הבלוג הזה מטיבו הוא אישי ולכן נושא החינוך הביתי וההורות שלי ישולבו בו תדיר, לא זו לא אזהרה מטעם משרד החינוך, אבל זו כן סוג של התנצלות מוסווית כמיטב המסורת הפולנית. ולמה אני אומרת את זה? כי יש לי תחושה שמיטיבי הקרוא ימצאו בפוסט זה מוטיבים שהיו כבר בפוסטים קודמים. אתמול פורסמה בהארץ רשומה בנושא החינוך הביתי, היא נכתבה ע"י ראש החוג לספרות וספרות ילדים במכללת לוינסקי. כתבתי תגובה אך לצערי היא לא פורסמה, אינני יודעת מדוע הואיל וכפי שאתם מכירים אותי לא השתלחתי ולכן אינני מוצאת סיבה אמיתית להחלטה לא לפרסמה. אך הרשומה הזו מהדהדת בי מרגע הקריאה ואינני יכולה שלא להגיב.
בני אדם אינם אובייקטיביים, האמת נמצאת תמיד היכנשהו בין אמת אחת של אדם אחד ואמת אחרת של אחר ודברים שנכתבים במסווה של אובייקטיביות לעולם יכתבו דרך מנגנוני הסינון האנושיים של כל אחד מאיתנו. וברשימה זוhttp://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2119901 (ואני מתנצלת מראש שקריאת הכתבה היא בתשלום לאלה מכם שאינם מנויים בהארץ) כבר למן ההתחלה אין טיפה של אובייקטיביות, יש נחרצות מלאה שמובאת מתוך מקצועיות אך למעשה מעידה על הכותבת שכנראה לא נכנסה לעובי הקורה ואינה יודעת מספיק על האופציה של חינוך ביתי.
זה מתחיל בבחירת המילים שיש כמה מאות תלמידים שלא הצטרפו להתרגשות פתיחת השנה בהתאם ל"דרישת" הוריהם, האמנם? ומה עם המושג בחירה? עזבו בחירה מושכלת, רק בחירה - משהו שהורים עשו במודע ומתוך כוונה. יש מיליוני תלמידים שהתחילו את השנה בעקבות "דרישת" משרד החינוך . האם הכותבת מתייחסת לדרישה זו? כמובן שלא, אבל הורי החינוך הביתי הם כנראה הורים גחמניים שיוצאים מתוך תחושת "מגיע לי" כמה טוב שבחסות האובייקטיביות מרצה לספרות, המכירה בוודאי במשמעות המילה שנבחרת, בוחרת דווקא במילה קשה שכזו.
אחר כך מובאת התהייה האם חינוך ביתי הוא נפלא? הציניות היא סוגה מותרת, מקובלת וחביבה עלי במיוחד. אך כאשר כותב מחליט לתהות בקול רם, בטח בעיתון המוביל בארץ, אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא הלך קצת ובדק בטרם פירסם את מסקנותיו והביא אותן לאויר העולם. אינני יודעת כמה תלמידי חינוך ביתי קלטה הכותבת במהלך שהותה בארצות הברית, אך העובדה שהיא מתייחסת אליהם כאל מקשה אחת מעידה בעיני שכנראה הם לא היו רבים ושהיא כמורה מעולם לא תהתה מה אומרת העובדה שילדים אלה באו מתוך החינוך הביתי. החינוך הביתי הוא בעל מנעד רחב - יש הורים שמלמדים, יש הורים שלא מלמדים, יש ילדים שהולכים לקבוצות לימוד ויש ילדים שלא, יש משפחות שמקיצות טבעית, יש משפחות שמתעוררות עם שעון מעורר, יש שמלמדות באופן טבעי ולא מכוון ויש כאלה שממש מלמדות מתוך חוברות ועל בסיס תוכנית הלימודים.
יושבת מרצה ומסבירה עד כמה היה צר ומסוגר עולמם של ילדי החינוך הביתי ועד כמה קשה היה להם להתרגל למערכת. ראשית אטען שגם לילדי המערכת יש קשיי הסתגלות, חלקם מסתגלים במהירות וחלקם יתוייגו לכל חייהם כבעייתיים. קושי בהסתגלות המערכת הוא נחלת כולנו, השאלה היא כיצד אנחנו מתגברים על הקושי. אינני יכולה להעיד על החינוך הביתי כמקשה אחת, אוכל להעיד רק עלי ועל משפחתי. ילדיי חשופים לעולם לא פחות מילדי המערכת, הם פוגשים באנשים שונים מהם כל הזמן והם באינטראקציה עם ילדי המערכת בשעות שאחרי הלימודים. הם מוצאים את עצמם מתמודדים עם קשיי חברת הילדים, הם נפגשים עם ילדים ששונים מהם גם מבחינת חתך סוציו-אקונומי, צבע עור, תרבות וכו'. הם חשופים תדיר לשוני ולשיח החברתי והאנושי ואם ישתלבו במערכת מתישהו בחייהם, בוודאי שלא יזדקקו לעזרת המורה כדי לחשוף אותם לשוני זה, אלא רק לשילובם בתוך הכיתה. נראה לי, על בסיס תיאורה של הכותבת, שילדי החינוך הביתי שנכנסו לכיתתה נאלצו להתמודד בראש ובראשונה עם מורה שלא מכבדת את המקום ממנו באו ילדי החינוך הביתי ולכן ייתכן שהקושי שלהם היה רב הרבה יותר כי הדמות החינוכית עימה באו במגע כבר חרצה את דינם בטרם שזפו עיניה את זיו פניהם.
אני מניחה שלא קל להיות מורה של תלמידי החינוך הביתי שבאים ממקום של ספקנות וביקורת בעוד לה יש כיתה שכבר מתוכנתת לענות את התשובות הנכונות וכמה קשה למורה להתמודד עם תלמיד שחושב אחרת ומביע את עצמו בהתאם. מניסיוני, מרבית הילדים שנכנסים למערכת מתוך החינוך הביתי משתלבים בה יפה ואף תורמים תרומה אמיתית לדיונים בכיתה. אני מכירה בוגרים רבים שסיימו גם תארים מתקדמים והשתלבו באופן נפלא גם בבתי הספר, גם באקדמיה וגם בעולם העסקי ומטען החינוך הביתי רק תרם להם, בטח לא היווה מכשול. אין בטענה זו שלי כדי לומר שלא היו בעיות, אני בטוחה שיש אבל הם לא תלויי בחירת ההורים, הם תלויי המארג האנושי של הילד העצמו, איש החינוך ותלמידי הכיתה. כניסתו של ילד מחינוך ביתי עשויה אולי להיות אתגר לאיש חינוך, אך היא באותה המידה יכולה להיות חוויה - אין מקום לפסקנות נחרצת לא מצד זה ולא מהצד השני.
כבר כתבתי בעבר שאכן נושא הכישורים החברתיים הוא נושא שיש לתת עליו את הדעת יותר בבואך לשקול את נושא החינוך הביתי. אני גם הראשונה שאודה שפעמים רבות ההכרח בתוך המערכת מעודד את התפתחות הכישורים החברתיים בצורה מהירה יותר מאשר בחינוך הביתי, אך אין זה אומר שזה נכון יותר ומותאם לילדים שלנו ככפפה ליד. פעמים רבות ילד נעלם בתוך המערכת והיא אדישה לחלוטין לקושי של הילד גם מהבחינה הזו של כישורים חברתיים, אבל אנחנו כל כך מוטים כחברה שאנחנו באמת ובתמים חושבים שברירת המחדל הזו היא טובה יותר, גם אם למעשה היא לא הוכיחה את עצמה. אכן בתי הספר מייצרים התנהלות אנושית מסויימת אך היא לא בהכרח טובה יותר ופעמים רבות תוצאותיה הרסניות. כן, המערכת זקוקה לשינוי אמיתי אבל כנראה שזה לא יקרה במשמרת שלנו. האם זה אומר שבגלל זה יש לשלוח את הילדים לבתי הספר? אני טוענת שלא. באותה נשימה גם אוסיף שכל הורה עושה את הבחירה שלו וכל בחירה היא מכובדת.
יכולתי להמשיך ולדבר על הצדדים החיוביים בחינוך הביתי, אך נראה לי שאת מכסתי להיות סיימתי. אני אמשיך ואכתוב על חיי בחינוך הביתי גם בפוסטים עתידיים שלי. אבל את המאמר הצר הזה הייתי צריכה להוציא מהמערכת שלי, הוא התעקצץ בה ועיצבן ודרש התייחסות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה