התחלתי כבר כמה פוסטים, ישבתי מול מסך ריק, כתבת קצת, מחקתי הרבה. לא יודעת על מה אני רוצה לכתוב. יאיר לפיד הצליח לעצבן אותי על הבוקר, אבל זה לא מעניין, האדם בהכחשה. חשבתי לכתוב על המשא הכבד של אחריות אישית בחינוך הביתי כי כבר הרבה זמן רציתי לגשת לזה אבל גם זה לא משך אותי יותר מדי. מרגישה מחוסרת אנרגיות - ושום כוס מים או ספל קפה לא ממש הצליחו להתניע משהו. הילדים משחקים יחד מקסים ויש אינסוף דברים לארגן בבית, לעשות עם הילדים אבל את עצמי אני לא ממש מצליחה להרים. מרגישה כאילו האנרגיה רק נוזלת ממני והלאה נמשכת על ידי כוח הכבידה. היום אני לגמרי ההוכחה הנגדית לחוק הראשון של התרמודינמיקה - שקובע כי במערכת סגורה רמת האנרגיה הכללית נשמרת- אני מערכת אנרגיה סגורה עם נפילת מתח פראית ושום פיזיקאי לא יוכל להוכיח אחרת.
אנרגיה ביוונית פירושה בכלל "בפעילות או תוך עבודה", בעברית המושג מרץ נזנח כתחליף עברי ראוי וככה נשארנו עם אנרגיה בלעז. ואיזו מילה נהדרת היא. כמה נכון הרעיון הזה, כי כשאתה מנער את העצלות והעייפות ומתחיל בעמל יומך אתה גם מתמלא באנרגיה ומסוגל להמשיך. הדבר הנכון ביותר היה לאסוף את עצמי כרגע ולהחליט שזהו זה, עושים.במקום זה אני יושבת במרפסת, שומעת את הילדים נהנים יחד, יודעת שזה הזמן לקום ולהתקלח ולשטוף את העייפות הזאת ממני. במקום זה אני קוראת מחדש את מה שכתבתי ומתמלאת עייפות גדולה יותר. מה יהיה? אם אני משקיעה את האנרגיה שיש לי כרגע בטרחנות מילולית זה בטח לא יעזור, אבל אם לעומת זאת אשקיע אותה ברשימת מטלות שוודאי תחייב סימון וי יש מצב שימצא לי הפתרון. אני מכורה לסימוני ה"וי" האלה, תנו לי מטלה ואסיים אותה עם רק אפשר יהיה לסמן אותה. רשימת מטלות זו ללא ספק סוגת הספרות המופלאה ביותר בעיני, כמו הייקו לעשייה שכלל הכתיבה היחיד בו מסתכם בסימון וי בסוף כל שורה יהיה אורכה ביחידות אשר יהא. בימים כמו אלה, והם נדירים, אני פשוט צריכה לכתוב יותר שורות כי ככל שהרשימה תהיה ארוכה יותר כך אצליח להתאושש מהר יותר.
מה שמביא אותי לחשוב שוב על כוח המחשבה והתודעה האנושי (שכמובן מביא אותי מיד לחשוב על אנשים שחיים בתודעה כוזבת כמו יאיר לפיד, אז אני מיד מסלקת את הפולש הארור מהפוסט שוב. בתקווה ששמתם לב שהוא ממש משתדל להחליק על הג'ל למרכז הפוסט שלי היום). מדהים כמה כוח יש לנו ברגע שאנחנו משנים את ה- state of mind הפרטי שלנו (ועכשיו אני צריכה לגרש את הקטר הקטן הכחול מהפוסט שלי, אני תמיד אהבתי את הנוסח האנגלי כי העברי הוא טרחני ברמה שלא תאומן ויעידו כל ההורים שנאלצו לקרוא את הגרסא העברית שוב ושוב ושום סיסמא נוסח "אני יכול" לא הצליחה לעבור את הקללות הוירטואליות שמילאו את ראשם עם כל דפדוף). עכשיו אם רק אוכל להאמין שיש לי אנרגיה אוכל גם להתקדם עם היום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה