ימי הולדת נתפסים באופן שונה בין בני אדם, כמו הרבה דברים בחיים. אין שום צורך להעלות כאן את מנעד ההתייחסויות לנושא גם כי זה יקח המון זמן ובתכל'ס זה לא ממש מעניין. אבל כמובן שאיך שאני מתייחסת לימי הולדת זה ממש מעניין וגם ברומו של עולם (או של בלוג זה בלבד, ניחא). אני ממש אוהבת ימי הולדת, לא רק את שלי, את של כולם. ימי הולדת הם סיבה למסיבה מבחינתי ולאנשים שאני אוהבת אני אשתדל לעשות הכל כדי שיהיה להם יום מיוחד. עם הילדים זה כבר הגיע לרמות קלות של טירוף מהסגנון הפסטיבלי במיוחד. ימים, או נכון יותר, בעיקר לילות של הכנות - מסיבה שאנחנו מארגנים ועושים בה הכל בשבת הקרובה ליום עצמו וכמובן היום עצמו - הם קמים לחדר מקושט, המון מתנות ויום של כיף לפי בחירתם שכולל אוכל טוב בילויים והרבה שמחה. יום הולדת הוא מבחינתי חג אישי וככזה הוא ראוי להתייחסות מקסימלית.
רצה הגורל, שכמו בספורט, גם בהתייחסות לימי הולדת, בנזוגי שיחיה, לא ממש בקטע. אבל זה בכלל לא מפריע לי - אני ממשיכה בשלי וחוגגת לכולם וגם לו. אם כי ימי ההולדת שלו מכניסים אותי לדיסוננס כי אני מנסה לכוון לטעם שלו נטול המסיבות והגינונים. אז סגרנו את ימי ההולדת של בן הזוג והילדים והגענו ליום ההולדת שלי. עם בנזוג שלא מת על ימי הולדת וילדים עדיין קטנים מספיק כדי לוותר להם זה משאיר אותי לבד בחזית. אבל לארגן לעצמי יומולדת נשמע לי קצת טיפשי. מה שיצא מזה שיום ההולדת שלי קצת נזנח. בתחילת מערכת היחסים, בתקופה ששנינו עבדנו בלי גבולות, היינו מתחילים עם קפה של בוקר ונפגשים שוב בערב כדי לצאת לארוחת ערב בחוץ. לא יודעת מה לומר אבל בארבע שנים עד לכניסתו של הבכור לחיינו כל יציאה למסעדה ביום ההולדת שלי הפכה לפיאסקו. אם לילדים היום אני עורכת ימי הולדת מתגלגלים שנחגגים ימים, ימי ההולדת שלי ביחס הפוך היו ימי הולדת מדרדרים. הייתה מסעדה שהזמנו לה מקום שבועות מראש וכשהגענו בכל המנות, כולן לבד ממנת הצדפות החיות, היו עם עשבי תיבול (כאן המקום לציין שיש לי אלרגיה קטלנית לעשבי תיבול). אז שתינו את האפריטיף, בדקנו את התפריט, דיסקסנו את העניין עם המלצר והשף והבעלים ובסוף שילמנו על המשקאות ועזבנו רעבים ודי מדוכדכים. זה נגמר בסנדוויץ של סניור סנדביץ שתוכנן להאכל מול הים ונזלל באוטו בלי גינונים. מאז, כל יום הולדת יש בו משהו כזה. איזה אירוע קולוסאלי שנועד להרוס לי את היום שאני רוצה שיהיה מיוחד והקוסמוס כולו כנראה שלא...
השנים שחלפו, והן מתועדות, הוכיחו כי המזל שמאיר לי פנים כל יום דווקא ביום ההולדת שלי, עסוק עם אחרים. מכאן התפתחה האגדה האורבנית של "קללת יום ההולדת של קרן" שהיא אכן מוכחת מדי שנה בשנה. בכל מקרה הנה הגיע היום שוב ולמען האמת השנה אני זורמת עם מה שיש (אפשר להתפלסף על זה שראש השנה היום והנה שוב הלכה המסיבה הפרטית שלי לטובת שמחה משפחתית לא קשורה, אבל דווקא הפעם זה נשמע לי נחמד ביותר). אז כיאה וכראוי ליום הולדת, אני יוצאת עכשיו לעשות קניות בסופר הדחוק, עמוס לעייפה באנשים עצבניים לפני החג וזה בהינתן שאעבור את מחסום מגרש החנייה...השנה אני זורמת עם קללת יום ההולדת ועל אפה וחמתה אני אוכיח לה שגם ממנה אני נהנית והיא מוזמנת כל שנה...
רצה הגורל, שכמו בספורט, גם בהתייחסות לימי הולדת, בנזוגי שיחיה, לא ממש בקטע. אבל זה בכלל לא מפריע לי - אני ממשיכה בשלי וחוגגת לכולם וגם לו. אם כי ימי ההולדת שלו מכניסים אותי לדיסוננס כי אני מנסה לכוון לטעם שלו נטול המסיבות והגינונים. אז סגרנו את ימי ההולדת של בן הזוג והילדים והגענו ליום ההולדת שלי. עם בנזוג שלא מת על ימי הולדת וילדים עדיין קטנים מספיק כדי לוותר להם זה משאיר אותי לבד בחזית. אבל לארגן לעצמי יומולדת נשמע לי קצת טיפשי. מה שיצא מזה שיום ההולדת שלי קצת נזנח. בתחילת מערכת היחסים, בתקופה ששנינו עבדנו בלי גבולות, היינו מתחילים עם קפה של בוקר ונפגשים שוב בערב כדי לצאת לארוחת ערב בחוץ. לא יודעת מה לומר אבל בארבע שנים עד לכניסתו של הבכור לחיינו כל יציאה למסעדה ביום ההולדת שלי הפכה לפיאסקו. אם לילדים היום אני עורכת ימי הולדת מתגלגלים שנחגגים ימים, ימי ההולדת שלי ביחס הפוך היו ימי הולדת מדרדרים. הייתה מסעדה שהזמנו לה מקום שבועות מראש וכשהגענו בכל המנות, כולן לבד ממנת הצדפות החיות, היו עם עשבי תיבול (כאן המקום לציין שיש לי אלרגיה קטלנית לעשבי תיבול). אז שתינו את האפריטיף, בדקנו את התפריט, דיסקסנו את העניין עם המלצר והשף והבעלים ובסוף שילמנו על המשקאות ועזבנו רעבים ודי מדוכדכים. זה נגמר בסנדוויץ של סניור סנדביץ שתוכנן להאכל מול הים ונזלל באוטו בלי גינונים. מאז, כל יום הולדת יש בו משהו כזה. איזה אירוע קולוסאלי שנועד להרוס לי את היום שאני רוצה שיהיה מיוחד והקוסמוס כולו כנראה שלא...
השנים שחלפו, והן מתועדות, הוכיחו כי המזל שמאיר לי פנים כל יום דווקא ביום ההולדת שלי, עסוק עם אחרים. מכאן התפתחה האגדה האורבנית של "קללת יום ההולדת של קרן" שהיא אכן מוכחת מדי שנה בשנה. בכל מקרה הנה הגיע היום שוב ולמען האמת השנה אני זורמת עם מה שיש (אפשר להתפלסף על זה שראש השנה היום והנה שוב הלכה המסיבה הפרטית שלי לטובת שמחה משפחתית לא קשורה, אבל דווקא הפעם זה נשמע לי נחמד ביותר). אז כיאה וכראוי ליום הולדת, אני יוצאת עכשיו לעשות קניות בסופר הדחוק, עמוס לעייפה באנשים עצבניים לפני החג וזה בהינתן שאעבור את מחסום מגרש החנייה...השנה אני זורמת עם קללת יום ההולדת ועל אפה וחמתה אני אוכיח לה שגם ממנה אני נהנית והיא מוזמנת כל שנה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה