די צאו לי מהזהות היהודית! אני יודעת שאין לכם כוח ושהיום כולם מדברים על ליברמן, אבל לא ברור לי למה כי בלאו הכי הוא יזוכה וישוב אחר כבוד למשרד החוץ בחיוך זחוח. אבל נו באמת, זה כבר היה ברור ברגע שכל מה שנדבק אליו היה תיק השגריר. אז זהו. אבל הבוקר קראתי שבצ"הל הפרידו כוחות ומעתה, דעו לכם הורים עבריים, חיל החינוך יופקד על הזהות היהודית והרבנות על תודעה יהודית. האמת מה יש להמשיך? נראה לי שזה הפאנצ' ואם זה לא מצחיק אז חבל. אני לא יודעת מה איתכם אבל לי יש תחושת קבס קלה מהצנטרפוגה היהודית הזו שמאיימת על כל ממברנה חילונית בחיי. בכלל כל ההתערבות הזו בחיי הפרט היא מיותרת. תנו לי להתחתן כמו שאני רוצה, לחנך את ילדיי כמו שאני רוצה, לא לסבסבד מוסדות דתיים שכלל לא נותנים לי שירות, לקנות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. בתמורה אני מוכנה לתת לכל מי שגר פה לחיות את חייו כראות עיניו כל עוד איננו פוגע בזולתו. אכבד כל אדם על בחירתו ולא אפריע לו, אבל די להפריע לי, די להטיל עלי סייגים ודי לבוא בדרישות ממני.
מאז שכתבתי את השורות האחרונות עברו כמה שעות טובות, היה לנו חוג מבוכים ודרקונים, מפגש, הבאנו הביתה 2 גורי חתולים מקסימים שאנחנו האפוטרופוס הרשמי שלהם לארבעת הימים הקרובים, נסענו ליפו לאכול חומוס, ראינו את "גנוב על המיניונים", אירחנו חבר, הכנו עוגיות, ארוחת הערב בתנור ועכשיו קצת משחקי קלפים ובדיוק התחלנו וגם סיימנו לארוז לקראת הנסיעה הממשמשת ובאה של הבזוג הלילה. ליברמן זוכה (נו, ברור, כבר חזיתי את זה מזמן) אבל בית המשפט גלגל לעברו את שאלת המוסר ועל תפוחי האדמה החמים הללו דרך הקוזאק והמשיך הלאה,קרב המאסף (ההתכתשות בבוץ, אם תרצו) בין הפרקליטות ליועמ"ש החל והוא כנראה לא רלוונטי לאף אחד, בנט הגן בגופו על השבת ולכן אנשים שעובדים שבעה ימים בשבוע לא יפוצו על עבודתם וזה רבותיי יציל את השבת, יוסף חריש נפטר, קרי מלמל חלושות משהו על ההתנחלויות אבל זה פחות חשוב מזה שאובמה חושב שנתניהו קוץ בתחת. זהו נראה לי. בכל מקרה, אני נערכת ל- 11 ימים נטולי בן זוג והדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא שמירה על השגרה. אני יודעת את זה טוב מאוד, בעבודתו הקודמת היה בן הזוג נוסע מתמיד של יותר מדי חברות. לכן, בינתיים ויתרתי על כל מיני רעיונות מהפכניים של קמפינג עם הילדים ומיני אקסטרים שכאלה שכל פעם חולפים לי בראש לפני נסיעה שלו ותמיד מתגלים בדיעבד כרעיון גרוע מאוד. אז מזל שהחיים לא תמיד מאפשרים לי לשבת ולכתוב כי אחרת הייתי עוד ממשיכה עם דת ומדינה וזה כבר בטח יצא לכם מהאף. אפרופו אף, העוגיות מוכנות והם ילכו מצוין עם קפה של טרום נסיעה ורגע ולו קטן של שקט, בשניים.
מאז שכתבתי את השורות האחרונות עברו כמה שעות טובות, היה לנו חוג מבוכים ודרקונים, מפגש, הבאנו הביתה 2 גורי חתולים מקסימים שאנחנו האפוטרופוס הרשמי שלהם לארבעת הימים הקרובים, נסענו ליפו לאכול חומוס, ראינו את "גנוב על המיניונים", אירחנו חבר, הכנו עוגיות, ארוחת הערב בתנור ועכשיו קצת משחקי קלפים ובדיוק התחלנו וגם סיימנו לארוז לקראת הנסיעה הממשמשת ובאה של הבזוג הלילה. ליברמן זוכה (נו, ברור, כבר חזיתי את זה מזמן) אבל בית המשפט גלגל לעברו את שאלת המוסר ועל תפוחי האדמה החמים הללו דרך הקוזאק והמשיך הלאה,קרב המאסף (ההתכתשות בבוץ, אם תרצו) בין הפרקליטות ליועמ"ש החל והוא כנראה לא רלוונטי לאף אחד, בנט הגן בגופו על השבת ולכן אנשים שעובדים שבעה ימים בשבוע לא יפוצו על עבודתם וזה רבותיי יציל את השבת, יוסף חריש נפטר, קרי מלמל חלושות משהו על ההתנחלויות אבל זה פחות חשוב מזה שאובמה חושב שנתניהו קוץ בתחת. זהו נראה לי. בכל מקרה, אני נערכת ל- 11 ימים נטולי בן זוג והדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא שמירה על השגרה. אני יודעת את זה טוב מאוד, בעבודתו הקודמת היה בן הזוג נוסע מתמיד של יותר מדי חברות. לכן, בינתיים ויתרתי על כל מיני רעיונות מהפכניים של קמפינג עם הילדים ומיני אקסטרים שכאלה שכל פעם חולפים לי בראש לפני נסיעה שלו ותמיד מתגלים בדיעבד כרעיון גרוע מאוד. אז מזל שהחיים לא תמיד מאפשרים לי לשבת ולכתוב כי אחרת הייתי עוד ממשיכה עם דת ומדינה וזה כבר בטח יצא לכם מהאף. אפרופו אף, העוגיות מוכנות והם ילכו מצוין עם קפה של טרום נסיעה ורגע ולו קטן של שקט, בשניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה