אהבת המזון - פוסט רציני על דילמת תזונה

אז גוגל מספר לי שהיום יום הולדת 129 להרמן רורשאך, אבל אני לא ששה לדבר על זה, גם כך מעמדי רעוע עקב כתיבה אסוציאטיבית. הארץ מספר על התובע שרכבו פוצץ בתל אביב, אבל אין לי כוח לדבר על אזהרות מאפיוזיות בבוקר אביבי של שישי. נתניהו מצהיר על אי מחויבותה של ישראל לכל הסכם עם איראן, ולמרות שיש מצב שהוא צודק, אני עדיין סבורה שתקיפה באיראן לא תהיה נכונה נקודה, אבל לא מתחשקת לי פטריית עשן. בנהזוג הלך לישון בלוס אנג'לס הרחוקה ונשמע שהכל טוב, סיפרתי על בלוק הכתיבה ופסלתי אחר כבוד כל רעיון שלו לפוסט. פה בספינת האם הילדים מאושרים, החתולים נחים והתוכית בהסגר כי החתלתולים מאיימים על חייה. ואני צריכה עוד לעשות קניות, זה יהיה מהלך נבון. אחד הדברים שמבאסים אותי הוא לערוך קניות בסוּפֵּר, אין לי בעיה לערוך קניות, אני כמובן מתקתקת את זה עם שלושה ילדים בלי סצנות ובמינימום זמן, אבל אני לא אוהבת סוּפֵּרים. הייתי שמחה אם הייתי יכולה למצוא ירקן טוב ברחובות, אני משתדלת להרחיק לגבעתיים פעם בשבוע כדי לקנות ירקות טובים. בשר אני קונה באיטליז. את כל השאר אני קונה בסוּפֵּר, אני שונאת את הסּופֵּר כי אולי הוא מציע כל טוב, כי הוא מפתה אך בעצם רוב רובו מלא ברעלים שהייתי רוצה להימנע מהם. לו רק היה לי שוק אסטטי וחביב ליד הבית שהיה מחייב קניה יומיומית של מזון לא מעובד, טרי ומוגש באהבה על ידי איכרים צרובי שמש וידי עובד אדמה חרוצות תלמים. 

בארצות הברית הצהיר מנהל המזון והתרופות האמריקאיות על שורת צעדים לצמצום אסרטיבי של שומני הטראנס (שומנים מוקשים). אין לי ספק שזה צעד חיוני וחשוב, ברור לי שהדרך הנכונה להשיג את אי השימוש במוצרי טראנס היא דרך חינוך ומודעות, אולם איסור השימוש הוא בהחלט הדרך האפקטיבית ביותר מהסיבה הפשוטה שאם אין אז לא צורכים ואני לא חושבת שיתחיל עכשיו שוק שחור לשומנים מוקשים. שזה שם נוראי בפני עצמו אם חושבים על זה.

אני בטח לא גורו תזונה, אם כבר מאותגרת תזונה. לא נותנת דוגמא טובה מדי אבל מנסה, וילדיי לא יככבו בפוסטים מסוג "הילד שלי אוכל שוּמָר לארוחת בוקר" או "הילדים ויתרו על פיצה ביתית כדי לאכול ברוקולי וכרובית נאים". אבל, מבחינתי, העובדה שהם היו מוכנים לעבור מקמח לבן לקמח מלא זה כבר הישג בלתי מבוטל. אני מנסה לדחוף בריאות לכל מזון שאני עושה, העוגיות שהם טרפו הבוקר הן מקמח כוסמין וקמח מלא והמון אגוזי מלך טחונים, אבל כמובן שיש בהן גם שוקולד (מריר) וסוכר (חום וגולדן), ולאותיות הקטנות במקרה הזה יש חשיבות גדולה. אני משתדלת להימנע מסוכר לבן, משתדלת לא לטגן (אבל עוד לא מצאתי פיתרון לנושא השניצלים), את הקמח הלבן הצלחתי די להעלים (רק לא בפסטה, גם אני לא מתגברת על אופיה הגרגרי של הפסטה מחיטה מלאה), משתדלת לא לצרוך חלב (למעט הקפה, אבל אז אני אאלץ להתייחס לקפאין), אבל לפחות אוכל מעובד לא נכנס אלינו הביתה וכך אנחנו נמנעים כמעט בכלל ממשפרי טעם, צבעי מאכל ומשמרים למינהם, למרות שבשל אופיים החמקמק אני מוצאת אותם לפעמים בכל מיני מוצרים. לשמחתי ילדיי לא נמנים על טורפי החטיפים אז במקסימום נכנסים אלינו בייגלה או קרקר ואם יש פופקורן אז הוא בהכנה ביתית (ולא, פופקורן במיקרו משקית זה לא נחשב וגם יש שם שומן טראנס מיותר להחריד שלא לדבר על הטעם הפלסטיקי) מכאן ניתן להסיק שמצבנו לא מחפיר. אמרו לי שדוגמא תעזור, ולמרות שפעמים רבות אני אוכלת ירקות טריים בלבד לארוחה, כמעט אף פעם לא הצלחתי לגרום להם לאכול איזה ירק פחות בנאלי ממלפפון, אם בכלל. אז כן, אני מקפידה ומלמדת ואומרת ובכל כוחי משתדלת להגיע אליהם ממקום תבוני. אני מניחה שאם לא אנקוט בפעולה דרסטית, היינו לא להכניס שום דבר שאני לא רוצה הביתה, המעבר יהיה קל יותר, אבל מעולם לא נמניתי עם בית שמאי. אני אוהבת אוכל, אני לא רואה דרך לטגן חביתה (מביצי חופש אורגניות כמובן שמקורן בתוך הקו הירוק) במשהו אחר חוץ מחמאה, אני אוהבת בשר ושמנת, ואני אוהבת את העובדה שאני יכולה לשלב בין שחיתויות, אוכל בריא והרבה פעילות גופנית. לא בא לי לשנות את זה ובמסגרת בחירת קרבותיי אינני רוצה למנוע את המגעים הקטנים של עונג שנותנים לאוכל שלי טעם ומאפשרים לי להתענג על ההכנה כמו גם על הזלילה. כמו בחיים, גם באוכל שלי אני נמנעת מכל אידיאולוגיה גורפת - לא אוכל נא, לא פליאו, לא טבעונות, לא צמחונות. אלא בחירה בשילוב של הכל, מתוך הנחה שכשהמוח שלי והגוף שלי מסופקים מאוכל טוב, קל לי יותר להיות בן אדם סביר בכל שאר התחומים. אם הייתי מסגפת את עצמי בנושאים של אוכל יש להניח שהייתה אובדת לי חדוות החיים. לתמיד. כבר אמר ברנרד שו שאין אהבה רצינית יותר מאהבת המזון ואני אוהבת מזון אהבה שלמה. אז הילדים עוד מתישהו יפנימו אני מקווה, אבל בינתיים כל פעם שזה לא מצליח, אני עדיין יכולה למצוא לעצמי אוכל ניחומים במקרר (לא, נורא תמיד אפשר לרוץ את זה מחר, לא?!). 

יאללה אני הולכת לסופר עכשיו, אל מקדש הצרכנות האנושי המטופש שהייתי צריכה להימנע ממנו כדי להוכיח את חוסר הנחיצות שלו, רק שלצערי אני לא גרה בפרובאנס...