היום כשסופסוף נפלה השן שהתנדנדה עקום במרכז החניכיים העליונים של המרכזית, שלמרות הכל נותרה חיננית וקסומה ולא כמו טרולית חרף השן, פתאום קלטתי כמה סינדלתי את עצמי מראש בכתיבה שלי מהרגע שהחלטתי לכתוב בשמי, לפרסם בקרב כל דורש (ולא דורש) ולתת לבכור להירשם כקורא. במחי החלטה פוחזת אחת הלכו להם נושאים מעניינים בעיקר בנושאי משפחה, תלונות על פיות שיניים וחדי קרן (יש כאן הטעיה מכוונת), יחסים שבינו לבינה, תובנות מחיי הנישואין, תובנות מחיי הנישואין שלא קשורות בזוגיות, סיפורים מביכים מחייהם של אחרים שעלולים להיכתב מתוך רצון אמיתי לדון בנושא או לצחוק עליהם קלות, שקרים קטנים,וכיוצא באלה פיקנטריה. אז זהו שרציתי לכתוב על יכולות תמרון הוריות נפלאות שנועדו להזין מיתוסים מופרכים ואפילו, אם יורשה לי לומר, יש מצב שיכולתי להצחיק אתכם, אבל אני כאמור מסונדלת. כמה חבל, היה שנון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה