מה שטוב/רע/מציק (עניין של השקפה) ובכל מקרה בלתי פתיר בויכוח בין חילוני גמור למסורתי והלאה זה שתמיד באפשרותו של הצד הדתי להביא לסיום הדיון עם "ככה אלוהים אמר" בהתאם לנושא הדיון. עכשיו, הנקודה היא שבשביל החילוני כאן בדיוק מתחיל הדיון, בנקודה הזו של "כה אמר אלוהים", הרי יש להניח בביטחון רב כי אם בבסיסי אינני מאמינה באלוהות הרי זה שאם מישהו משתמש בטיעון הזה, אני מראש לא יכולה לקבל אותו, מבחינתי אפשר לצטט כל דבר, גם את הזאב מ"כיפה אדומה". אם אני שואלת מהיכן הביטחון שיש אלוהים ואני מקבלת את התשובה "מרגישים את זה", אני אבחר בהסבר ולא בתחושה. "אלוהים אמר" או "זה מה שכתוב בתורה" הם שני טיעונים שאינם תקפים בעליל מבחינתי, בעיקר אם זה מתנגש בעובדות בשטח (כמו מתי נוצר העולם לפי התורה ומתי נוצר העולם לפי תיארוך פחמן). אם אין בליבי מקום לקיומו של אלוהים, הרי שבעיני התורה אינה "דברי אלוהים חיים" וגם אם כן הרי אין לזה משמעות כי אין אלוהים. בויכוח מעין זה, הבחנתי בתופעה מדאיגה בה נוצרת האוירה שזה בסדר שהחילוני יתחשב בדתי כי החילוני יכול להכיל את הנחת היסוד של הדתי ואילו הדתי אינו יכול. כלומר זה ויכוח אבוד מראש, רוצה לומר אם אינך מאמין באלוהים אין לך מה לעשות פה. מדוע על החילוני להסכים להנחה "שיש אלוהים" אך לומר משפט הפוך לאדם דתי זה בגדר עלבון? היינו אפשרות שאין להעלות על הדעת. הרי אם אמונתי אינה ניתנת לערעור, לא צריך להיות אכפת לי מה אומר אדם אחר - אם חילוני יכול לעשות זאת אז למה שמחזיק באמונה כלשהיא לא?
אבל הויכוח אף פעם לא עובר את הנקודה הזו, לפחות מניסיוני. כי אם הטענה שלי היא שבני אדם כתבו את התנ"ך ולסיפורים יש מטרה, גם אם הם בחלקם מעוגנים היסטורית ואין עדות לקיומו של אלוהים ולכן יש לדבר בכלל על האינטרסים שבאים לידי ביטוי בכתובים עצמם ועוד הרבה יותר בפירושם ואת זה הצד השני אינו מוכן לקבל הרי שאין ממש מקום מפגש בו יוכלו שני הצדדים להסכים. הדיון הזה, גם אם נעשה מתוך כבוד מוחלט של שני הצדדים הוא בלתי ניתן לגישור. ולכן, אלא אם כן ברצונך (ולא משנה מאיזה עדה אתה, אה סליחה, באילו אמונות אתה מחזיק או לא) לשכנע את הצד השני "לראות את האור" אין שום טעם להתחיל את הדיון הזה. מבחינתי המסקנה היא חד משמעית וזה נוח כי זה לחלוטין משקף את אורח חיי, מבחינתי לא נותר מקום אלא לקבלה, לא אין הכוונה למיסטיקה יהודית אלא ליכולת להכיל ולקבל את מי שמחזיק באמונה אחרת ממך. יתרה, לא סתם קבלה כי אם קבלה הדדית. יחד עם הזכות לאמונה ולשיוך דתי, דרה בכפיפה אחת ההנחה שהעדר אמונה מקובל לא פחות מאמונתו של השני. וזה מחזיר אותנו לביטחון שיש לנו במערכת הערכים שאנחנו מחזיקים. אני מרגישה את זה מצוין כאשר אני מדברת עם אחותי, החוזרת בתשובה, בנושאי דת ואמונה. רבים מהדברים שהיא בוחרת לעשות או שהיא מודרכת לעשות לא מקובלים עלי, אך היא מקבלת את תמיכתי הבלתי מסוייגת מתוך הבנה מוחלטת שזה מה שעושה לה טוב ומרגיש לה נכון. בעוד שהיא באמת ובתמים מאמינה שיש עוד תקוה שאכיר בקיומו של האל, בי אין טיפה של רצון להוכיח לה שהוא לא קיים ואני נזהרת בכל מאודי בכלל לא ליפול לדיונים המיותרים האלה כי ערעור אמונתה לא נמצא כלל בסדר העדיפויות שלי.
ולמה אני חוזרת היום שוב לנושא דת? כי בנט העלה היום סטטוס בדף הפייסבוק שלו שצריך להדאיג את כולנו. לטובת מי שלא נכנס לקישור - בא בנט ואומר שעיתון 'הארץ' ושותפיו (מי הם? לא ברור, אבל שותף עלום וחסר שם הוא מפחיד הרבה יותר בטח בעידן ציד מכשפות השמאל, זאת אומרת ייבוש עמותות השמאל) במתכוון פועלים בצורה מתוזמנת כאן ועכשיו כדי למחוק בעקביות את זהותה היהודית של מדינת ישראל (?!?! - כאילו באמת, אחי? למחוק בעקביות את זהותה היהודית? סגור על המינוח? נראה לי די פומפזי באופן כמעט שקוף, אבל זו רק אני, אחי). למה הוא אומר את זה? בגלל ש'הארץ' העלה לדיון את נושא ברית המילה. ומה אומר בנט? שאין דבר שמסמל את הקשר לאלוהים יותר מהברית הזו עוד מתקופת אברהם אבינו, דרך אגב. זאת אומרת שבנט מכריז בזאת שאין אפשרות אחרת - אתה לא ישראלי אמיתי אם אתה לא נימול, הן גברים נימולים הם סלע קיומנו. שנים של איבר יהודי גאה לא יכנעו לדעה פוסט מודרנית וחסרת עיגון במציאות המתבססת על המחשבה שפגיעה בשלמות הגוף של תינוק היא בהחלט נושא שיש לדון עליו מחדש.
מה שיפה בדעה המזלזלת שמפגין בנט בזחיחותו האופיינית שמתעצמת נוכח העוית הקבועה בפניו, שיתכן שנתקבעה בעת חדירת הרסיס לעכוזו, זה שזה ספין משובח. כל טיעון שאשמיע יסתיים בהשתקה, אין להיחלץ מהדה-לגיטימציה הכוללת שעושה בנט לציבור שלם ולדעה השונה משלו, הוא מפגין את חוסר הסובלנות המצופה ממנו. במסגרת תעמולת הפחדה מיותרת, מגיע אדם בעל מעמד ציבורי ונותן פומבי למערכת ערכיו הצרה ומצפה שדעתו תהא מקובלת לא צד בצד עם דעות אחרות אלא כמערכת אמונות הגמונית שלטת שאין בלתה. במקום להכיל את העובדה שיש מי שחושב אחרת ממנו גם במדינת "הבית היהודי", הוא הופך דיון לגיטימי ומקובל שצריך לקחת חלק בשיח הציבורי ומנסה להפוך אותו ללא לגיטימי. בעיני, דת ככלל משתמשת פעמים רבות בהפחדה, שלא לומר מושתת על מנגנון הפחדה משומן. סטטוס כזה הוא רק הוכחה נוספת ששיוך דתי מושתת על שני עקרונות - הפחדה מפני מה שיקרה לך אם לא תיישר קו ושנאה כלפי כל דבר שמריח אחר. כמו מול ביריונות מכל סוג, אין לי אלה להסיק שמדובר שוב בחוסר ביטחון, כן, אני שוב חוזרת לזה - כאשר אתה בטוח במשהו אין לך בעיה עם דעות אחרות משלך.
אבל הסטטוס הזה של האח בנט בעיקר מסמן לי את הסטטוס שלי בתוך המדינה הזו ומוכיח לי שהברית שבא בה אברהם לפני כ- 4,000 שנה היא המדד לשייכותי או אי שייכותי לקהילה המכונה ישראל, בעיני זו צרות האופקים שחותרת תחת חוסנה של מדינת ישראל, בטח לא הדיון בנושא המילה. להיות אדם יהודי בישראל זה אומר לקבל על עצמי עול מלכות המוסר והיא לא נמדדת בעורלות או בריתות ואפילו לא בקשתות בענן. הכל מתחיל בקבלה, בנט הוא בטח לא הכתובת לזה, אבל הוא חתום על נעיצת עוד מסמר בארון הקבורה של המושג דמוקרטיה בישראל.
אבל הויכוח אף פעם לא עובר את הנקודה הזו, לפחות מניסיוני. כי אם הטענה שלי היא שבני אדם כתבו את התנ"ך ולסיפורים יש מטרה, גם אם הם בחלקם מעוגנים היסטורית ואין עדות לקיומו של אלוהים ולכן יש לדבר בכלל על האינטרסים שבאים לידי ביטוי בכתובים עצמם ועוד הרבה יותר בפירושם ואת זה הצד השני אינו מוכן לקבל הרי שאין ממש מקום מפגש בו יוכלו שני הצדדים להסכים. הדיון הזה, גם אם נעשה מתוך כבוד מוחלט של שני הצדדים הוא בלתי ניתן לגישור. ולכן, אלא אם כן ברצונך (ולא משנה מאיזה עדה אתה, אה סליחה, באילו אמונות אתה מחזיק או לא) לשכנע את הצד השני "לראות את האור" אין שום טעם להתחיל את הדיון הזה. מבחינתי המסקנה היא חד משמעית וזה נוח כי זה לחלוטין משקף את אורח חיי, מבחינתי לא נותר מקום אלא לקבלה, לא אין הכוונה למיסטיקה יהודית אלא ליכולת להכיל ולקבל את מי שמחזיק באמונה אחרת ממך. יתרה, לא סתם קבלה כי אם קבלה הדדית. יחד עם הזכות לאמונה ולשיוך דתי, דרה בכפיפה אחת ההנחה שהעדר אמונה מקובל לא פחות מאמונתו של השני. וזה מחזיר אותנו לביטחון שיש לנו במערכת הערכים שאנחנו מחזיקים. אני מרגישה את זה מצוין כאשר אני מדברת עם אחותי, החוזרת בתשובה, בנושאי דת ואמונה. רבים מהדברים שהיא בוחרת לעשות או שהיא מודרכת לעשות לא מקובלים עלי, אך היא מקבלת את תמיכתי הבלתי מסוייגת מתוך הבנה מוחלטת שזה מה שעושה לה טוב ומרגיש לה נכון. בעוד שהיא באמת ובתמים מאמינה שיש עוד תקוה שאכיר בקיומו של האל, בי אין טיפה של רצון להוכיח לה שהוא לא קיים ואני נזהרת בכל מאודי בכלל לא ליפול לדיונים המיותרים האלה כי ערעור אמונתה לא נמצא כלל בסדר העדיפויות שלי.
ולמה אני חוזרת היום שוב לנושא דת? כי בנט העלה היום סטטוס בדף הפייסבוק שלו שצריך להדאיג את כולנו. לטובת מי שלא נכנס לקישור - בא בנט ואומר שעיתון 'הארץ' ושותפיו (מי הם? לא ברור, אבל שותף עלום וחסר שם הוא מפחיד הרבה יותר בטח בעידן ציד מכשפות השמאל, זאת אומרת ייבוש עמותות השמאל) במתכוון פועלים בצורה מתוזמנת כאן ועכשיו כדי למחוק בעקביות את זהותה היהודית של מדינת ישראל (?!?! - כאילו באמת, אחי? למחוק בעקביות את זהותה היהודית? סגור על המינוח? נראה לי די פומפזי באופן כמעט שקוף, אבל זו רק אני, אחי). למה הוא אומר את זה? בגלל ש'הארץ' העלה לדיון את נושא ברית המילה. ומה אומר בנט? שאין דבר שמסמל את הקשר לאלוהים יותר מהברית הזו עוד מתקופת אברהם אבינו, דרך אגב. זאת אומרת שבנט מכריז בזאת שאין אפשרות אחרת - אתה לא ישראלי אמיתי אם אתה לא נימול, הן גברים נימולים הם סלע קיומנו. שנים של איבר יהודי גאה לא יכנעו לדעה פוסט מודרנית וחסרת עיגון במציאות המתבססת על המחשבה שפגיעה בשלמות הגוף של תינוק היא בהחלט נושא שיש לדון עליו מחדש.
מה שיפה בדעה המזלזלת שמפגין בנט בזחיחותו האופיינית שמתעצמת נוכח העוית הקבועה בפניו, שיתכן שנתקבעה בעת חדירת הרסיס לעכוזו, זה שזה ספין משובח. כל טיעון שאשמיע יסתיים בהשתקה, אין להיחלץ מהדה-לגיטימציה הכוללת שעושה בנט לציבור שלם ולדעה השונה משלו, הוא מפגין את חוסר הסובלנות המצופה ממנו. במסגרת תעמולת הפחדה מיותרת, מגיע אדם בעל מעמד ציבורי ונותן פומבי למערכת ערכיו הצרה ומצפה שדעתו תהא מקובלת לא צד בצד עם דעות אחרות אלא כמערכת אמונות הגמונית שלטת שאין בלתה. במקום להכיל את העובדה שיש מי שחושב אחרת ממנו גם במדינת "הבית היהודי", הוא הופך דיון לגיטימי ומקובל שצריך לקחת חלק בשיח הציבורי ומנסה להפוך אותו ללא לגיטימי. בעיני, דת ככלל משתמשת פעמים רבות בהפחדה, שלא לומר מושתת על מנגנון הפחדה משומן. סטטוס כזה הוא רק הוכחה נוספת ששיוך דתי מושתת על שני עקרונות - הפחדה מפני מה שיקרה לך אם לא תיישר קו ושנאה כלפי כל דבר שמריח אחר. כמו מול ביריונות מכל סוג, אין לי אלה להסיק שמדובר שוב בחוסר ביטחון, כן, אני שוב חוזרת לזה - כאשר אתה בטוח במשהו אין לך בעיה עם דעות אחרות משלך.
אבל הסטטוס הזה של האח בנט בעיקר מסמן לי את הסטטוס שלי בתוך המדינה הזו ומוכיח לי שהברית שבא בה אברהם לפני כ- 4,000 שנה היא המדד לשייכותי או אי שייכותי לקהילה המכונה ישראל, בעיני זו צרות האופקים שחותרת תחת חוסנה של מדינת ישראל, בטח לא הדיון בנושא המילה. להיות אדם יהודי בישראל זה אומר לקבל על עצמי עול מלכות המוסר והיא לא נמדדת בעורלות או בריתות ואפילו לא בקשתות בענן. הכל מתחיל בקבלה, בנט הוא בטח לא הכתובת לזה, אבל הוא חתום על נעיצת עוד מסמר בארון הקבורה של המושג דמוקרטיה בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה