יש לנו תוכית במשפחה. היא היתה המתנה שהגדול רצה ליומולדת 9. קנינו לו תוכי קוקטיל, צהבהב וחמוד. אלברט. כי אלברט איינשטיין הוא אחת הדמויות האהובות על הגדול שגם גילה שאנחנו קרובי משפחה שלו ובכלל מאז נסקו מניותיו (כן מהצד שלי ולפני שאתם מתלהבים זה רק מנישואים). בהתחלה לא היה לי פשוט. למדתי לתרגל בוקר חרא - ניקוי כלוב חתול, ניקוי כלוב תוכי, ניקוי כלוב אוגרים, ניקוי אקווריום ותוסיפו לזה שלושה חדרי שירותים. למדתי להסתגל שיש תוכי שעף בבית - לא לסגור דלתות לפני שוידאת שאין שם תוכי, לתת לה לאכול ספגטי מכלי משלה בארוחה משפחתית, להיות נונשאלנטי כשאתה מצחצח שיניים ופתאום נוחת עליך תוכי ועוד. ופתאום תוכי היה חלק מתרגולת משפחה. דווקא נחמד. ואלברט התגלה כתוכי מקסים, חברותי וחכם. זימרר אלינו ברגע ששמע אותנו מחוץ לדלת, התפנק וביקש אהבה. נאלצתי להודות שהוא חמוד. 9 חודשים היה לנו תוכי ואז - אז הופיעה הביצה הראשונה ופתאום היתה לנו תוכית בבית, מה שיצר חיזוק מגדרי נשי בבית (תוסיפו לזה שהאוגרים והדג מתו בינתיים).
נקבה נוספת בבית הצריכה תרגול מחודש כל חודש הוטלו אחר כבוד ארבע ביצים, והיא הכמירה לב בדגירה והאהבה האינסופית שהרעיפה עליהן, עד שנמאס לה והיא חזרה אלינו. וככה כל חודש, היא בכלוב בעוצר דגירה, אחר כך שבועיים של משחק והנאה ושוב הטלה. אבל היום, היום אלברטה חירבנה פתאום דם, באינטרנט היה כתוב שחייבים ללכת לוטרינר. ועכשיו. שישי בלילה, איתמר איתה, מצלמים אותה והיא צורחת ולמרות שאני לא שומעת נשבר לי הלב. הילדים הלכו לישון בדמעות מרוב דאגה וגם אני כבר די לחוצה. מדהים, איך ציפור קטנה וצהובה הפכה את הבית ליותר בית וממלאת את הלב באהבה. מחזיקים לך אצבעות, גוזל אהוב, מחכים לך בידיים שרק רוצות ללטף ולפנק. תוכית. מי היה מאמין...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה