השורה התחתונה של הפוסט הזה היא שבעיני אין אלוהים, אין דבר כזה, זו פיקציה אנושית. אם אתם אנשים מאמינים מוטב שלא תקראו את הפוסט הבא, אם אתם מגדירים את עצמכם כחילוניים שמאמינים באלוהים אז גם מומלץ לכם שלא לקרוא כי בעיני אלו שתי הגדרות שבהכרח לא מתיישבות ביניהן (חילוניות ואמונה באלוהים אם זה לא ברור דיו). ואם אתם כאלה אז הדרך העקומה היחידה שזה מתיישב לדידי זה לטעון שאלוהים זו התעשייה שמגלגלת הכי הרבה כסף בעולם ואז אולי ניתן לדבר על אלוהי הכסף, אם כי לא לזה כיוונתם - אז סליחה.
מכאן עלולה לעלות הטענה שחסרה בי סובלנות ועל כך אומר 'au contraire mon frere' אבל אני רשאית גם לעמדות משלי. ואוסיף ואטען שיש בי סובלנות לדעות אחרות ואמונות אחרות ואני מכבדת כל אדם על אמונתו ואורח חייו גם אם אינני מסכימה עמו כהוא זה. לדוגמא כאשר חילוניים משתמשים בביטויים כמו "תודה לאל" או "בעזרת השם" אני מתחלחלת, למרות ההבנה שבמדינה דתית כמו שלנו יש חילחול של כאלה לשפת היומיום של לא מאמינים. אבל, כשאדם דתי משתמש בביטויים כמו "בעזרת השם" או " תודה לאל" ואפילו "אלוקים", זה בסדר גמור מבחינתי. ממני לא תשמעו משפטים כאלה כי פשוט אין מקום לאלוהים בחיים שלי.
במנותק מנושא הממסד הדתי (שמעלה לי את הסעיף), אין לי ספק שלא יכולה להתקיים כזו פיקציה, שגם אם הייתה כזו פיקציה היא לא היתה בוררת לה נבחרים (זה כמו שאין הורה טוב שמעדיף רק ילד אחד בטח לא במוצהר ויש לו מספיק מקום לאהוב את כל ילדיו בלי לשסות אותם זה בזה), היא לא הייתה נותנת לאנושות להגיע לשפלים בלתי אפשריים, והיא לא הייתה עושה שום דבר כדי למנוע מהילדים לקחת אחריות מלאה על מעשיהם (15 הייל מרי לא יכול לכפר על פגיעה במישהו - נא לשים לב שזו דוגמא לא יהודית). השחקן משה איבגי אמר מתישהו ברדיו לא מזמן שאם היה אלוהים והוא ברא אותנו בצלמו ואנחנו יצאנו ככה... (לא זוכרת את המילים המדוייקות). צודק - אם הוא כזה כל יכול למה הוא לא עשה אותנו מושלמים? למה? כי אין אלוהים, זה ההסבר, האדם יצר את אלוהים כדי להסביר דברים שהוא לא הבין, כדי להטיל את האחריות המלאה על מישהו אחר שמתכנן את הכל. אבל אם הוא מתכנן את הכל למה הוא לא מונע קטסטרופות? כי פשוט הוא לא קיים ולא בגלל שהוא מנסה אותנו או כי הוא היטה אותנו כדי שנהיה חוטאים. כאילו נו באמת כל ילד רואה את השקיפות בכאילו שרירותיות של התשובה הזו. חוץ מזה שבשם האמונה אנחנו מפרידים בין אדם לאדם, ובשם האמונה אנחנו נלחמים ובשם האמונה אנחנו רוצחים ומכפישים ובעיקר נבדלים. במקום שאמונה תישאר דבר פנימי של אדם שאינו משנה לאף אחד אחר היא קודם נחלת הקבוצה ולכן עליך לאמץ את דפוסי הקהילה ובצורה מסויימת גם לאבד את שיקול הדעת הפרטי שלך. אני לא אוהבת אמונה ולא מכירה באלוהים וחיי טובים לי ככה כמו שהם.
אלוהים לא משחק תפקיד בחיי, אני מאמינה באדם באשר הוא אדם (למרות שאין לי הרבה סיבות בתכלס). הרחקתי את אלוהים מכל הפינות, לא ממש משתמשת בשמו אם לא צריך (וביננו אין לזה הרבה שימוש), הוא לא בתפילותיי (אם יש כאלה), הוא לא הוזמן להיות נוכח בשום אירוע בחיי וכשאני אני עושה דברים הקשורים ליהדותי אני עושה אותם מפאת מסורת ומנסה להכניס בהם תכנים שמתאימים לי ולהשקפותיי ודוחקים את האלוהים הזה החוצה. אין לי בעיה עם יהדותי, אני עונדת אותה כמו עוד הגדרות נוספות אבל הפרשנות שלי מחוסרת אלוהים ולשנינו טוב עם זה. הוא כי הוא לא קיים ואני כי אני לא מזייפת לעצמי. שלא יהיה ספק לא היכרתי בקיומו כרגע.
ומה שאני הכי לא אוהבת זה החיבור הממסדי, זה דת ומדינה. זה העובדה שאני מסבסדת מוסד שלם ופוליטי, שאני מחוייבת לקנות מוצרים שיש להם כשרות (למשל משחת שיניים או סבון כלים), שהמוסד הזה מנהל חתונות ומיתות ומה שבאמצע. אני לא מצליחה להבין למה אין בארץ גם מוצרים כשרים וגם מוצרים לא כשרים (כלומר אני יודעת למה - לא צריך להסביר לי), למה אין חתונות אזרחיות וגם דתיות למי שרוצה (שוב לא צריכה הסבר), למה גם לנישאים בחתונה אזרחית בחו"ל הרבנות תיכנס לחייהם אם חלילה יחליטו להתגרש, יש לי עוד המון למה ברשימה הזו והיא רק מקוממת אותי יותר. היא נכנסת דרך כל מערכת אפשרית ולא נותנת לשום דבר פה להתפתח ללא השגחה אלוהית. זה מטריף אותי וזה לא בגלל שאני טיפוס שמורד כשלא נותנים לו ברירה - אני כזאת אבל זה לא קשור.
הקשר הגורדי הזה בין אלוהים והחיים בישראל רק מקשה עלינו את החיים (ועוד לא נכנסתי לטירוף של ארץ ישראל השלמה) ואין מתיר אסורים. אם רק אפשר היה לחיות בשקט ושכל אחד יחליט לבדו על מערכת היחסים שלו עם הישות הזו ומשאיר אותה בחייו הפרטיים היה כאן שמח יותר ואולי, רק אולי, גם נעים יותר לחיות כאן. אתם יודעים רק אומרת וזה.
הבטחתי שהשורה התחתונה תהיה
אין אלוהים
מכאן עלולה לעלות הטענה שחסרה בי סובלנות ועל כך אומר 'au contraire mon frere' אבל אני רשאית גם לעמדות משלי. ואוסיף ואטען שיש בי סובלנות לדעות אחרות ואמונות אחרות ואני מכבדת כל אדם על אמונתו ואורח חייו גם אם אינני מסכימה עמו כהוא זה. לדוגמא כאשר חילוניים משתמשים בביטויים כמו "תודה לאל" או "בעזרת השם" אני מתחלחלת, למרות ההבנה שבמדינה דתית כמו שלנו יש חילחול של כאלה לשפת היומיום של לא מאמינים. אבל, כשאדם דתי משתמש בביטויים כמו "בעזרת השם" או " תודה לאל" ואפילו "אלוקים", זה בסדר גמור מבחינתי. ממני לא תשמעו משפטים כאלה כי פשוט אין מקום לאלוהים בחיים שלי.
במנותק מנושא הממסד הדתי (שמעלה לי את הסעיף), אין לי ספק שלא יכולה להתקיים כזו פיקציה, שגם אם הייתה כזו פיקציה היא לא היתה בוררת לה נבחרים (זה כמו שאין הורה טוב שמעדיף רק ילד אחד בטח לא במוצהר ויש לו מספיק מקום לאהוב את כל ילדיו בלי לשסות אותם זה בזה), היא לא הייתה נותנת לאנושות להגיע לשפלים בלתי אפשריים, והיא לא הייתה עושה שום דבר כדי למנוע מהילדים לקחת אחריות מלאה על מעשיהם (15 הייל מרי לא יכול לכפר על פגיעה במישהו - נא לשים לב שזו דוגמא לא יהודית). השחקן משה איבגי אמר מתישהו ברדיו לא מזמן שאם היה אלוהים והוא ברא אותנו בצלמו ואנחנו יצאנו ככה... (לא זוכרת את המילים המדוייקות). צודק - אם הוא כזה כל יכול למה הוא לא עשה אותנו מושלמים? למה? כי אין אלוהים, זה ההסבר, האדם יצר את אלוהים כדי להסביר דברים שהוא לא הבין, כדי להטיל את האחריות המלאה על מישהו אחר שמתכנן את הכל. אבל אם הוא מתכנן את הכל למה הוא לא מונע קטסטרופות? כי פשוט הוא לא קיים ולא בגלל שהוא מנסה אותנו או כי הוא היטה אותנו כדי שנהיה חוטאים. כאילו נו באמת כל ילד רואה את השקיפות בכאילו שרירותיות של התשובה הזו. חוץ מזה שבשם האמונה אנחנו מפרידים בין אדם לאדם, ובשם האמונה אנחנו נלחמים ובשם האמונה אנחנו רוצחים ומכפישים ובעיקר נבדלים. במקום שאמונה תישאר דבר פנימי של אדם שאינו משנה לאף אחד אחר היא קודם נחלת הקבוצה ולכן עליך לאמץ את דפוסי הקהילה ובצורה מסויימת גם לאבד את שיקול הדעת הפרטי שלך. אני לא אוהבת אמונה ולא מכירה באלוהים וחיי טובים לי ככה כמו שהם.
אלוהים לא משחק תפקיד בחיי, אני מאמינה באדם באשר הוא אדם (למרות שאין לי הרבה סיבות בתכלס). הרחקתי את אלוהים מכל הפינות, לא ממש משתמשת בשמו אם לא צריך (וביננו אין לזה הרבה שימוש), הוא לא בתפילותיי (אם יש כאלה), הוא לא הוזמן להיות נוכח בשום אירוע בחיי וכשאני אני עושה דברים הקשורים ליהדותי אני עושה אותם מפאת מסורת ומנסה להכניס בהם תכנים שמתאימים לי ולהשקפותיי ודוחקים את האלוהים הזה החוצה. אין לי בעיה עם יהדותי, אני עונדת אותה כמו עוד הגדרות נוספות אבל הפרשנות שלי מחוסרת אלוהים ולשנינו טוב עם זה. הוא כי הוא לא קיים ואני כי אני לא מזייפת לעצמי. שלא יהיה ספק לא היכרתי בקיומו כרגע.
ומה שאני הכי לא אוהבת זה החיבור הממסדי, זה דת ומדינה. זה העובדה שאני מסבסדת מוסד שלם ופוליטי, שאני מחוייבת לקנות מוצרים שיש להם כשרות (למשל משחת שיניים או סבון כלים), שהמוסד הזה מנהל חתונות ומיתות ומה שבאמצע. אני לא מצליחה להבין למה אין בארץ גם מוצרים כשרים וגם מוצרים לא כשרים (כלומר אני יודעת למה - לא צריך להסביר לי), למה אין חתונות אזרחיות וגם דתיות למי שרוצה (שוב לא צריכה הסבר), למה גם לנישאים בחתונה אזרחית בחו"ל הרבנות תיכנס לחייהם אם חלילה יחליטו להתגרש, יש לי עוד המון למה ברשימה הזו והיא רק מקוממת אותי יותר. היא נכנסת דרך כל מערכת אפשרית ולא נותנת לשום דבר פה להתפתח ללא השגחה אלוהית. זה מטריף אותי וזה לא בגלל שאני טיפוס שמורד כשלא נותנים לו ברירה - אני כזאת אבל זה לא קשור.
הקשר הגורדי הזה בין אלוהים והחיים בישראל רק מקשה עלינו את החיים (ועוד לא נכנסתי לטירוף של ארץ ישראל השלמה) ואין מתיר אסורים. אם רק אפשר היה לחיות בשקט ושכל אחד יחליט לבדו על מערכת היחסים שלו עם הישות הזו ומשאיר אותה בחייו הפרטיים היה כאן שמח יותר ואולי, רק אולי, גם נעים יותר לחיות כאן. אתם יודעים רק אומרת וזה.
הבטחתי שהשורה התחתונה תהיה
אין אלוהים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה