לאורך החיים יש נקודות ציון אישיות שהן גם חברתיות ולכן מצוינות בטקסיות כזו או אחרת לפי העדפת ה"משתמש" - לידה, לחלקנו ברית (לא, בואו לא ניכנס לזה כרגע), ימי הולדת, כניסה לכיתה א' (אצל רובנו), בר/בת מצווה, חתונה ועוד. יש נקודות ציון שנחגגות בפרטיות שלנו, לפעמים לגמרי לבד ולפעמים עם המעגל הקרוב והן לא פחות חשובות ולא פחות זקוקות לעיבוד ואף לטקס כלשהו משל עצמן.
אני ציינתי לי אחת כזאת שלשום, מוצאי שבת, 14.9.2013. בן הזקונים הפרטי שלי, שציין ביום זה 3 שנים, 9 חודשים ו- 22 ימים להיווסדו הפסיק לינוק. זה קרה באופן טבעי לחלוטין, כבר כמה חודשים שהוא כמעט לא יונק, ההנקה היחידה היתה בלילה, הנקת הרדמה. כבר כמה שבועות שהוא יונק מעט ואז נרדם בלי ובמוצאי שבת הוא הלך לישון בחיבוק, בלי הנקה בכלל. זה היה צפוי ועם זאת זה דורש רגע לעצמו. בניגוד לגדול שינק יחד עם המרכזית, בהתחלה כדי לבסס את מעמדו ולהבטיח לעצמו שהתוספת החדשה לא גזלה ממנו דבר ולאט לאט הפסיק לינוק כדי לבדל את עצמו מאחותו, ולהבדיל מהמרכזית שפשוט לא רצתה יותר כבר בגיל שנתיים (למרבה פליאתי), להפסקה המוחלטת של הקטנטן הייתי פחות מוכנה כי זוהי סיומה של תקופה. כן, ידעתי שאני בשלהי התקופה, כן ידעתי שזה מסתיים, כן רק עכשיו הבנתי שזה סופי. לגמרי סופי.
יַנְקוּת היא תקופת החיים של האדם בשלבי התפתחותו הראשוניים, ונמשכת לפי הערכה מקובלת מרגע לידתו ועד לגיל שלוש. בעברית המושג נגזר מהשורש י-נ-ק המבטא את המהות הביולוגית והפסיכולוגית של התינוק - היניקה חיונית לשרידת התינוק והיא גם מרכז הוויתו, בעיקר בחודשים הראשונים לחייו.
אני ציינתי לי אחת כזאת שלשום, מוצאי שבת, 14.9.2013. בן הזקונים הפרטי שלי, שציין ביום זה 3 שנים, 9 חודשים ו- 22 ימים להיווסדו הפסיק לינוק. זה קרה באופן טבעי לחלוטין, כבר כמה חודשים שהוא כמעט לא יונק, ההנקה היחידה היתה בלילה, הנקת הרדמה. כבר כמה שבועות שהוא יונק מעט ואז נרדם בלי ובמוצאי שבת הוא הלך לישון בחיבוק, בלי הנקה בכלל. זה היה צפוי ועם זאת זה דורש רגע לעצמו. בניגוד לגדול שינק יחד עם המרכזית, בהתחלה כדי לבסס את מעמדו ולהבטיח לעצמו שהתוספת החדשה לא גזלה ממנו דבר ולאט לאט הפסיק לינוק כדי לבדל את עצמו מאחותו, ולהבדיל מהמרכזית שפשוט לא רצתה יותר כבר בגיל שנתיים (למרבה פליאתי), להפסקה המוחלטת של הקטנטן הייתי פחות מוכנה כי זוהי סיומה של תקופה. כן, ידעתי שאני בשלהי התקופה, כן ידעתי שזה מסתיים, כן רק עכשיו הבנתי שזה סופי. לגמרי סופי.
יַנְקוּת היא תקופת החיים של האדם בשלבי התפתחותו הראשוניים, ונמשכת לפי הערכה מקובלת מרגע לידתו ועד לגיל שלוש. בעברית המושג נגזר מהשורש י-נ-ק המבטא את המהות הביולוגית והפסיכולוגית של התינוק - היניקה חיונית לשרידת התינוק והיא גם מרכז הוויתו, בעיקר בחודשים הראשונים לחייו.
אחרי שהקטן נולד עוד שיחקתי ברעיון שהוא לא יהיה האחרון, אבל בתוך תוכי היכן שהוא כבר נבט הזרע של ההבנה - לא יהיו יותר. שתי הלידות האחרונות היו קשות, שתיהן היו מופלאות בעיני, אך בשתיהן היה סיכון לעובר ובאחרונה נוסף גם סיכון לחיי שלי. לאט לאט התחלתי להבין שילד נוסף טומן בחובו סיכון גדול יותר לי ושום ילד בעולם לא שווה שבנזוגי יחזור הביתה בלעדיי לשלושה ילדים. זה התחיל בלמסור את בגדי התינוק הלאה ולציין שאין צורך להחזיר, זה המשיך בלהוציא חפצי תינוק ולמוסרם הלאה. לפני כחודשיים נמסרה המיטה שהייתה במחסן כבר שנתיים, עם הטרמפולינה. ועכשיו נגמרה ההנקה. תם עידן כמעט רצוף של 10 שנים. אני אמא לשלושה ילדים. אין תינוק, גם לא יהיה.
אין אבֱל ואין אבָל, אבל אפשר ואפילו צריך להסתכל על העבר במבט מהול בקצת עצב כי עם ההכרה בעצב גם באה ההשלמה. וההשלמה הזו מחזירה לי את גופי בשלמותו - מבוגר יותר, במצב משומש אבל טוב ושלי, לגמרי שלי, בלי לחלוק. הפסקת ההנקה מסמלת עצמאות שלי ושל ילדיי, כמו ניתוק חבל הטבור בלידה, הם שלושתם כבר עושים את דרכם העצמאית בעולם, במנותק מגופי. מזל שיש עוד דרכים פיזיות רבות להביע את אהבתי האינסופית אליהם, כאלה שמהן אין סיבה להיגמל אף פעם. והגמילה הזו - שלי כמו שהיא שלו היא חד משמעית וחד כיוונית.
הקטן שלי החליט שהוא גדול וגם אני כבר מכירה בזה, החגיגות שלו היו אתמול והוא אף קיבל מתנה ופיצה (לא פיצוי), החגיגות שלי יתחילו ביום חמישי כשאטוס עם בנזוגי ואשאיר שלושה ילדים, כן ילדים ואחזור מחודשת כוחות לעידן חדש. לפעמים צריך סימובוליות בחיים וכשהכל מתכוונן בתזמון מושלם כנראה שזה נכון. מביטה אחורה בקצת עצב, מוחה דמעה של השלמה ומתבוננת קדימה לעידן חדש, לאימהות קצת אחרת. שלום אמא צעירה ושלום אמא קצת יותר בוגרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה