מחר מגיעה אלינו מפקחת מטעם משרד החינוך, היא כבר הייתה פה פעם וזרמה בנינו כיף של שיחה, אני לא מודאגת. התקשרה היום, אמרה שלא צריך יותר מחצי שעה וממש ניתן היה לשמוע את השמחה בקולה כשאמרתי לה שלא שכחנו אותה. אבל אני גם לא שוכחת את המפקחת הראשונה שנשלחה אלינו כשעברנו לרחובות. הגיעה הביתה, שאלה את המרכזית עשר פעמים לשמה ולא הצליחה לזכור, לא קראה מילה מהבקשה שכתבתי ורק ניסתה להבין למה הגנים "שלה" לא מתאימים לי. שום קבלה של דרך חיים אחרת, שום ניסיון להתעניין בילדה. המרכזית הציעה לה לבוא ולראות את חדר הלימודים החדש שהקמנו "זה לא חשוב לי", הייתה התשובה הכנה והכל כך בוטה. מעניין למה הגנים "שלה" לא מתאימים לי. מפתיע.
אבל מחר באה המפקחת שנעים לדבר איתה, שלא מתחקרת את הילדים ובאמת מסתכלת על מה שקורה מסביב. בתוך כל הכאוס הזה שמקים משרד החינוך כדי "למסד" (או שלא) את החינוך הביתי. טוב נתקעתי, לא למסד, לאשר. אז בתוך כל הכאוס הזה פתאום נפגשים עם אנשים שבאמת מסתכלים על דברים מתוך פתיחות ומנסים לראות את טובת הילד גם אם הם חושבים שטובתו אחרת.
כשאני חושבת על הביקור הראשון ראשון שלנו כשרק הבכור נזקק לאישור. כמה לחץ היה מסביב שהכל יראה מושלם ונקי ומסודר ונכון. ועכשיו? עכשיו אני כותבת פוסט ומתכננת ארוחת ערב וכנראה לא יהיה לנו בית מבריק כי בבוקר אני ארוץ ויש לי תור לרופאה ואחר כך לילדים ולי מתחיל היום בבית ולאיתמר בעבודה. וככה אנחנו חיים, ואנחנו גם מזמינים לבקר אבל בלי לשים מסכות כי זה מה שיש. ואני יודעת שיהיה בסדר ונקבל אישור כי כנראה שאת האישור האמיתי לא מקבלים ממפקחת, מקבלים מבפנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה