מזג האויר הסגרירי והיפה הזו שפוקד אותנו בסוף השבוע הזה (פוקד, לא נשאר לנצח, לא מבקש מעמד של פליט, פוקד - מגיע מהמערב, עם ויזה של תייר ובלי היסטוריה בארגון שמאל רדיקאלי), צובע ערים שלמות בגוון לבן אירופאי מרנין ומפגין בנון שאלנטיות את כוחו של הטבע בזעיר אנפין. כן, זעיר אנפין, כולה מה יש כאן? טמפרטורות בין 5 למינוס 5 ולדעתי הרחבתי את הטווח, קצת שלג, קצת ברד, הרבה רוח וגשם, אבל ביננו זה לא שהתחוללה כאן קטסטרופה. כן, קצת יוצא דופן בחלק זה של העולם, כן קצת מוקדם השנה, כן סופסוף חורף. אבל אצלנו? ובכן אצלנו יש אולפנים פתוחים וחזאים נשלחים לשלג עם שלל אביזרים ואף אדום כדי להציג אותנטיות ואולי לחטוף איזו גריפה (כן, בפולניות). לא מספיק המחזה הדרמטי שבחוץ, צריך להוסיף על הדרמה ולראות איך זה מתגלגל, או קורס כמו העצים על קוי המתח והמכוניות. צריך לדבר על המשקעים, אבל לא על הכינרת, כי אם משקעי החלב בבירה הנצורה. כן, נצורה, זה תחביב ירושלמי ידוע להיות נצור. מאז ששיחררנו את העיר ה- 67' אנחנו אוהבים חורפים קשים בהם העיר שוב נצורה וניתן לדבר על שיירות. מזל שלא עשו גם תוכנית בישול לנצורים וחזרה למתכוני קציצות החוביזה, אם כי ניתן היה לפתח מזה עוד דיון עכשווי נוסח בישול טבעוני והאם ניתן לייבש קציצות חוביזה שיתאים לraw ולפליאו.
הסופה הזו מראה את פרצופה האמיתי של התקשורת כמעוררת סערות, כשופר קורא במדינת "המגיע לי". כן, אני מניחה שניתן היה להתכונן טוב יותר עם ההתרעה לסופה ולא אני לא מתכוונת להודעת משרד החינוך שכנראה לא יתקיימו לימודים בירושלים עוד לפני נפילתו הזכה של פתית השלג הראשון. אני מניחה שחשיבה קדימה על תשתיות היתה מונעת קריסתן של חלק ולא מותירה אנשים ללא חשמל וחימום. בתכל'ס אנחנו אף פעם לא מוכנים לחורף, אולי התשדירים קוראים לכל אחד ואחת מאיתנו להכין את רכבנו לחורף, אך המדינה שלנו, בשל סדר עדיפויות מגוחך, לא מקדישה את הסכומים הראויים לתשתיות וחבל כי אנחנו אף פעם לא מוכנים לחורף, וזה כידוע מתישהו תמיד מגיע גם בשנים השחונות ביותר. אין ספק שניתן להתכונן יותר טוב, אין ספק שזה עגום שעשרות אלפי תושבים נותרים מנותרים וללא חשמל שעות ארוכות בקור מקפיא, אין ספק שזה עגום שאנשים נותרו תקועים ושהמדינה לא הייתה ערוכה לכך. אבל בל נשכח שיש לכל אחד מאיתנו אחריות אישית. סופה בקנה מידה כזה זה לא משהו שרואים כל יום, זה גם לא קורה בתדירות כזו שהמדינה צריכה להיות ערוכה לזה תדיר כי זה לא מצדיק את ההוצאות. גם אנחנו לא נצא מחר לקנות ציוד שמתאים לחורף האירופי רק בגלל שירד אצלנו שלג והשתוללנו על מזחלת שלג בגינה הציבורית (היה ממש כיף, דרך אגב, באופן פרובינציאלי שכזה).
ואקנח בסיפורון שגם יסגור לי את הקצוות ויאפשר לי לפרסם וללכת לבשל צהריים כי אנחנו מארחים את אבא שלי וזוגתו לחיים היום. יצאתי אתמול לסופר עם הבטחה למרכזית שאם אפשר יהיה אחרי הקניות לצאת לאיזור מושלג - נצא. סיימתי את הקניות לגשם-שלג באמצע רחובות. הייתי היחידה שסירבה להתרגש ויצאה החוצה לחניה (קצת שויץ, מה יש?). מכוניות תקועות ועם בעיות פחחות קלות היו פזורות לאורך החניון. התקשרתי למרכזית לבשר לה על השלג במחוזותינו. בעודה מתלהבת מהמחזה שנגלה לפניה, מתדפק על חלוני בחור מרוט ומתחיל לצעוק בהיסטריה "אל תנהגי! אני דפקתי את האוטו שלי! גם את תעשי תאונה! חכי שהעירייה תעשה משהו, אל תסעי! תאונה!" סיימתי את השיחה עם המרכזית ונפניתי לבחון את המצב. מה העירייה תעשה? אני לא שמעתי על מפלסת שלג ברחובות וגם לא על מאגרי מלח ודי בצדק אם יורשה לי. המצב ברור - אם לא אצא עכשיו אשאר, מצויידת היטב אמנם, באוטו אבל זה לא יעבוד. לאף אחד. חוץ מזה אני ירושלמית שעשתה טסט בדיוק במזג האויר הזה עם הזינוק בעליה ביציאה ממשרד הרישוי. ללא שהות, אני ממשיכה לנסוע, המטרה - הילדים (כן, קצת דרמה, מה רע?) השלג המעורב בשמן וקרח נערם וטומן בחובו הבטחה לא מענגת כלל של החלקה. אני מתקדמת לאט. מחכה בסבלנות ביציאה מהחניון שהמכונית שלפני תסיים את העלייה. מתקדמת ולא עוצרת כי לעצור יתקע אותי לנצח. נתקעת. אופסי, לא להילחץ. זוכרת איך עושים את זה? קצת אחורה, קצת קדימה. מתקדמת לאט לאט ועוברת את זה. מנופפת לאדיוט למלמטה ומחליטה לנסוע לקצב כי מי יודע מה יהיה אחר כך. ואיך זה קושר? כי האדיוט מלמטה, ולא בגלל שהוא עשה תאונה, אלא בגלל שהוא חיכה לעירייה, יכול היה לחכות עד שיגמר לו מיכל הדלק ואז להישאר תקוע יותר. די לחכות למושיע, מה עם קצת אם אין אני לי מי לי? כולה קצת סופה, 4 אותיות, קשור למזג האויר, יעבור בקרוב. באמת שום מילה רעה נגד ביבי, זה רק מזג האויר, לא יותר. במדינה דמיקולו שמעדיפה להתלונן ולראות חזאי עם עכוז קפוא על המסך מאשר לצאת קצת החוצה, לקפוא קצת מקור ולחייך. כן, להנות מהרגע, קונספט ישן שעדיין עובד (ישן לפחות כמו המנהג הבזוי של להתלונן, שעדיין לא הוכיח את עצמו - רק אומרת).
כל האמור אינו תקף למי שסבל מהפסקות חשמל. לכם כן מותר להתלונן, היתר - הרף. צאו קצת החוצה, חלצו הרגליים וחזרו חזרה זה מזג אויר נפלא להתפטם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה