ה- 1 באפריל מציע הזדמנות בלתי חוזרת למשך שנה למתוח עוברי אורח ולצחוק על המון דברים. בצעירותי (בכל זאת שנתי ה- 40 תסתיים בתרועה עוד מעט, אני מסתגלת), היום הזה שילהב ואיתגר אותי בניסיון למתוח כמה שיותר פתאים ולנצל את היום הזה וכל מה שהוא מציע עד תומו. עם השנים הוא איבד מהאדג' שלו ולפעמים היום הזה חלף בלי מתיחה הגונה אחת ורק לקראת חצות הייתי נזכרת בכל המתיחות שתיכננתי לעשות. לא זכורה לי מתיחה שנפלתי לה אי פעם, אולי אני טועה. סקפטית יומיומית שכמותי לא תיתן ליום אחד להפילה, במיוחד לא יום שנקרא "יום השקר" או בתרגום מאנגלית "יום הפתאים של אפריל"?
היום, האחד באפריל (תרתי משמע) עבר לבלעדיות של הילדים, הם ממציאים שיגועים מתוחכמים (אמא נפלה לי השן) ואני נופלת לכל פח במקצועיות אמיתית. למתוח אותם ממש אני עוד לא מעיזה, לשם כך צריך שהם או א. יגדלו או ב. שיהיה מספיק כסף בקופת החיסכון לפסיכולוגים (כרגע הקופה ריקה מתוך שאננות והיעדר יכולת). היום כשניסיתי משהו קליל זה לא עבד טוב - בסך הכל הצהרתי שאני יוצאת לחופש קצר, הם לקחו את זה קשה, לבד מהמרכזית שלקחה בשאננות את תפקידיh משל היו נעליי קטנות עליה עוד טרם הפשילה שרוול. מסקנה הבנים לא בשלים למתיחות ואני לא בשלה לעובדה שהמרכזית מחזירה לי באותו מטבע.
פעם עוד אפשר היה למתוח אותי רגעית עם כל מיני דברים גרנדיוזים, והיום? ובכן היום היה לי רגע של בוננות סביב הנושא הזה. מה המסקנה? ובכן כל העניין הוא המסקנה ולכן במקום לומר אותה כאן ועכשיו (מה שאולי היה הופך את הכתיבה שלי לאפקטיבית יותר) אבקש שתעקבו אחרי.
חברים,
אחרי התלבטויות רבות החלטתי, בניגוד לדעת ראשי משרדי המאיימים להתפטר בעקבות כך, לבטל את עסקת וודסייד, ובמקום זאת להלאים את חלקה המיועד במאגר הגז "לוויתן". הטבות המס אותן דורש התאגיד האוסטרלי הן שערורייתיות ועוד עדות לכך שהפכנו דה-פקטו למדינת כל תאגידיה, מקומיים וזרים, כשאלו דורש באדנותיות פטורים ומענקים כאילו הציבור הישראלי נולד בכדי לשרתם.
כניעה לעסקה פרושה להכביד עוד יותר את הנטל על מעמד הביניים שגם כך סבל מספיק בשנה החולפת. מעמד שישלם את מחיר המונפול ל-30 הקרובות במידה ועסקה כזו תיחתם, אשר ה"רגולטור" קבע כי אינו הסכם כובל (אשמח אגב אם יואיל להסביר שאם זה איננו הסכם כובל, הסכם כובל מהו? וחשוב מכך איפה הוא מתכוון לעבוד אחר-כך..). מעמד שישלם על מונופול ההולכה, על העלמות האנרגיה הזולה והנקייה לטובת רווחי יצוא לא ממוסים, ועל גלגול מחירי האנרגיה היקרים לכל תחומי חייו, מהבית אותו יקנה (ללא מע"מ ;-)) עד העגבנייה אותו הוא אוכל.
לכן הוריתי לעובדי משרדי להכין תוכנית חומש לניהול ממשלתי של המאגרים, שיבטיח אנרגייה זמינה וזולה לכל עם ישראל, והקמת קרן להשקעת הרווחים העצומים שנפיק מכך בחינוך, רווחה ותשתיות.
עבדים היינו, אך לא עוד, חג חירות שמח
היום, האחד באפריל (תרתי משמע) עבר לבלעדיות של הילדים, הם ממציאים שיגועים מתוחכמים (אמא נפלה לי השן) ואני נופלת לכל פח במקצועיות אמיתית. למתוח אותם ממש אני עוד לא מעיזה, לשם כך צריך שהם או א. יגדלו או ב. שיהיה מספיק כסף בקופת החיסכון לפסיכולוגים (כרגע הקופה ריקה מתוך שאננות והיעדר יכולת). היום כשניסיתי משהו קליל זה לא עבד טוב - בסך הכל הצהרתי שאני יוצאת לחופש קצר, הם לקחו את זה קשה, לבד מהמרכזית שלקחה בשאננות את תפקידיh משל היו נעליי קטנות עליה עוד טרם הפשילה שרוול. מסקנה הבנים לא בשלים למתיחות ואני לא בשלה לעובדה שהמרכזית מחזירה לי באותו מטבע.
פעם עוד אפשר היה למתוח אותי רגעית עם כל מיני דברים גרנדיוזים, והיום? ובכן היום היה לי רגע של בוננות סביב הנושא הזה. מה המסקנה? ובכן כל העניין הוא המסקנה ולכן במקום לומר אותה כאן ועכשיו (מה שאולי היה הופך את הכתיבה שלי לאפקטיבית יותר) אבקש שתעקבו אחרי.
הרשת החברתית היא מקום נוח למתיחות, לכן לא התפלאתי לראות שכמה מחבריי נפלו בפח של הסטטוס הפיקטיבי שלא כתב יאיר לפיד אבל כאילו יצא בשמו והרי הוא לפניכם:
חברים,
אחרי התלבטויות רבות החלטתי, בניגוד לדעת ראשי משרדי המאיימים להתפטר בעקבות כך, לבטל את עסקת וודסייד, ובמקום זאת להלאים את חלקה המיועד במאגר הגז "לוויתן". הטבות המס אותן דורש התאגיד האוסטרלי הן שערורייתיות ועוד עדות לכך שהפכנו דה-פקטו למדינת כל תאגידיה, מקומיים וזרים, כשאלו דורש באדנותיות פטורים ומענקים כאילו הציבור הישראלי נולד בכדי לשרתם.
כניעה לעסקה פרושה להכביד עוד יותר את הנטל על מעמד הביניים שגם כך סבל מספיק בשנה החולפת. מעמד שישלם את מחיר המונפול ל-30 הקרובות במידה ועסקה כזו תיחתם, אשר ה"רגולטור" קבע כי אינו הסכם כובל (אשמח אגב אם יואיל להסביר שאם זה איננו הסכם כובל, הסכם כובל מהו? וחשוב מכך איפה הוא מתכוון לעבוד אחר-כך..). מעמד שישלם על מונופול ההולכה, על העלמות האנרגיה הזולה והנקייה לטובת רווחי יצוא לא ממוסים, ועל גלגול מחירי האנרגיה היקרים לכל תחומי חייו, מהבית אותו יקנה (ללא מע"מ ;-)) עד העגבנייה אותו הוא אוכל.
לכן הוריתי לעובדי משרדי להכין תוכנית חומש לניהול ממשלתי של המאגרים, שיבטיח אנרגייה זמינה וזולה לכל עם ישראל, והקמת קרן להשקעת הרווחים העצומים שנפיק מכך בחינוך, רווחה ותשתיות.
עבדים היינו, אך לא עוד, חג חירות שמח
לא היה מצב שאאמין שיאיר לפיד הוציא תחת ידו סטטוס כזה, למרות שהייתי שמחה אם כן. ואז חשבתי לעצמי מה הם הנושאים שהייתי רוצה לשמוע עד שכמעט הייתי משתכנעת שהם נכונים. כאן עליתי על משהו, להלן רשימת 5 הגדולים (הרשימה ארוכה הרבה יותר מן הטעם הפשוט - אין הרבה מה לעשות כשבונים פיניאטה בצורת כינור):
* נתניהו מכריז על הליכה למשא ומתן, מעיף את בנט, מכניס את בוז'י, עושה שלום ועל הדרך מפריד דת ומדינה. נסחפתי, מה?
* גדעון סער מכריז שהוא מבטל את מתקני הכליאה ומתחיל הליך בו היקף ייבוא העובדים הזרים קטן ובמקומם תימצא עבודה למבקשי המקלט שאף יקבלו אשרת עבודה. משתיקתכם אין לי אלא להסיק ששוב הלכתי הרחקתי.
* יעל גרמן תצא בהצהרה שמשרדה, בשיתוף עם משרד התמ"ת, פותח בחקירה לגבי נסיבות מותם המיסתורי של 120 העובדים הזרים מתיאלנד בחמש השנים האחרונות.
*בוגי יעלון פונה למפקדי בה"ד 1 ומחזיר את הצוער ששירבט את דמותו של היטלר לקורס וכבר מעניק לו חניך מצטיין וכמובן מחזיר גם את הצוערת המשת"פית.
* בנט ודנון מתפטרים עקב כוונתו של נתניהו לקבל את הסכם פולארד ולהפסיק את הבניה בהתנחלויות וגם לשחרר אסירים, כולל אסירים מישראל.
אני נותנת לכם מספיק קרדיט שהבנתם את העיקרון. אז היכתה בי העובדה המצערת שכל הדברים שהייתי רוצה לשמוע הם בדיוק מסוג הדברים שההסתברות שלי לשמוע אותם במצב הנוכחי היא אפסית והיא עולה מעט ביום השקר. זה לא מצחיק, זה די מדאיג. מדאיג לא פחות מהנתונים העלובים שהציגו תלמידי ישראל והפערים המטורפים בין המצטיינים לחלשים במבחני פיז"ה. כי אולי בעצם, ממש כמו הסיסמאות של משרד החינוך על צלצולים ולמידה משמעותית, אנחנו בעיקר עושים רוח ומשמיעים צלצולים (אבל מולטי-טסקינג לפעמים זה הישג בפני עצמו). דווקא בבעיות המצריכות הסקת מסקנות וכישורי חיים אנחנו מגלים שאנחנו מתקשים ונשארים מאחור.
כי מה הנושאים האלה מייצגים? שאיפה שמדינת ישראל תפסיק לחיות על חרבה ותקיים דמוקרטיה אמיתית, כזו שגם מאפשרת סדר עדיפויות לאומי המבטיח קיום בכבוד לכלל אזרחיה? בתכל'ס כל אלה הם בגדר דברים שניתן לבצע רק שצריך ראש ממשלה עם חזון וקצת כישורי חיים, אבל בכישורי חיים כבר היינו היום, אז אין מה ללכת סחור-סחור. רק אומרת שבתכל'ס זו לא דרישה מי יודע מה ואתם מרימים גבות כאילו ביקשתי את הירח, ואני רק מבקשת שלילדים שלי יהיה פה מקום גם עוד 20 שנה. אבל מה לנו עם העתיד לבוא? אפילו פיז"ה מראה שקצת נכשלנו. (אופס, אני שוב חוזרת).
חזיונותיי הורודים ביחס לסער, גרמן ויעלון הם בגדר משאלת לב - אין סיכוי שיקרו וחבל שכך כי אלה לא דרישות גבוהות במיוחד וההתנהלות הנוכחית של שלושתם היא בגדר פגיעה אמיתית בדמוקרטיה הישראלית ובזכויות הפרט. ואל תתנו לי את יוון כדוגמא, כמו שאני לא אוהבת שזורקים לי את סוריה - אני לא משווה אותנו לאומות אחרות, אני מאמינה באמת ובתמים שכמו שבאופן פרטי, כך גם באופן לאומי, יש צורך למדוד את עצמך באמות מידה אובייקטיביות וללא השוואות אלא אם כן הן מול טובים ממך.
אז עם מה נשארנו? בנט ודנינו מתפטרים. זה התרחיש היחידי שאולי עוד יכול היה לקרות, אבל לבד ממאמצי נתניהו שזה לא יקרה, בא עכשיו עבאס ואומר שיפנה לאו"ם... אז הנה אפילו זה לא יקרה ולחשוב שכבר הייתי קרובה.
בקיצור אם דווקא ביום השקר אני בוחרת לעשות בדיקת מציאות כנראה שהמצב עגום, אבל הי, תמיד טוב להיות עם היד על הדופק. לפחות אני לא עושה שקר בנפשי ואוכל להסביר את המצב לאשורו לאלה עם החלוקים הלבנים שבטח בדרכם לאסוף אותי על חתירה תחת אושיות הדמוקרטיה היהודית-הישראלית בשל הזיות שווא על דמוקרטיה (אם מדיחים על שירבוטים פרטיים, אז על הגיגים פומביים בטח מגיע משהו). לא סתם מתעקש נתניהו על הכרה במדינה יהודית כי באמת דמוקרטית אנחנו קצת חלשים. והנה אני מוכיחה שלא צריך את פיז"ה למדידת הפערים, גם בדיקת מציאות ככה סתם ביום השקר מראה מצוין את הפערים. אשכרה, ביום היחיד שמותר לשקר והמציאות שוב טופחת על הפנים. כבר לא ממש אוהבת את יום השקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה