מחר מתחילים הלימודים, על אנחת ההקלה של ההורים כולם מדברים, אך אנחת ההקלה של המחנכים בחינוך ביתי אינה נשמעת. ואולי הגיע הזמן להשמיע אותה באופן פומבי (גם אם מטאפורי, שוב כי בלוג זה נחבא אל הכלים). אני מלאת ציפיה למחר ולמחרים שאחריו - לשקט של הבוקר ברחובות שמתרוקנים אחרי הפקקים, לתערוכות שתכננו ללכת אליהן וממחר הן תהיינה פנויות, לשגרה הרגילה, לחוגים, למפגשי הבוקר, ללמידה הביתית.
אל תבינו לא נכון, היה נורא כיף בחופש. באמת שלא עשינו יותר מדי, נחנו ואגרנו כוחות והיינו המון עם חברים שסופסוף לא הלכו לגן ולבית הספר - היה כיף למרות שגם היה דביק, חם ומייגע. אבל הכיף של החזרה לשגרה שלנו, אכן גם לנו יש שגרה, הוא אדיר. משנה לשנה אני מצפה יותר ויותר לתחילת שנת הלימודים. יש משהו בהתאספות הזו לעצמנו, אחרי הקיץ המפוזר והמבורדק. כיול מחדש לתוך השקט.
חינוך ביתי הוא בחירה שסובלת מחוסר ידע ציבורי. אנשים מיד חושבים שהילדים המסכנים נמצאים עם אמא כל היום ובתחילת שנת הלימודים מתיישבים אל מול לוחות צפחה עתיקים וחורטים עליה בגיר עד שיוצאת הנשמה מול אמא קפדנית המחזיקה סרגל עץ גמיש במיוחד (נו טוב, סתם הוספתי דרמה מיותרת). תהליך הלמידה של ילדים הוא תהליך יפהפה ולעיתים חמקמק, כל כך הרבה פעמים חשבתי שאני מסבירה וזה לא נכנס ואז ברגעים הכי לא צפויים זה יוצא מהם כל כך ברור שלמדתי לא לסמוך על עצמי אלא פשוט לסמוך עליהם. הדבר שילדים הכי צריכים זה תשומת לב, תחילת שנת הלימודים בשבילי זה לחזור לשים לב להכל וזה כיף לשים לב לדבר הטוב ביותר שעשית אי פעם.
אני נכנסת לשנת הלימודים הבאה עם אמונה גדולה יותר במה שאני עושה, עם ההבנה שהבחירה שלי היא לא מקטינה ולא מוותרת, היא מעצימה והיא מספקת. אני נמצאת בחיי ילדיי וחווה את הקסם הכי גדול בעולם ושהוא באופן פרדוקסלי גם בנאלי ופשוט.
תהליך הלמידה הוא קסום, וחדוות הלמידה והסקרנות הטבעיות - שפורחות, במקום לקמול כפי שקורה תדיר במסגרות - מופלאות עוד יותר. שנת לימודים מהנה ופוריה! :-)
השבמחק