היום, שעוד ממש לא נגמר, כבר העמיד אותי בהתנסות. אז קודם כל למען הפרוטוקול, אכן צעקתי. לגופה של צעקה, אציין ששמחתי לגלות שבזמן שצעקתי ניסיתי גם לעצור את הצעקה שזו גם התקדמות. הביקורת העצמית תוך כדי היא עוד סוג של בלמים ואיזונים שצריכים להתפתח ולהשתכלל.
היה בוקר נעים של משחק, בניה בלגו ואפילו לימודי חשבון מהנים. בדיוק ברגע שבו הציץ מעבר לפינה הסיפוק מההתנהלות הזו של הבית, נעמד לו בזחיחות המשבר הבא והזמין את הסיפוק לדו קרב של חצות היום.המשבר התחיל טוב, הוא היה בכושר ולהוט אלי קרב והסיפוק בעיקר ניסה להגן על עצמו ללא הצלחה מרובה. הם לא אוכלים כמו שצריך צעק המשבר והפנה את הזרקור על הבכור שחשק בעוד פחמימות ללא שום תוספת מאזנת. וניסה להראות לי שהשיטה שמשלבת ומנסה לא להכריח ורק להסביר נידונה לכישלון. ניסיתי להגיד למשבר שזה שיש פיתויים לא אומר שצריך להיכנע להם ולמנוע לגמרי רק ייצור תאווה גדולה יותר אבל קולי נשבר. אך המשבר המשיך - תראי, הוא הפנה את הזרקור - הם מעדיפים לשחק מאשר לקחת על עצמם מטלות. כן, אבל הם עדיין ילדים, לקיחת האחריות היא איטית ומדורגת ניסיתי להשיב אך המשבר היה בשוונג. בעוד המשבר מאיים על כל חלקה טובה, הבנתי שצריך לעזור לתחושת הסיפוק, ואז רעש קופסת הפליימוביל הנשפכת על כל רצפת הסלון היסה אותי לחלוטין. כבר כמעט הרמתי ידיים.
ואז ראיתי אותם, ראיתי 3 ילדים מקסימים שצריכים קצת כיוונון ואולי הגדרה מחודשת של גבולות הבחירה, וצריכים להתרגל למעבר מהחופש המוחלט של הקיץ לחופש האחר של תקופת הלימודים שמצריך גם קצת לקיחת אחריות. ונזכרתי שהם צריכים אותי שאלחם במשבר ולא אתן לו לנצח. ואז שיחררתי והמשבר פשוט נמוג לו. והכנו יחד ארוחת צהריים ובחרנו את האזור שהיום אנחנו מסדרים בבית והמשכנו הלאה. כי לפעמים כשאתה מאבד את הביטחון ההורי שלך, אתה צריך רגע לעצור. לנשום. לבחון. להתקדם ולבנות.
היה בוקר נעים של משחק, בניה בלגו ואפילו לימודי חשבון מהנים. בדיוק ברגע שבו הציץ מעבר לפינה הסיפוק מההתנהלות הזו של הבית, נעמד לו בזחיחות המשבר הבא והזמין את הסיפוק לדו קרב של חצות היום.המשבר התחיל טוב, הוא היה בכושר ולהוט אלי קרב והסיפוק בעיקר ניסה להגן על עצמו ללא הצלחה מרובה. הם לא אוכלים כמו שצריך צעק המשבר והפנה את הזרקור על הבכור שחשק בעוד פחמימות ללא שום תוספת מאזנת. וניסה להראות לי שהשיטה שמשלבת ומנסה לא להכריח ורק להסביר נידונה לכישלון. ניסיתי להגיד למשבר שזה שיש פיתויים לא אומר שצריך להיכנע להם ולמנוע לגמרי רק ייצור תאווה גדולה יותר אבל קולי נשבר. אך המשבר המשיך - תראי, הוא הפנה את הזרקור - הם מעדיפים לשחק מאשר לקחת על עצמם מטלות. כן, אבל הם עדיין ילדים, לקיחת האחריות היא איטית ומדורגת ניסיתי להשיב אך המשבר היה בשוונג. בעוד המשבר מאיים על כל חלקה טובה, הבנתי שצריך לעזור לתחושת הסיפוק, ואז רעש קופסת הפליימוביל הנשפכת על כל רצפת הסלון היסה אותי לחלוטין. כבר כמעט הרמתי ידיים.
ואז ראיתי אותם, ראיתי 3 ילדים מקסימים שצריכים קצת כיוונון ואולי הגדרה מחודשת של גבולות הבחירה, וצריכים להתרגל למעבר מהחופש המוחלט של הקיץ לחופש האחר של תקופת הלימודים שמצריך גם קצת לקיחת אחריות. ונזכרתי שהם צריכים אותי שאלחם במשבר ולא אתן לו לנצח. ואז שיחררתי והמשבר פשוט נמוג לו. והכנו יחד ארוחת צהריים ובחרנו את האזור שהיום אנחנו מסדרים בבית והמשכנו הלאה. כי לפעמים כשאתה מאבד את הביטחון ההורי שלך, אתה צריך רגע לעצור. לנשום. לבחון. להתקדם ולבנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה