בולמוס כתיבה

לא ברור מה הבלוג הזה שיחרר בי, אבל אני לא מפסיקה לכתוב. היום סיימתי לכתוב טיוטא לסיפור ילדים, שבניגוד לאחיו שחלקם בספריה הפרטית וחלקם עוד רק על המחשב, את זה אני מתכננת לנסות לפרסם. ככה אני כותבת לי בין רגעים פנויים. זה לא מסובך להבין למה אני כותבת פוסטים וסיפורי ילדים, הם קצרים וניתנים להשלמה גם בהפסקות קצרות. הם גם תמונת מראה להפוגות שיש לי. אולי סופרים אמיתיים יכולים לכתוב בכל תנאי אבל אני לא נמנית על הקבוצה הזו, בכל אופן לא כרגע ולא בעתיד הקרוב ואפשר לקוות שאולי גם זה עוד יקרה. אבל ספר אמיתי זו התחחייבות טוטאלית ובטח לא אפשרית במצב הנתון ולאור לוח הזמנים הצפוי עם תחילתה הברוכה של שנת הלימודים החדשה. 

אצלנו דרך אגב שנת הלימודים היא לא תשע"ד כי אם 2013-14 וגם זה נחמד לי. כמו שלא טבעי לי לשמוע מפי חילונים כאילו גמורים מילים כמו "בעזרת השם" או "ברוך השם", כך גם קשה לי להבין את השימוש בשנת הלימודים העברית. ולא אני לא צריכה הסברים ללמה זה ואני יודעת שזה לגיטימי לא בזה עסקינן. נוח לי בחינוך הביתי עם הטרמינולוגיה שלנו, בלי שנה עברית שמנותקת מההווייה שלי האישית, ללמד וללמוד תוך ביקורת והכנסת תכנים שלנו שהם פתוחים יותר ומקבלים יותר ומתאים יותר לנו. לא בא לי לאכול בכפית את אלוהים, העם הנבחר, ציונות ולאומנות. אני חילונית, אני אדם, אני לא מאמינה, אני ציונית בדרכי מלאת הביקורת ואני נמנעת מלאומנות כמו שאני לא אוכלת חריף (ותעיד אחותי שכנראה אין עוד חריפוב גדול ממני). כנראה שאני צריכה שיהיה לי נוח ולחיות בלי דיסוננסים, יש שיגידו שזו בריחה, יש שיגידו שזו יצירה של עולם בחלקת האלוהים הקטנה. אותי תמצאו עם החבר'ה השניים, שתדעו