי פתיחה כזו שברור לי שאתם רוצים שאגיע לפאנץ' ואני רוצה להשהות את המתח. אם הייתי מספרת סיפורים טובה ודאי הייתי יכולה להרחיב, על הקימה המסתננת שלי שמהותה קימת בזק וזינוק מפואר למטבח לכבות את השעון, שתפקידו הנוסף הוא להיות הסלולארי שלי (או שזה להפך? הוא כזה חכם). הייתי ודאי עוצרת כאן כדי להסביר שאני משתמשת בשעון המעורר של הטלפון, למרות שיש שעון מעורר אמיתי על השידה בצד של הבנזוג. ולמה מטבח? א. כי בצד שלי אין שידה, יש עוד מיטת נוער; ו-ב. הטלפון שם בגלל כל האזהרות על שינה עם הסלולארי למראשותינו, כי אבוי - הקרינה. אז מטרת הקימה המסתננת היא אחת - לא ליצור נזק היקפי שמתבטא בקימתם בטרם עת של הינוקאים כדי לאפשר לי זמן כושר או זמן כתיבה והיא כוללת את הפעולות הבאות: 1. יקיצה אלימה עם שמיעת התו הראשון של תרועת הבוקר, 2. התפתלות חשאית מתחת לאחת מגפיו של קטינא שנמצאת על אחת מגפיי, 3. לרוץ לכבות את השעון בטרם יסתיים הצלצול השני כי אז הבכור כבר יתעורר, 4. לנשום ולהביט סביב בניסיון להתאפס ולהכיר במציאות. בוקר. קרוב לודאי שהתעורר בכם החשד שקימת הבכור פוגמת בתוכניותיי, אך אין הדבר נכון הקושי היחיד שהיא יוצרת זה חסך בשינה אצלו וזה סתם חבל. ואז הייתי ממשיכה ומספרת על בוקר רגוע עם הילדים עד שהייתי מגיעה לפאנץ', אבל אני לא מספרת מוכשרת אז הנה -

בעודי הולכת מחדר המגורים למרפסת השרות, ריח רע נורא מילא את נחיריי - ריח של דבר אחד - חרא. תהיתי אם במקרה החתול פיספס ליד הארגז, אך למרות שהכנתי את עצמי למראות מרוחים, לא היה שם כלום, אפילו לא ריח. אפי המחודד הוביל אותי לחדר השינה. שם, בדיוק בנהזוג עמד להתהפך בכירבול פוך נפלא של שעת בוקר מאוחרת לתוך ערימת חרא ענקית על המיטה שלנו, ממש שם. עכשיו עזבו את זה שזה מגעיל, וגם ישר ריחמתי על החתול, מה שמפחיד הוא שלצערי לא יכולתי למנוע את המחשבה שמה שיש שם הוא מאוד מרשים יחסית לחתול שלנו [תשמעו, זה אכן מגעיל ובריח זוועה אבל אני מנקה לחתול שלנו כל יום (מקסימום יומיים) את החול, כאלה ערמות (כן ברבים) הוא לא עושה אף פעם!]. זה היה עניין של שבריר שניה, כי מיד האינסטינקט ההשרדותי נכנס לפעולה, הצלחתי למנוע את התפלשות בנהזוג, זה היה אמנם אכזרי אך תוך שניה האזור היה סטרילי (מאנשים בלבד), ומחומשת ניילונים וכפפות (לא חשבתי על מסכה) פניתי לעבודות הניקיון. אוורור, כביסות (ומה שלא נכנס למכונה נכנס להשרייה באמבטיה), שטיפות ואפשר היה לשים את האינסידנט מאחורינו ולהתפנות לחתול.טוב, למעשה אי אפשר היה כי הוא הרגיש כל כך רע עם עצמו ששום ניסיון להוציא אותו מה"מתחת למיטה" של הילדים לא עזר. אין ברירה אלא לעקוב אחרי ההתפתחות ולקוות שזו לא תחילתה של שגרה מזדקנת עם חתול מבועת מעצמו. 

כמה שעות אחרי, רק שמיכת הפוך עוד במייבש לזכר המקרה המריח, כבר התאמנו בכינור ובטרומבון, שיחקנו וסידרנו, אפשר היה לחשוב שהכל מאחורינו, ואז, אז אני מגלה שהחתול השתין על הכרית והמצעים הנקיים ששמתי על הכרית בערמה. הפעם הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה מזל שלא סידרתי את המצעים, לפחות זה לא עבר למגן מזרון... בכל מקרה החתול נראה כבר בסדר, הוא מתלוצץ עם בעליו והפעם אפשר לחשוב שהכל מאחורינו. בקיצור כמו שאמרתי קודם, אם אלה הדרמות שלי בחיים כנראה שהחיים שלי דבש ...