זה טרנדי כזה לקראת השנה החדשה לעשות חשבון נפש וכאלה, להחליט החלטות כבדות משקל ולעיתים אף להודיע עליהן בפרהסיה. בכלל נעשנו נורא מוקצנים עם כל הנושא הזה של הרשת החברתית והתחלנו לשווק את עצמנו לעולם באריזות קטנות ויומיות ולחלוק רגעים עם אנשים שחלקם אפילו לא היינו מזהים ברחוב, אבל ניחא. ומי אני שאזרוק את האבן הראשונה שתנפץ את הבית החד קומתי הנרחב, 6 חדרים לפחות, גינה מטופחת ומטבח ענקי (אם כבר אז שיהיה כמו שאני רוצה)?
אבל השנה, השילוב הקטלני של יומולדת וראש השנה ותוסיפו לזה כתיבת בלוג ואני ממש מרגישה לחץ להחליט איזו החלטה בומבסיטית וכמעט בלתי אפשרית תוך מתן דין וחשבון מפוקח על חיי עד עתה. אהה, הלחצתי אתכם. אז אל תדאגו. אבל צחוק בצד, זה באמת קורא לאיזה דין וחשבון אישי ולא מכובס. אז הנה לפני ששנתי ה- 40 שנפתחת לה מחר, מעדתי גם אני והבאתי את עצמי לחשוב על חיי. לא אלאה אתכם בנפתולי המחשבה האסוציאטיבית שלי, לא רק שזה לא מעניין וחדשני זה גם בכל זאת די אינטימי ויש גבול למציצנות, אבל כן הגעתי לתובנה מאוד משמחת. הייתה לי שנה נפלאה ומקנן בי חשש אמיתי שעליתי פה על משהו. זה לא שבשנים האחרונות לא הגעתי למסקנה הזו, אבל הדרך להגיע אליה היתה רציונלית. כלומר מדידת הקשיים באופן אובייקטיבי וניסיון סובייקטיבי להבין שבתכל'ס טוב. לא להרגיש שטוב אלא להוכיח סכמטית שיש לי את כל הסיבות להיות מאושרת וזו גם דרך והיא בהחלט טובה אבל יש בה משהו מעיק ואף מלאכותי. השנה כשהפלגתי לי במחשבותיי ליוו אותי בעיקר מנגינות משמחות (חלק מהבחירה המוסיקלית היה תמוה דרך אגב) וגם לא הפסקתי לחייך ובעצם גם לא הייתי צריכה טבלאות וירטואליות למדד המימוש העצמי. פתאום הבנתי שבאמת כל דבר מגיע בזמן שלו ואולי יום רודף יום ולילה לילה אבל כן יש חדש תחת השמש וזה תלוי פשוט איפה אתה עומד ומה אתה עושה עם זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה