בוקר מוקדם עם טיפונת קרירות קיבל את פני כשקמתי מוקדם ומצאתי בסלון את בן הזוג שעבד, כרגיל, כל הלילה. קפה במרפסת עם רחשי ציפורים בין השיחים. לקחתי את הזמן ולא כתבתי, לא בגלל שעדיין לא היתה הכרזה על היו"ר מטעם מפלגת העבודה, כי נתתי לנושא לבוא אלי. מחר קטנטני בן ארבע ובין כל המטלות לקראת החגיגות, אני מרגישה מוצפת מההבנה שהילד הקטן שלי כבר לא ממש קטן, שכנראה אני כבר יותר קרובה לגיל בו לאחד מילדי תצוץ השערה הלבנה הראשונה (בטח אם הם יקדימו להלבין כמוני) מאשר לתקופת התיכון העליזה. אבל כמו תמיד, כשאני לא לחלוטין מגובשת, המילים לא זורמות להן, הן לא נכנסו למקצב שאני יכולה להתאים לו את נשימותיי, או את פעימות ליבי. הנושא ברור לי מאליו, מרבית המילים הנכונות כבר נאספו להן ברציף, אך הן לא מוצאות את הסדר הנכון, כולן נדחפות אבל אף אחת לא עוברת את הפתח. אתמול, חלפה על פני אישה. אני בדרך כלל לא סוקרת נשים שעוברות על פני, אבל האישה הזו היתה אפרורית נורא, רק קיימת כזו בלי שום ערך מוסף, קטלתי אותה כמיטב המסורת הפנימית אבל אז כשממש עברנו זו ליד זו פתאום קלטתי שאנחנו בערך באותו גיל. זה לא שאני מנסה לחרוז עכשיו, אבל זה באמת היה מבהיל. זה מדהים כמה אתה מודע לגיל שלך בכל יום ובכל זאת איזשהו מנגנון בך משאיר אותך תמיד צעיר יותר בתודעתך. אולי זו גם הסיבה שאני לא מסתדרת עם המילים, השמחה לקראת יום ההולדת, ההכרה במזלי הטוב, האהבה המופלאה שהיא מנת חלקי ורק העצימה את עצמה יותר עם כל ילד, הגאווה בילד הקטן הזה שהוא אדם מקסים, העייפות מכל ההכנות, ההכרה בזמן שחולף, הידיעה שהתינוק האחרון הוא כבר בן 4 - הכל מציף אותי, בטח לקראת נקודת ציון כמו יום הולדת.
אני לא מאלה שמתקשים עם גילם הכרונולוגי, אני לא חווה משברי גיל, אדרבא עד עכשיו ניתן לומר שאני מאוד נהנית. אני גם אף פעם לא אמרתי משפטים נוסח "סופסוף הוא הגיע לגיל מקסים" או לחלופין חוששת מגיל ההתבגרות, כי כל יום שהוא הגיל שלי או של הילדים שלי הוא הגיל שאני ממש בדיוק כרגע אוהבת. שלשום ישב בכורי וחישב כמה ימים עבר כל אחד מאיתנו, הוא הגיע אלי: "כבוד! 14,316 ימים אמא!"
ובלי שום קשר, גם לא עכשיו כשכבר ידוע שבוז'י ניצח, אחד הפעילים של יחימוביץ צוטט אתמול אומר משהו על המצביעים שלא התאבדו על הקלפיות. זה לא בגלל שאני בת 14,318 (אנשים, בכל זאת עברו יומיים מאז שהבכור ספר) ימים, רוצה לומר - מבוגרת, אבל השימוש במילה הזו מוציא אותי מדעתי. יש שימושים של מילים שצריך להוציא מחוץ לחוק (אם תרצו - מעצר מנהלי מילולי) אם הן לא משומשות בפירושן המקורי (שלוש דוגמאות שימושיות: להתאבד, הומו, לַפָּנים). זה לא שיש לי בעיה עם התפתחותה של השפה, השאלה היא לאן. טוב, אולי זו תמיד השאלה. לאן אני כרגע? ובכן, למרות שישי לי מסתבר עוד הרבה נושאים להגג בהם, אני יוצאת לסידורים יש לי המון דברים לעשות לקראת מסיבת יום ההולדת. בכלל, מסיבות יום הולדת זה כזה כיף. צפו היום לפוסט קצר עם תמונות בנושא מסיבת יום הולדת wii והכל תוצרת בית...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה