בשבוע שעבר כתבתי פוסט על ההסתה שהפכה כל כך מיינסטרימית שרבים לא רואים אותה, רוב הקוראים הבינו למה הייתה כוונתי. היו כמה שנאלצו שאחדד את הנקודה שנראתה לי כה מובנת מעליה. הקו שהנחה אותי היה ברור - חברה דמוקרטית אמורה לכבד את מגוון הדיעות, ברגע שדיעות מסויימות נצבעות בגוון לא לגיטימי העקרון הדמוקרטי מאבד את דמוקרטיותו. רוצה לומר שהגענו לנקודה בה הרעיון הדמוקרטי בו מגוון הדיעות הוא לגיטימי הפך ללא לגיטימי; קטגוריזציה בה יש דיעות מקובלות, דעות פחות מקובלות ודיעות בלתי מתקבלות על הדעת, לא מאפיינת את הרעיון הדמוקרטי, שאמור להכיל את מגוון הדיעות ולעודד סובלנות. העדר ההבנה הדמוקרטית הבסיסית הזו הוא בעוכרינו ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אתה נמצא.
כשכתבתי שלא בא לי להשתייך למשפחה שלא מוכנה להכיל את הדעות שלי, היו אנשים שהציעו לי ללכת מכאן. זו לא פעם ראשונה, כבר נשלחתי לסוריה פעמים רבות ויש כאלה שהציעו לי דווקא את מדינות המערב או להשתמש בדרכון הגרמני שלי. זה נורא נחמד מצד אנשים לאחל לי חופשות בחו"ל, אבל זו בדיוק הנקודה - אני מעולם לא שלחתי אף אדם למקום אחר - זה לא עלה על דעתי וזה לא לגיטימי. אבל לשלוח שמאלנים לכל מיני מקומות הפך לברכת שלום או שמא לטיעון פוליטי ואלידי. זה ולקרוא לשמאלנים בוגדים, או לאחל להם מוות בייסורים, או סתם שיאנסו אותם/יענו אותם/יעלו אותם על טיל הפכו לחלק אינטגראלי מהשיח הפוליטי. נגד זה אני יוצאת. לא בגלל שאני לא יכולה להתמודד עם הטיעונים התקפים המרמזים על יכולת ויכוח יוצאת מן הכלל ואינטלקטואליות מהסוג הנעלה, אלא בגלל שזה אומר מבחינתי דבר אחד מאוד ברור הדמוקרטיה זולגת לנו מהשיח והופכת ללא רלוונטית. הרבה יותר מדעות ימניות קיצוניות, העובדה שהשיח הדמוקרטי הולך ומצטמצם מפחידה אותי יותר מכל איום אחר. זו היתה המהות של הפוסט, לשם כיוונתי והעובדה שיש אנשים שאפילו לא הבינו את זה היא מדאיגה, חשבתי לתומי שלפחות מי שקורא אותי שותף למחשבה שהשיח הדמוקרטי חשוב יותר מכל דיעה פוליטית לכאן או לשם.
זה הביא אותי לחשוב על המקומות השונים שבהם אני לא מרגישה נוח במרחב הציבורי ואז הבנתי שלכל המקומות האלה יש מכנה משותף שנוגע במקום של מוסריות בסיסית שאמורה להיות משותפת לכולנו ואיכשהו היא לא. הנה כל מיני דברים שלא ממש נוחים לי וגורמים לעקצוץ, בסדר רנדומלי ואסוציאטיבי ולא בהכרח כזה שמקיף את הכל, רק מספר דוגמאות שקשה לי לחיות איתן, אבל כמו כולם, אני כנראה מקבלת וקצת שותקת ומנסה לפתור את הדיסוננס ובעצם מקבעת אותו, בצורה כזו או אחרת, גם אם בתוך ביתי אני מנסה לשנות.
לא נוח לי במקום שבו הגברת הראשונה קונה רהיטי גן למעון הרשמי ואלה מוצאים אם דרכם לביתה שבקיסריה, בעוד הישנים עוברים למעון הרשמי.
לא נוח לי במקום שבו יש אנשים שטוענים שהמתנחלים הביאו על עצמם את החטיפה כמו שלא נוח לי לשמוע על מדינת תל אביב המנותקת.
לא נוח לי במקום שבו בני נוער מזמינים חברים לאנוס, לעשות מעשי סדום, לשבור חפצים ולהרביץ לאישה ספוגת תלאות.
לא נוח לי עם הורים שמגדלים ילדים שעושים דברים כאלה ואחר כך תובעים את הנאנסת.
לא נוח לי עם הסברים על נורמטיביות כשמדובר בהורים ששוכחים את ילדיהם באוטו, שנוטלים את חייהם או "רק" מתנהגים באלימות.
לא נוח לי במקום שבו פירסומות של נשים חצי ערומות נראה טבעי אבל מצקצקים כאשר אישה מניקה בפומבי.
לא נוח לי כשנכנסים לאנשים לצלחת ולא משנה מאיזה צד.
לא נוח לי כשאוסרים על מילים או מחשבות או כשמציעים להחרים/לשרוף ספרים של סופר שאמר מילים לא נוחות.
לא נוח לי עם השקרים של דובר צה"ל שמתקבלים כאורים ותומים על ידי הציבור גם כשיש הוכחות שמפריחות את זה.
לא נוחה לי הזילות בחיי אדם, ולא משנה מי הוא הוא קודם כל אדם.
לא נוח לי עם גירוש, עוצר, מתקפות אוויריות וענישה קולקטיבית.
לא נוחות לי הצדקות מיותרות בשם קדושה מזוייפת.
לא נוחה לי השנאה.
לא נוחה לי משטרת ישראל (שלא לוקחת ברצינות הודעה על חטיפה, שעוצרת בלוגרית שכותבת על שחיתות, שקלה במעצרים ובהפגנת אלימות, שיודעת לתרץ ולא לעבוד).
לא נוח לי עם מי שמגדיר מה נורמטיבי ומה נכון, מה פוליטי ומה לא.
ומה שהכי מדכא אותי זה שהכל קשור לגמרי לחינוך, אבל לא לאינדוקטרינציה ש"מדינת ישראל זה מעל הכל" (כן, אני משווה), אלא דווקא ל"דברים הקטנים" של חינוך לערכים, של מהי דמוקרטיה ומהו מוסר ולעוד קצת זמן איכות שאפשר לתת אבל זה לא בסדר העדיפויות, לא הפרטי ולא הציבורי.
ומה שהכי מדאיג אותי זה שמפה זה עוד עשוי להתדרדר למרות שכבר עכשיו זה נראה כמו תחתית של בור די אפל. לתפארת מדינת ישראל.
כשכתבתי שלא בא לי להשתייך למשפחה שלא מוכנה להכיל את הדעות שלי, היו אנשים שהציעו לי ללכת מכאן. זו לא פעם ראשונה, כבר נשלחתי לסוריה פעמים רבות ויש כאלה שהציעו לי דווקא את מדינות המערב או להשתמש בדרכון הגרמני שלי. זה נורא נחמד מצד אנשים לאחל לי חופשות בחו"ל, אבל זו בדיוק הנקודה - אני מעולם לא שלחתי אף אדם למקום אחר - זה לא עלה על דעתי וזה לא לגיטימי. אבל לשלוח שמאלנים לכל מיני מקומות הפך לברכת שלום או שמא לטיעון פוליטי ואלידי. זה ולקרוא לשמאלנים בוגדים, או לאחל להם מוות בייסורים, או סתם שיאנסו אותם/יענו אותם/יעלו אותם על טיל הפכו לחלק אינטגראלי מהשיח הפוליטי. נגד זה אני יוצאת. לא בגלל שאני לא יכולה להתמודד עם הטיעונים התקפים המרמזים על יכולת ויכוח יוצאת מן הכלל ואינטלקטואליות מהסוג הנעלה, אלא בגלל שזה אומר מבחינתי דבר אחד מאוד ברור הדמוקרטיה זולגת לנו מהשיח והופכת ללא רלוונטית. הרבה יותר מדעות ימניות קיצוניות, העובדה שהשיח הדמוקרטי הולך ומצטמצם מפחידה אותי יותר מכל איום אחר. זו היתה המהות של הפוסט, לשם כיוונתי והעובדה שיש אנשים שאפילו לא הבינו את זה היא מדאיגה, חשבתי לתומי שלפחות מי שקורא אותי שותף למחשבה שהשיח הדמוקרטי חשוב יותר מכל דיעה פוליטית לכאן או לשם.
זה הביא אותי לחשוב על המקומות השונים שבהם אני לא מרגישה נוח במרחב הציבורי ואז הבנתי שלכל המקומות האלה יש מכנה משותף שנוגע במקום של מוסריות בסיסית שאמורה להיות משותפת לכולנו ואיכשהו היא לא. הנה כל מיני דברים שלא ממש נוחים לי וגורמים לעקצוץ, בסדר רנדומלי ואסוציאטיבי ולא בהכרח כזה שמקיף את הכל, רק מספר דוגמאות שקשה לי לחיות איתן, אבל כמו כולם, אני כנראה מקבלת וקצת שותקת ומנסה לפתור את הדיסוננס ובעצם מקבעת אותו, בצורה כזו או אחרת, גם אם בתוך ביתי אני מנסה לשנות.
לא נוח לי במקום שבו הגברת הראשונה קונה רהיטי גן למעון הרשמי ואלה מוצאים אם דרכם לביתה שבקיסריה, בעוד הישנים עוברים למעון הרשמי.
לא נוח לי במקום שבו יש אנשים שטוענים שהמתנחלים הביאו על עצמם את החטיפה כמו שלא נוח לי לשמוע על מדינת תל אביב המנותקת.
לא נוח לי במקום שבו בני נוער מזמינים חברים לאנוס, לעשות מעשי סדום, לשבור חפצים ולהרביץ לאישה ספוגת תלאות.
לא נוח לי עם הורים שמגדלים ילדים שעושים דברים כאלה ואחר כך תובעים את הנאנסת.
לא נוח לי עם הסברים על נורמטיביות כשמדובר בהורים ששוכחים את ילדיהם באוטו, שנוטלים את חייהם או "רק" מתנהגים באלימות.
לא נוח לי במקום שבו פירסומות של נשים חצי ערומות נראה טבעי אבל מצקצקים כאשר אישה מניקה בפומבי.
לא נוח לי כשנכנסים לאנשים לצלחת ולא משנה מאיזה צד.
לא נוח לי כשאוסרים על מילים או מחשבות או כשמציעים להחרים/לשרוף ספרים של סופר שאמר מילים לא נוחות.
לא נוח לי עם השקרים של דובר צה"ל שמתקבלים כאורים ותומים על ידי הציבור גם כשיש הוכחות שמפריחות את זה.
לא נוחה לי הזילות בחיי אדם, ולא משנה מי הוא הוא קודם כל אדם.
לא נוח לי עם גירוש, עוצר, מתקפות אוויריות וענישה קולקטיבית.
לא נוחות לי הצדקות מיותרות בשם קדושה מזוייפת.
לא נוחה לי השנאה.
לא נוחה לי משטרת ישראל (שלא לוקחת ברצינות הודעה על חטיפה, שעוצרת בלוגרית שכותבת על שחיתות, שקלה במעצרים ובהפגנת אלימות, שיודעת לתרץ ולא לעבוד).
לא נוח לי עם מי שמגדיר מה נורמטיבי ומה נכון, מה פוליטי ומה לא.
ומה שהכי מדכא אותי זה שהכל קשור לגמרי לחינוך, אבל לא לאינדוקטרינציה ש"מדינת ישראל זה מעל הכל" (כן, אני משווה), אלא דווקא ל"דברים הקטנים" של חינוך לערכים, של מהי דמוקרטיה ומהו מוסר ולעוד קצת זמן איכות שאפשר לתת אבל זה לא בסדר העדיפויות, לא הפרטי ולא הציבורי.
ומה שהכי מדאיג אותי זה שמפה זה עוד עשוי להתדרדר למרות שכבר עכשיו זה נראה כמו תחתית של בור די אפל. לתפארת מדינת ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה