טוב, הצטלמנו לתוכנית. נשמע פשוט? זה התחיל בפיצה ביתית "כדי
שהיום יהיה ממש כיף אמא..." אז אמא הכינה, אחת כזו עם קמח כוסמין וקמח
פוקאצ'ה כדי שזה לא יהיה ג'אנק מוחלט (שכנוע עצמי עובד אפילו יותר מפרסום ברדיו -
מומלץ). ואז הם היו חייבים טורניר wii "כדי שממש יהיה נעים", דקה אחרי – "אבל
אם כבר הסכמת wii אז אפשר סתם טלויזיה הרי זה זמן מסך" ?!?! לפעמים אני חושבת לאן נעלמה המרפקנית שבי שלא
נותנת לבולדוזרים לבלדז אותה וגו'. הפכתי לרכיכה פרוקת רגליים. לא נורא ניצלתי
ת'זמן כלים, כביסות, קיפולים, חול חתול ומיני שכאלה. אבל מכאן הכל השתפר, כמעט (הכל
מקבל פרופורציה אחרת אחרי ניקוי החול של החתול). בעוד שעלי נאסר לעזור לבכור
בבחירת הבגדים, הוא לא חסך שבטו ולשונו חסרת הרחמים קטלה כל תלבושת מוצעת. אולי
ככה מתחילה הבעיה שלהם עם לייעץ לנשים בבחירת בגדים? מזכר לעצמי – להתחיל לעבוד על
התשובות של הבכור לפני שהוא מתחיל לצאת עם בנות, ולצערי זה בטח לא ייקח עוד הרבה,
באופן יחסי כמובן, אם גיל 30 נחשב קרוב ל- 10.
היה באמת בסדר. כצפוי, זו לא הייתה הפלטפורמה לדיון מעמיק בחינוך ביתי, אבל זו בכל מקרה היתה עוד חוויה מסך החוויות שהופכות את החינוך הביתי למשהו מאוד מענג. חוצמזה, היה נפלא לפגוש את ניצן הורביץ. בתקווה שיצליח לו כי בהחלט מגיע לעיר הזו ראש עיר כזה עם אג'נדה והמון רצון לעשות. סוף האתנחתא הפוליטית.
הילד שלי זורח ומצר על זה שלא דיבר יותר ובונה תוכניות לתוכנית הבאה שבה הוא יתראיין. כנראה התפקיד שלנו הוא גם קצת ללמד שכשיש משהו שאתה רוצה לעשות פשוט תעשה אותו, גם אם הוא מתחיל בצעד קטן מאוד. ולגבי? לי היה היום צעד גדול מאוד. גם כתבתי שני פוסטים, גם התראיינתי לתוכנית טלוויזיה עם הבכור, אם תשימו לב גם קצת שדרגתי את הדף ועכשיו אפשר גם להיות מנויים, לעקוב ולשתף. אני הולכת להכין ארוחת ערב עם חיוך ענק בלב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה