שישי בבוקר, יש לי המון דברים לעשות באופן עקרוני, אך מכיון שבשל איזושהי קארמה ממש טובה חברו להם מספר מאורעות מעודדי עצלות וכתיבה נינוחה, אני לא ממש מוצאת את האנרגיה להניע את הגוף למען כל המטרות הטובות האחרות שראוי היה לעשות. העניין הוא שהקניות מאחורי, ארוחת הערב לא באחריותי (חמי וחמותי עלו על המוקש במקומי), למרכזית יש שיעור כינור באמצע היום (בטח בהתחשב בעובדה ששישי יום קצר), הדחתי כלים, עשיתי כביסות ואת כל השאר אפשר למעשה לדחות. אז אני מתעצלת ולא מתביישת.
היה שבוע עם הרבה התחלות חדשות - טרומבון וכינור ומשקפיים וכאילו שלא די בזה החליט יורש העצר לפתוח בקריירה סולו משלו ככותב בלוגים והיום יצא הפוסט הראשון ועכשיו יש לי ילד שהולך לבדוק מספרים - אבוי לעיניים שנאלצות להביט במראה חסרת הרחמים :) אין לי אלא להביט באנרגיה היצירתית הזו שפורצת מבכורי בימים האחרונים בסיפוק ולסמוך עליו שידע לנווט את עצמו למקומות אליהם הוא רוצה להגיע. זה לא שהייתי צריכה עוד סיבות להיות גאה ומאושרת, אבל יש משהו מאוד מרגש בתהליך המקסים הזה שהוא מתחיל ממש עכשיו של מעבר מילד לנער, יש בזה מן העונג הצובט שמעלה חיוך גאה אבל חונק את הגרון. נהנית מלראות אותו עובר נקודת ציון ומנסה כל הזמן להיות האמא שתמיד רציתי להיות ומנסה לשפר את האמא שאני, בעיקר כי זה מגיע לו. מאוד יפה התהליך הזה, גם גורם לך להבין כמה התבגרת, בעיקר אם אתה לוקח רגע לכתוב על זה.
אבל כבר זמני הולך ומתקצר ומיתרי הכינור יאלצו אותי לסיים ולי יש תהיה קטנה לשבת בעקבות דבריו של יעלון שקראתי על הבוקר, לא שיש חדש תחת השמש. זאת אומרת יעלון לא אמר שום דבר שהוא לא אמר קודם, זה אני שהבנתי משהו. בקיצור יעלון טוען שאין פרטנר להסכם של שתי מדינות לשני עמים, שאם נקבל את מתווה קרי יהו טילים על תל אביב והכלכלה תהרס - ממש ארמגדון מזל שיש לנו את יעלון ויליס (סליחה, זה ברוס ויליס, יעלון זה בוגי - טעות שלי) שיציל את המצב. יעלון (סליחה - אצלי בוגי לנצח ישאר אחד מהאיכרים הקמצנים ושוחרי הנקמה מ"מר שועל המהולל" של רואלד דאהל, לא שזה לא מתאים, רק אומרת) עומד על משמרתו כבר הרבה זמן, ובמשמרת שלא לא יקום ההסכם שהוא יתן לו את ידו. כשאני שומעת אותו אני תמיד תוהה, אם פשוט למדנו לקבל את השפה הדואלית הזו כי מה שיעלון אומר הוא בעצם וידוי מיומנו של הנץ הבטחוני הישראלי - אין פרטנר לשתי מדינות לשני עמים כי ישראל היא לא פרטנר. הוא לא מסיים את המשפט, הוא נותן לסינפסות שלנו להתחבר לבד ולהגיע למסקנה המוטעית שהוא מצביע על הצד השני, אך יעלון מתכוון למה שהוא אומר - אין פרטנר כי אנחנו לא פרטנר. הרי מי באמת מאמין לתסריט חסר האונים שמצייר יעלון בדמות המדינה חסרת עמוד השדרה שתקרוס כי טילים יפלו עליה? איפה החוסן הישראלי הזה שדוברי הימין כל כך אוהבים להזכיר ובכל הזדמנות (אפרופו נתניהו שהכניס לז'רגון החדש את "בהתרעה ובהכרעה" בהתייחסו בעמוד הפייסבוק שלו למסיימי קורס הטיס)?
אבל התהיה האמיתית שלי לאחרונה היא הרבה יותר פנימית משאלת הסכסוך הישראלי פלסטיני. כי בהנחה שזה האחרון נפתר - האם יש לנו פרטנר למדינה אחת לעם אחד? אני מתחילה לחשוש שמה שמפחיד אותנו מלגשת לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני זה המחשבה של מה נעשה כאן לעזאזל אם נצטרך להתעסק רק בעצמנו? הרי נטריף את עצמנו לדעת ולא יהיה לנו אף אחד אחר להאשים. זהו, אני את תהייתי לאויר העולם שיחררתי. סוף שבוע נעים שיהיה לכם
היה שבוע עם הרבה התחלות חדשות - טרומבון וכינור ומשקפיים וכאילו שלא די בזה החליט יורש העצר לפתוח בקריירה סולו משלו ככותב בלוגים והיום יצא הפוסט הראשון ועכשיו יש לי ילד שהולך לבדוק מספרים - אבוי לעיניים שנאלצות להביט במראה חסרת הרחמים :) אין לי אלא להביט באנרגיה היצירתית הזו שפורצת מבכורי בימים האחרונים בסיפוק ולסמוך עליו שידע לנווט את עצמו למקומות אליהם הוא רוצה להגיע. זה לא שהייתי צריכה עוד סיבות להיות גאה ומאושרת, אבל יש משהו מאוד מרגש בתהליך המקסים הזה שהוא מתחיל ממש עכשיו של מעבר מילד לנער, יש בזה מן העונג הצובט שמעלה חיוך גאה אבל חונק את הגרון. נהנית מלראות אותו עובר נקודת ציון ומנסה כל הזמן להיות האמא שתמיד רציתי להיות ומנסה לשפר את האמא שאני, בעיקר כי זה מגיע לו. מאוד יפה התהליך הזה, גם גורם לך להבין כמה התבגרת, בעיקר אם אתה לוקח רגע לכתוב על זה.
אבל כבר זמני הולך ומתקצר ומיתרי הכינור יאלצו אותי לסיים ולי יש תהיה קטנה לשבת בעקבות דבריו של יעלון שקראתי על הבוקר, לא שיש חדש תחת השמש. זאת אומרת יעלון לא אמר שום דבר שהוא לא אמר קודם, זה אני שהבנתי משהו. בקיצור יעלון טוען שאין פרטנר להסכם של שתי מדינות לשני עמים, שאם נקבל את מתווה קרי יהו טילים על תל אביב והכלכלה תהרס - ממש ארמגדון מזל שיש לנו את יעלון ויליס (סליחה, זה ברוס ויליס, יעלון זה בוגי - טעות שלי) שיציל את המצב. יעלון (סליחה - אצלי בוגי לנצח ישאר אחד מהאיכרים הקמצנים ושוחרי הנקמה מ"מר שועל המהולל" של רואלד דאהל, לא שזה לא מתאים, רק אומרת) עומד על משמרתו כבר הרבה זמן, ובמשמרת שלא לא יקום ההסכם שהוא יתן לו את ידו. כשאני שומעת אותו אני תמיד תוהה, אם פשוט למדנו לקבל את השפה הדואלית הזו כי מה שיעלון אומר הוא בעצם וידוי מיומנו של הנץ הבטחוני הישראלי - אין פרטנר לשתי מדינות לשני עמים כי ישראל היא לא פרטנר. הוא לא מסיים את המשפט, הוא נותן לסינפסות שלנו להתחבר לבד ולהגיע למסקנה המוטעית שהוא מצביע על הצד השני, אך יעלון מתכוון למה שהוא אומר - אין פרטנר כי אנחנו לא פרטנר. הרי מי באמת מאמין לתסריט חסר האונים שמצייר יעלון בדמות המדינה חסרת עמוד השדרה שתקרוס כי טילים יפלו עליה? איפה החוסן הישראלי הזה שדוברי הימין כל כך אוהבים להזכיר ובכל הזדמנות (אפרופו נתניהו שהכניס לז'רגון החדש את "בהתרעה ובהכרעה" בהתייחסו בעמוד הפייסבוק שלו למסיימי קורס הטיס)?
אבל התהיה האמיתית שלי לאחרונה היא הרבה יותר פנימית משאלת הסכסוך הישראלי פלסטיני. כי בהנחה שזה האחרון נפתר - האם יש לנו פרטנר למדינה אחת לעם אחד? אני מתחילה לחשוש שמה שמפחיד אותנו מלגשת לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני זה המחשבה של מה נעשה כאן לעזאזל אם נצטרך להתעסק רק בעצמנו? הרי נטריף את עצמנו לדעת ולא יהיה לנו אף אחד אחר להאשים. זהו, אני את תהייתי לאויר העולם שיחררתי. סוף שבוע נעים שיהיה לכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה