סיפור הילדים שכתבתי ועדיין רק משחר לפתחו של האור מעורר המון שאלות. שלחתי אותו למספר מצומצם מאוד של אנשים שאני מאוד מעריכה ויודעת שגם לא יסבנו אותי עם דברים שאני רוצה לשמוע כי הם יודעים שמה שאני באמת רוצה לשמוע במקרה הזה היא דעתם הבלתי משוחדת. מרובם כבר קיבלתי תשובות ואלה שעוד לא ענו עדיין קוראים אני מניחה בשימת לב, כזו שמצופה מהם לאור ההערכה הרבה שאני רוכשת להם. למעט בנזוגי היקר שלא ממש טרח להביע עמדה (מי חינך אותו מי? האם זה תוצר של החינוך שלו בעבר או תהליך הלימוד שלו כבן זוג שמוטל על כתפי בלעדית. כי אם תשאלו אותי אני לגמרי בת זוג אידיאלית. אם גיחכתם לא שמעתי אבל זאת הייתה הכוונה). אין ספק שמספר האנשים אליהם שלחתי את כתב היד לא מהווים מדגם מייצג לשום דבר, הם פשוט אנשים שדעתם חשובה לי. ודרך אגב, אני מניחה שאם הספר היה נתפס ככישלון קולוסאלי בעיני בן הזוג הוא היה משמיע את קולו, גם אם ברעד וחלחלה מפני חרון אפי, למרות שכתב היד לא עוסק בדרקונים.
חזרה לסיפור -
יש את שאלת המסר של הסיפור והאם הוא לעוס ומעניק תשובה מיידית לכל קורא או האם למעשה יש צורך לחדד אותו? שני קוראים שונים נתנו שתי תשובות הפוכות לגמרי וקוראת נוספת דווקא שיבחה את דרך העברת המסר. מהי נפקא מינה? קדחת. אם לפחות היה מישהו שיטה את הכף...
יש את שאלת החריזה, הספר כתוב בחרוזים אך לא כולם "נקיים", חריזה לא נקייה היא הרבה יותר קלה והיא גם מאוד מקובלת במחוזותינו אך היא לא נפלאה וקלאסית כמו חריזה נקייה. רוצה לומר חריזה נקייה היא סיומת של אותה הברה, היינו סיום זהה של צליל כמו "אלון-בלון" (תסלח לי מרים רות) או "אילות- לילות" (כי בכל זאת לאה גולדברג יש רק אחת) ואילו "ממתקים-ספרים" או "שונים-צבעוניים" מתחרזים ואף יוצרים שטף חריזתי אך הוא פחות קולח. האם זה מהותי? האם זה חשוב לי? אישית לי זה לא ממש מפריע וגם אין לי בעיה שפתאום נקטעת החריזה. התוכן חשוב לי יותר כמו שהוא גם אם חריזתו היא לא מלאכת מחשבת. כל שינוי לעבר חריזה נקייה מרגיש לי כמו בגידה ברעיון לטובת האסטטיקה. אם חריזה נקייה הייתה מסתדרת לי אז ברור שהיא עדיפה אבל האם להיכנס לזה בכלל. אז קראתי את הסיפור שוב ושוב ונדמה לי שהוא זורם, אבל אני גם משוחדת. אז מרוב מצד אחד ומצד שני אני כבר ממש לא יודעת.
ויש עוד שאלות של תהליך ובעיקר האם לעשות את זה לבד בהוצאה עצמית או ללכת לבית הוצאה לאור ויש את שאלה העלויות שכמובן תמיד גולשת לשאלה המהותית של האמונה בכתב היד - האם הוא באמת מספיק טוב כדי לגרום לאנשים לקנות אותו. וזה בלי להביא בחשבון שאלות מתקדמות יותר - נושא האיור, נושא ההפצה, וגם שאלת העולם הוירטואלי אלקטרוני אל מול הרצון להרגיש אותו מוחשי ביד יוצא חם מהדפוס ונשלח לעבר הלא נודע. וכמו תמיד יש גם את נושא הכסף. לחלוטין לא פשוט. המון שאלות מתרוצצות ועוד לא מוצאות את מקומן, אולי אני צריכה לישון על זה עוד קצת... לילה טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה