לפני למעלה מחודש יצאתי עם בכורי להפגנה נגד ההתנחלות בחברון, זו היתה ההפגנה הראשונה שלו והוא היה כל כך מאוכזב כשראה שמספר המפגינים היה קטן. מודה שלא הכנתי אותו, אני מניחה שהוא ציפה להתקהלות גדולה ולתחושת שייכות, זה לא קרה. אז נכון, הוא לא היה בשמלה אדומה וגם לא עם שתי צמות, אבל ה"למה?" שלו מהדהד לי בקצב ובעקביות בנבכי מוחי ולא מרפה. לא מרפה בעיקר בגלל שאין לי באמת תשובה טובה וקצרה, יש לי אחת ארוכה והיא מסובכת, היא לא איזו סיסמא קלילה ותופסת או דמגוגיה שסותמת פיות ומזלזלת בכל בדל של מחשבה חופשית שלא מתיישר איתה. זו בעיקר הבעיה של השמאל, אין לנו סיסמא רב גונית ומעניינת שפורטת על נימי החברותא כמו "זו המדינה שלנו". השמאל יודע שזו המדינה שלנו, הוא שואל שאלות של מעבר, הוא לא צריך עוד חוק לאום, הוא צריך חוק ל"דמוקרטית" אבל רוב הציבור לא שם. וככה אני מסתובבת לי בעולם עם שאלה חבויה ומתגלגלת שלא נותנת לי מנוח אבל נחבאת אל הכלים. סוף השבוע הזה עזר לי מעט לחדד את התשובה, למה? אתם בטח שואלים את עצמכם, ובכן בעיקר בגלל שבסוף השבוע התפרסם ראיון עם בנט ב- TheMarker, זה לא שהוא מחדש משהו, אבל דווקא הטון שעולה מהכתבה (והוא זחוח) ובחירת המילים של בנט מלמדים המון ונותנים, במידת מה, תשובה לבן שלי על למה אין ממש שמאל.
לאורך כל הראיון בנט סוגר חשבון בקטנה עם כולם, אבל לא מתעמת עם אף אחד. מדבר ברבים, בשביל העוצמה ומחליט לבד בשביל הכבוד וכמובן משתמש במילים הכי עממיות (למשל ג'יפה) כי הוא לגמרי משלנו. ואל תדאגו כי המצב טוב - בעיקר שכל הזמן אומרים דבר והיפוכו כמו צריך לתת פחות מנדט לפקידות ויותר לשרים אבל מהצד השני הפקידות אחלה. וצריך לתת יותר מקום לסטארטאפים ועסקים קטנים אבל בתכל'ס גם המפעלים הגדולים זה חשוב. או כן כולם בממשלה רבים אבל זה יעבור כי צריך לשתף פעולה. או צריך מערכת משפט חזקה ואקטיבית אבל גם צריך לדעת לעצור אותה. וגם צריך רגולציה אבל אולי לא ממש בחמש שנים הראשונות. אהבתי גם את העבודה שהממשלה נותנת בניתוק המחוברים, כי כמובן המחוברים זה ההסתדרות וועדי עובדים ולא חלילה בעלי ההון המסופרים. וכן גם צריך קצבאות והן בוטלו רק כי הטעו אותם. הוא אומר המון ולא אומר כלום, מזגזג כדי שלא יוכלו לתפוס אותו בשום מילה - יושב על הגדר וקורץ לכל עבר. ואם אתם לא מרגישים את השינוי אז תפסיקו לקנות מותגים, זה יעלה לכם בערך 40% פחות, לא לא בבגדים - באוכל. ואם אתם מוצאים בעיה בריכוזיות של הבנקים אז אל דאגה מר "סופר נפוח" יתן רוח גבית לשר האוצר בעוד הוא מגלגל לפתחו את תפוחי האדמה הלוהטים (ולא, לא אלה של ל"ג בעומר), כי כידוע גיבורי על לא מפחדים.
הסכסוך? "לא מעניין ת'סבתא של אף אחד", לפתור אותו לא צריך, נקרא לזה שלום לא מושלם (כי זה באמת לא שלום וזה רחוק מלהיות מושלם), הפלסטינים יכולים להמשיך לעבוד בתנאים שלנו (אפרטהייד כבר אמרנו, תקראו את הכתבה הזו על אפליית ערבים) ומה יהיה בעתיד הוא לא צריך לנבא כי זו נקודת קיצון כדבריו ממש כמו האייפון והשואה (בלי להשוות חלילה ובטח לא בגרמנית!). אבל בסה"כ אל תדאגו, כי בגנון הממשלתי תכף יפסיקו עם מלחמות הערר וחוצמזה "אנחנו חזקים כלכלית והפרמטרים טובים" והכי חשוב בנט אופטימי - אז, אחים שלו, מה יש לדאוג? המינוס שלכם בבנק הוא לא נקודת קיצון בעייתית - תרגיעו, קצת ג'יפה (בחייאת מי עוד משתמש במילה הזו?) וזה עובר.
את ועדי העובדים הוא לא רואה ממטר והוא מבטיח לעשות סדר בעיקר בדברים שכרגע הם לא בתחום שלו, נו באמת גם אני יכולה לשחק בנדמה לי ולהישמע טוב. גם אין קשר בין ההשקעות בשטחים למצב הכלכלי בארץ וכל מי שקושר הוא אדיוט, אבל שתדעו שמדינה פלסטינית מסתבר תשלוט על נתב"ג וגוש דן (אבל אין מה להיות במתח כשבנט בשטח) וזה יעלה עוד הרבה יותר כסף, אבל בואו לא נקשור כלכלית את השטחים למצב בישראל, רק אם וכאשר תהיה מדינה פלסטינית כי זה כידוע יהיה אסון. וצדק חברתי? אל תשכחו שהכל כבר מופיע בתורה, אז איזו כלכלה? כלכלה יהודית, כזו שתשעבד קצת את הערבים ותעשה לנו שקט כי מדינה פלסטינית לא באמת צריך.
שלוש פיסקאות הקדשתי לראיון הזה ולמה? כי בנט שכל כך אוהב להגיד "הם מפחדים" יודע כמה הוא צודק. אני יכולה לדבר בשם עצמי, אני מפחדת. אני מפחדת כי בנט וחבריו למדו את השפה ומכיון שאף אחד כבר לא ממש בוחן לעומק את הדברים, בעיקר כי לכולם די נמאס וגם לא קל, הם נשמעים די הגיוניים בעיקר כשנמצאים בתנועה ולא מתעכבים על מה שנאמר לפני דקה. בנט מתראיין מצוין, זורק ותופס ומכדרר (בכל זאת הערב כדורסל - אני מרחיבה את תחומי העניין) ותמיד מצליח להטביע למרות גובהו, בעיקר משום שהוא גם מחזיק את הטבעת, הוא למד מעידן ה"כן ולא" של פרס ועידן "זו לא השאלה" של נתניהו ועושה את עבודתו טוב.
לא, הוא לא מצליח לעבוד על כולם, הוא מצליח לעבוד על מרבית הציבור ולמען האמת הוא לא צריך יותר. והנה לכם הסיבה הראשונה והעיקרית שלשמאל אין תשובה. לבנט יש אג'נדה - הוא רוצה להיות ראש ממשלה והוא רוצה לראות פה מדינה יהודית, לשם הוא מכוון כל הזמן, בשביל זה הוא לא צריך לשבור שום כלים ולא צריך לתת שום דבר, הוא פשוט צריך לרכוב על הגל (כן, תרתי משמע). זו לא פריבילגיה שיש לשמאל. כשבנט מציג את תנאי העובדים הפלסטיניים במישור אדומים וגוש עציון ומסביר שזה פי שלושה ממה שהם מקבלים ברשות זה נשמע בסדר, מי יקשיב לשמאלני שאומר שזו אפליה? מי רוצה לשמוע על אפרטהייד? מי יקשיב על דיבורים בנושא דמוקרטיה אם אפשר להציג את סוריה שוב כמקור השוואה? בעצם העלאת הנושא הפלסטיני במדינת "עניי עירך קודמים עאלק" אתה נתפס כבוגד וזה בכלל לא משנה אם מרצ וחד"ש פועלות יותר מכל מפלגה אחרת בנושא החברתי, זה פשוט לא נספר להם. והערבים (כן, הזועבי'ס)? למי אכפת? אם הם לא מבינים שפה יותר טוב להם (זה הבונטון הכאילו לא גזעני שנשמע כבר שנים) זו בעיה שלהם.
בקיצור, מה שיש לי להגיד לילד שלי כנראה זה שבשיח היום אין לגיטימציה לשמאל, אולי בכלל אין שמאל. כולם קופצים על העגלה היהודית ומתגלגלים לנו יחד בסבבה, לפעמים קצת ג'יפה, אבל לא נורא זה ג'יפה יהודית.
ורק עוד דבר קטן לסיום - ראו בזה דובדבן:
אתמול הופיע הליברמן ב"פגוש את העיתונות" ויישר קו עם ראש הממשלה לגבי פגישתם האישית של לבני ועבאס "שלא מייצגת דבר, כי הרי גם ציפי הצביעה בעד החלטת הקבינט", וכמו במשחק פוקר - הישווה והעלה - "גם אם שיחקו דמקה זו זכותם". כמה מקטינה ומקוממת ההערה הזו, מזל שהוא לא הציע להם חוג מקרמה. יושבים להם עבאס וליבני בחדר בית מלון בלונדון ומשחקים דמקה בחלוקי רחצה. ככה זה ליברמן, השאלה היא מה האינטרס לדבר ככה על ליבני ועבאס? מי הדליף על עצם הפגישה? האם היתה זו ליבני שמיישרת קו עם ראש הממשלה אבל עדיין מנסה להצדיק את הישארותה בממשלה או לקרוץ למצביעיה כדי להוכיח שהיא לא פרח קיר? במאמר מוסגר אציין שעוד דרך להוכיח שהיא לא פרח קיר היא לתפקד כשרת משפטים, רוצה לומר ששתיקתה של השרה בכל הנוגע לענייני משרדה השוטפים (יו נואו - אולמרט כמשל, אבל אם תרצו אעשה כליברמן אשווה ואוסיף - יוזמת נתניהו לביטול מוסד הנשיאות) היא צורמת ביותר. מהצד השני בכל הנוגע למשא מתן הקפידה לבני על דיסקרטיות אז אולי ליברמן הוא זה שהדליף? בכל זאת הוא נושא את עיניו לראשות הממשלה ושרה סוררת שפועלת בניגוד להחלטת הקבינט מוכיחה, במידת מה, העדר סמכות מנהיגותית. כך או אחרת, פליטת הפה הדמקאית של ליברמן לא תגרום בוודאי ללבני לדבּר, אבל מה שעצוב זה שזה לא יגרום לה ולסיעתה להתפטר ולהתחיל את כדור השלג של הדה-לגיטימציה של הממשלה הנוכחית. אין לה בעיה כנראה עם דימוי שחקנית הדמקה כל עוד זה מגיע עם שלל כיבודים והארכת הזמן השאול של חייה הפוליטיים.
לאורך כל הראיון בנט סוגר חשבון בקטנה עם כולם, אבל לא מתעמת עם אף אחד. מדבר ברבים, בשביל העוצמה ומחליט לבד בשביל הכבוד וכמובן משתמש במילים הכי עממיות (למשל ג'יפה) כי הוא לגמרי משלנו. ואל תדאגו כי המצב טוב - בעיקר שכל הזמן אומרים דבר והיפוכו כמו צריך לתת פחות מנדט לפקידות ויותר לשרים אבל מהצד השני הפקידות אחלה. וצריך לתת יותר מקום לסטארטאפים ועסקים קטנים אבל בתכל'ס גם המפעלים הגדולים זה חשוב. או כן כולם בממשלה רבים אבל זה יעבור כי צריך לשתף פעולה. או צריך מערכת משפט חזקה ואקטיבית אבל גם צריך לדעת לעצור אותה. וגם צריך רגולציה אבל אולי לא ממש בחמש שנים הראשונות. אהבתי גם את העבודה שהממשלה נותנת בניתוק המחוברים, כי כמובן המחוברים זה ההסתדרות וועדי עובדים ולא חלילה בעלי ההון המסופרים. וכן גם צריך קצבאות והן בוטלו רק כי הטעו אותם. הוא אומר המון ולא אומר כלום, מזגזג כדי שלא יוכלו לתפוס אותו בשום מילה - יושב על הגדר וקורץ לכל עבר. ואם אתם לא מרגישים את השינוי אז תפסיקו לקנות מותגים, זה יעלה לכם בערך 40% פחות, לא לא בבגדים - באוכל. ואם אתם מוצאים בעיה בריכוזיות של הבנקים אז אל דאגה מר "סופר נפוח" יתן רוח גבית לשר האוצר בעוד הוא מגלגל לפתחו את תפוחי האדמה הלוהטים (ולא, לא אלה של ל"ג בעומר), כי כידוע גיבורי על לא מפחדים.
הסכסוך? "לא מעניין ת'סבתא של אף אחד", לפתור אותו לא צריך, נקרא לזה שלום לא מושלם (כי זה באמת לא שלום וזה רחוק מלהיות מושלם), הפלסטינים יכולים להמשיך לעבוד בתנאים שלנו (אפרטהייד כבר אמרנו, תקראו את הכתבה הזו על אפליית ערבים) ומה יהיה בעתיד הוא לא צריך לנבא כי זו נקודת קיצון כדבריו ממש כמו האייפון והשואה (בלי להשוות חלילה ובטח לא בגרמנית!). אבל בסה"כ אל תדאגו, כי בגנון הממשלתי תכף יפסיקו עם מלחמות הערר וחוצמזה "אנחנו חזקים כלכלית והפרמטרים טובים" והכי חשוב בנט אופטימי - אז, אחים שלו, מה יש לדאוג? המינוס שלכם בבנק הוא לא נקודת קיצון בעייתית - תרגיעו, קצת ג'יפה (בחייאת מי עוד משתמש במילה הזו?) וזה עובר.
את ועדי העובדים הוא לא רואה ממטר והוא מבטיח לעשות סדר בעיקר בדברים שכרגע הם לא בתחום שלו, נו באמת גם אני יכולה לשחק בנדמה לי ולהישמע טוב. גם אין קשר בין ההשקעות בשטחים למצב הכלכלי בארץ וכל מי שקושר הוא אדיוט, אבל שתדעו שמדינה פלסטינית מסתבר תשלוט על נתב"ג וגוש דן (אבל אין מה להיות במתח כשבנט בשטח) וזה יעלה עוד הרבה יותר כסף, אבל בואו לא נקשור כלכלית את השטחים למצב בישראל, רק אם וכאשר תהיה מדינה פלסטינית כי זה כידוע יהיה אסון. וצדק חברתי? אל תשכחו שהכל כבר מופיע בתורה, אז איזו כלכלה? כלכלה יהודית, כזו שתשעבד קצת את הערבים ותעשה לנו שקט כי מדינה פלסטינית לא באמת צריך.
שלוש פיסקאות הקדשתי לראיון הזה ולמה? כי בנט שכל כך אוהב להגיד "הם מפחדים" יודע כמה הוא צודק. אני יכולה לדבר בשם עצמי, אני מפחדת. אני מפחדת כי בנט וחבריו למדו את השפה ומכיון שאף אחד כבר לא ממש בוחן לעומק את הדברים, בעיקר כי לכולם די נמאס וגם לא קל, הם נשמעים די הגיוניים בעיקר כשנמצאים בתנועה ולא מתעכבים על מה שנאמר לפני דקה. בנט מתראיין מצוין, זורק ותופס ומכדרר (בכל זאת הערב כדורסל - אני מרחיבה את תחומי העניין) ותמיד מצליח להטביע למרות גובהו, בעיקר משום שהוא גם מחזיק את הטבעת, הוא למד מעידן ה"כן ולא" של פרס ועידן "זו לא השאלה" של נתניהו ועושה את עבודתו טוב.
לא, הוא לא מצליח לעבוד על כולם, הוא מצליח לעבוד על מרבית הציבור ולמען האמת הוא לא צריך יותר. והנה לכם הסיבה הראשונה והעיקרית שלשמאל אין תשובה. לבנט יש אג'נדה - הוא רוצה להיות ראש ממשלה והוא רוצה לראות פה מדינה יהודית, לשם הוא מכוון כל הזמן, בשביל זה הוא לא צריך לשבור שום כלים ולא צריך לתת שום דבר, הוא פשוט צריך לרכוב על הגל (כן, תרתי משמע). זו לא פריבילגיה שיש לשמאל. כשבנט מציג את תנאי העובדים הפלסטיניים במישור אדומים וגוש עציון ומסביר שזה פי שלושה ממה שהם מקבלים ברשות זה נשמע בסדר, מי יקשיב לשמאלני שאומר שזו אפליה? מי רוצה לשמוע על אפרטהייד? מי יקשיב על דיבורים בנושא דמוקרטיה אם אפשר להציג את סוריה שוב כמקור השוואה? בעצם העלאת הנושא הפלסטיני במדינת "עניי עירך קודמים עאלק" אתה נתפס כבוגד וזה בכלל לא משנה אם מרצ וחד"ש פועלות יותר מכל מפלגה אחרת בנושא החברתי, זה פשוט לא נספר להם. והערבים (כן, הזועבי'ס)? למי אכפת? אם הם לא מבינים שפה יותר טוב להם (זה הבונטון הכאילו לא גזעני שנשמע כבר שנים) זו בעיה שלהם.
בקיצור, מה שיש לי להגיד לילד שלי כנראה זה שבשיח היום אין לגיטימציה לשמאל, אולי בכלל אין שמאל. כולם קופצים על העגלה היהודית ומתגלגלים לנו יחד בסבבה, לפעמים קצת ג'יפה, אבל לא נורא זה ג'יפה יהודית.
ורק עוד דבר קטן לסיום - ראו בזה דובדבן:
אתמול הופיע הליברמן ב"פגוש את העיתונות" ויישר קו עם ראש הממשלה לגבי פגישתם האישית של לבני ועבאס "שלא מייצגת דבר, כי הרי גם ציפי הצביעה בעד החלטת הקבינט", וכמו במשחק פוקר - הישווה והעלה - "גם אם שיחקו דמקה זו זכותם". כמה מקטינה ומקוממת ההערה הזו, מזל שהוא לא הציע להם חוג מקרמה. יושבים להם עבאס וליבני בחדר בית מלון בלונדון ומשחקים דמקה בחלוקי רחצה. ככה זה ליברמן, השאלה היא מה האינטרס לדבר ככה על ליבני ועבאס? מי הדליף על עצם הפגישה? האם היתה זו ליבני שמיישרת קו עם ראש הממשלה אבל עדיין מנסה להצדיק את הישארותה בממשלה או לקרוץ למצביעיה כדי להוכיח שהיא לא פרח קיר? במאמר מוסגר אציין שעוד דרך להוכיח שהיא לא פרח קיר היא לתפקד כשרת משפטים, רוצה לומר ששתיקתה של השרה בכל הנוגע לענייני משרדה השוטפים (יו נואו - אולמרט כמשל, אבל אם תרצו אעשה כליברמן אשווה ואוסיף - יוזמת נתניהו לביטול מוסד הנשיאות) היא צורמת ביותר. מהצד השני בכל הנוגע למשא מתן הקפידה לבני על דיסקרטיות אז אולי ליברמן הוא זה שהדליף? בכל זאת הוא נושא את עיניו לראשות הממשלה ושרה סוררת שפועלת בניגוד להחלטת הקבינט מוכיחה, במידת מה, העדר סמכות מנהיגותית. כך או אחרת, פליטת הפה הדמקאית של ליברמן לא תגרום בוודאי ללבני לדבּר, אבל מה שעצוב זה שזה לא יגרום לה ולסיעתה להתפטר ולהתחיל את כדור השלג של הדה-לגיטימציה של הממשלה הנוכחית. אין לה בעיה כנראה עם דימוי שחקנית הדמקה כל עוד זה מגיע עם שלל כיבודים והארכת הזמן השאול של חייה הפוליטיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה