חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות אג'נדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אג'נדה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 ביולי 2015

איפה אתם הייתם ביום שבו נעלמה המדיניות?

טווח הקשב של הישראלי הממוצע הוא נמוך, אבל הפעם זו לא תסמונת ישראלית שדורשת התייחסות מיוחדת. נדמה שזו נחלת מרבית המדינות המודרניות, אולי זו הטכנולוגיה יוצרת את הקצב - הכל בביטים מהירים. אם מסתכלים על מה שנשאר בכותרות, דומה שזה לא הרבה ומעטים הדברים החשובים באמת המקבלים התייחסות ראויה. נטען כי התקשורת מכוונת את עצמה אל הקורא הממוצע, אם כך אין לי אלא להסיק שהתעמולה עובדת טוב כי הרבה דברים צריכים להיות בכותרות ובשיח הציבורי ובכל זאת הדיון הוא בשוליים.

אני לא יודעת איך ייגמר סיפור הגז, עכשיו משלא הועבר המתווה לא בממשלה ולא בכנסת ומבקר המדינה נכנס גם הוא לתמונה ולמרבה הפליאה, או שלא, מתחילים להתפרסם סעיפים מסמרי שיער ומרחיבי מונופול. מה שבטוח שגם פה ניתן לראות מדיניות (נניח) שעל פניה היא מאוד בעייתית עוד מבלי שנדבר על שוד לאור יום של משאב ציבורי מהציבור. והנה אנחנו - אחרי הניסיון הכושל לאשר מתווה ללא פירסום מתווה, ומי שברור שאין פרוטוקולים ואין שקיפות, אבל ככל הנראה מונופול יש גם יש, אינטרסים גם וזה עוד בלי להפנות את הזרקור ליחסי שלדון-נתניהו והמכתבים הלא ממש מרומזים בין הראשון ללשכתו של האחרון ויועץ משפטי ממשלה חסר עמוד שדרה וככל הנראה קצר רואי. יש כאן את כל האלמנטים לפרשה עסיסית ומלוכלכת ובכל זאת ההד הציבורי שהיא מייצרת אינו גדול דיו, בטח לא קצה קצהו של הפונציאל שהיה לו, לו היה הציבור מבין עד כמה זה חמור.

מישור מדיני אין - רק אתמול ב- 16:30 הסביר שר הביטחון יעלון שהפיגועים האחרונים הם כתוצאה מהסתה של הרשות הפלסטינית. זה בגזרת התודעה, בגזרת הלשון (היוצרת תודעה) הוחלפו פיגועי האווירה בפיגועים עממיים. כך כינה ראש השב"כ כינה את הפיגועים החדשים, אם כי אני חייבת לציין שפיגועי ירי הם לרוב לא עממיים אלא מקצועיים ומתוכננים, אבל מה לי ולזה? אני לא ראש השב"כ. "פיגועים עממיים", קצת כמו ענישה קולקטיבית יוצרים הכללה, הכללה מייצרת תודעה. אם הפיגועים עממיים הם משוייכים לעם מסוים - הנה שוב צבענו בצבע אוכלוסיה שלמה. אבל אצלנו זה לא הסתה אצלנו כמובן זו הערכה מקצועית. רק שההערכה המקצועית הזו בעיני מכשירה את לב הציבור לעוד מבצעון. מה שמעניין יהיה זה שהמבצעון בוודאי לא יהיה בגדה, למרות שאם כבר "חייבים" מלחמה הגיוני לפעול בשטח ממנו, ככל הנראה, יצאו כל המפגעים האחרונים. יותר מזה אם הפיגועים הם תוצאה של הסתה של הרשות - איך זה מתיישב עם הניסיון של הרשות להרגיע את השטח? אבל מה זה חשוב? אמרנו לחם ושעשועים, לא?

יותר מזה אם יש כאן גל טרור חדש הרי שהוא לא נובע יש מאין הוא נובע מהעדר מדיניות. אבל אם במדיניות עסקינן, הרי שאם חלק ממדיניות ישראל היא איראן, אז כרגע זה לא ממש בידיים של ישראל, אם כי נתניהו בתעמולה. רק אתמול, בלילה של ה- 30.6, יצא משרד ראש הממשלה בציוץ שכותרתו (חוסכת לכם לינק): WATCH AND SHARE: The Islamic State of Iran: just like ISIS, but much bigger עם סרטון תעמולה שאין לי אלא להכתירו כמשעשע, כי לפעמים כל מה שנותר הוא לצחוק. אבל גם איראן לא באמת יכולה להיות המדיניות של ישראל, בכל זאת יש עוד דברים על הפרק. כלומר באופן עקרוני אמורים להיות, אבל איכשהו בינתיים בחיים עצמם, אנחנו די שקטים יחסית לכאלה שנדפקים עד העצם, אולי זה באשמת הצנטריפוגות, הן ידועות כמחוללות סחרחורת.

כך או אחרת לא נשאלת השאלה החשובה באמת - אנחנו 3 חודשים אחרי בחירות, לפי כותרות העיתונים פרשיות באות וחולפות, משל היו משאית להובלת פיתות בהן מתחבא ראש ממשלה בלווית רופא ילדים בדרך להליך פולשני אורולוגי שאינו מאושר על ידי משרד הבריאות ונמצא בשלב ניסיוני על בסיס התנדבותי, ומבוצע על ידי גניקולוג ורדיולוג ומוסתר מעיני הציבור- כי שקיפות זה לא שקיפות הפעולה אלא שקיפות הקהל כידוע. אבל מה חסר פה? ובכן, לא רוצה להיות הילד הזה שמצביע על המלך וטוען שהוא עירום, אבל אני לא רואה כאן מדיניות. מותר בבקשה כבר לשאול - מה לעזאזל המדיניות של ישראל? מה על סדר היום?

זאת אומרת ההסכם עם איראן בסופו של דבר ייחתם, מתווה הגז כך או אחרת יטופל ויש חשיבות רבה לכניסתו של המבקר לזירה, אבל מה הלאה? איזה אופק מדיני מתווה ראש הממשלה או הממשלה בכלל? 

הטענה שאני רוצה להציע היא קצת לא מקובלת - האם במידה מסויימת השיח הציבורי הרדוד הוא תוצאה של העדר מדיניות ואופק, שבעיקר מונעת מהאג'נדה של ראש הממשלה ומהאינטרסים של פטרוניו וחבריו? הרי איך אפשר לדבר על אופק אם מגבילים לך את שדה הראייה, ואם מגבילים לך את שדה הראיה הרי שמימלא תתרכז רק בצעד הבא ולא בהמשך הדרך.

אני מסתכלת מסביב ואין לי אלא להבין שבהעדר מדיניות ברורה, אנחנו כנראה עדיין מנווטים על ידי ראש ממשלה ללא מצפן ומצפון שבעיקר פועל בשלוף וממעשיו עולה ניחוח של חוסר אחריות ציבורית. עזבו ימין או שמאל, זה ספק שאמור לנקר בכולנו. ממשלה אמורה להציע הווה ועתיד לאזרחיה, זכותם של אזרחיה לדעת מה היעדים האלה ואיך נגיע אליהם. אולי ההצלחה של נתניהו נובעת מהעובדה שהוא מצליח כל כך להבהיל את הציבור בסיפורי האפוקליפסה שלו ובאפוקליפסה כמו באפוקליפסה הכלל היחיד הוא לשרוד בתוך הכאוס. עכשיו צריך רק את הילד מהמטריקס שיסתכל היטב ויגיד - הי, אבל בכלל אין כאן כאוס, זה מה שרוצים שתחשבו.

יום שישי, 8 במאי 2015

לחיי הקואליציה, מי יתן ויהיו ימיך כתיקונם

חשבתם שאני אתלונן על הממשלה הזאת, נכון? זאת אומרת זה הגיוני, יש לי את כל הסיבות, הנה רק שלוש:

1. נתניהו ראש ממשלה
2. קואליציה ימנית צרה של 61 חברי כנסת
3. הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הבית היהודי וכולנו - למעט האחרונה כולן סיבות מוצדקות בפני עצמן
ההגדרה היא זחוחים
אם חיפשתם

ואלה רק נתוני היסוד בלי להיכנס לנושאים קצת יותר מורכבים כמו השיבוצים לשרים, הכספים הקואליציוניים או לבעיות פרסונליות שיש לי עם מי מהמעורבים, שלא לומר כולם, טוב נו - כמעט. וזה בכלל בלי לדבר על זה שאני נחשפת לתמונות מהסוג הזה, למותר לציין שזה לא עושה לי טוב.

אבל החלטתי להתמודד עם חרדותיי, כלומר הן מהסוג שצף כשמנסים להטביע אתן במים ולכן לא הותירו לי ברירה. אז שאלתי את עצמי מה כבר יכול להיות? זאת אומרת למעט עניין התמונות שהן באמת קשות מנשוא. ברור שממשלת ימין חרדים היא ממשלה שלא תייצג שום אינטרס שלי בשום מובן. אבל תכל'ס זו קואליציה כל כך צרה שתתקשה לעשות יותר מדי ותפעל בקווים ברורים. את המדיניות מתווה נתניהו, בנושא המדיני דרכו סלולה להמשך הקיפאון המדיני וההסלמה הצבאית, בנושא הכלכלי לא יהיה שיפור וכל פעם שיהיה כאן יותר רע יווצר באורח פלא משברון כדי להכניס אותנו לפרופורציות. יש סיכוי שהממשלה הזו לא ממש תעשה לי את ההבדל, אבל יש לה את הפוטנציאל להיות די הרסנית אם היא תגיע למלוא הפוטנציאל שלה. כשנתניהו הסכים לדרישות של הבית היהודי, שכמובן היה חלק מתרחיש ידוע מראש ולא בלתי צפוי, היה לי המון מה להגיד על שר חינוך משיחי שמאמין בבריאתנות (אם כי הוא לגמרי לא תקדים) ועל שרת משפטים משוללת הבנה דמוקרטית שחרטה על דגלה את עקיפת בג"צ משל היה זה עקרון שראוי לדבוק בו, לא שרדיפת עמותות שמאל זה משהו להתגאות בו. 

תכל'ס השניים האלה על הצמתים החשובים של חינוך ומשפטים זה תסריט אימים, אבל לא שלא היו כאלה קודם, לפניהם - היו. זה לא שזה לא מטריד אותי - דווקא מאוד מטריד אותי שהתהליך הזה של לאומנות מגיע על חשבון הדמוקרטיה. אני רואה תהליך מאוד ברור של צמצום השיח הדמוקרטי במדינה למינימום תפעולי ומה שנכנס לתוך הואקום שיוצר הצמצום הוא יהדות ולאומנות. העניין הוא שצמצום הדמוקרטיה בסופו של דבר מצמצם כל שיח לא רצוי והמדרון הזה הוא אכן בעייתי. כי דמוקרטיה יציבה צריכה לצעוד קדימה ולא ללכת אחורה. אחרי הרחבת היריעה השיפוטית, צמצומה מחדש סופו שיפגע גם באוכלוסיות אחרות. 

גם המאבק בתקשורת - עוד נדבך חשוב באג'נדה של הממשלה הקרובה כי זה מה שבאמת חשוב כרגע לאזרחי ישראל, אויש סליחה, אמרתי אזרחי ישראל? התכוונתי לשרידותו של ראש הממשלה - סליחה, המושגים האלה כל כך מבלבלים. גם הוא מלמד על צמצום השיח הדמוקרטי. לכאורה יש כאן ממשלה שהמהלכים שהיא מתעדת לבצע, אם יצאו לפועל, אמורים לצמצם את כוחם של שני גופים בלתי תלויים שתפקודם הבלתי אמצעי הוא חיוני לדמוקרטיה תקינה - מערכת המשפט והתקשורת. המהלך המשולב הזה הוא מאבק של כוח פוליטי בגופים שמן הראוי שלא יהיו נתונים בדמוקרטיה מתוקנת לאיום על ידי הרשות המחוקקת או המבצעת.  

אבל אחרי כל זה ועוד קצת, שחסכתי לכם, פתאום הבנתי את הנקודה - קראו לזה רגע בוננות, דמיינו את הנורה המטאפורית נדלקת אם תרצו - הקואילציה הזו היה רעה חולה, יש לה פוטנציאל לעשות את המצב פה עוד הרבה פחות טוב, זה בדיוק מה שהאזרחים פה בחרו, אם יש משהו שאני ממש רוצה, בהינתן המצב הקיים כמובן, זה שהקואליציה הזו תעשה חיל ותלך בדרכה ותגיע למלוא הפוטנציאל שלה. אולי רק אם יהיה פה הרבה פחות טוב משהו סופסוף יקרה פה.

רוצים מדינה יותר יהודית מדמוקרטית? רוצים הכרה במדינה יהודית בלבד כי ישראל זה פשוט לא מספיק? רוצים בג"צ שמאבד את שיניו? רוצים תקשורת מגוייסת (אגב, לא צריך יותר ממלחמה)? רוצים להפסיק מימון לעמותות שמאל? רוצים להחזיר לאחור את ההתקדמות בנושא הגיור? רוצים להגיד שאין כיבוש כי "עם אינו כובש בארצו"? רוצים מפעל התנחלויות? רוצים חוק לאום? סעיפי התגברות? החרפת המשבר מול אירופה וארה"ב? הנה קיבלתם. אז כן, אני מחכה לראות את הסיפור הזה מתפתח כי זה בדיוק כריתת הענף באתה יושב עליו.

הבנאדם היחיד שאני באמת מצטערת לגביו הוא כחלון, היכולת שלו לקיים את האג'נדה הכלכלית שלו לא באמת קיימת, לפחות לא במימדים שהוא חושב ועל כל צעד שהוא יעשה יעמוד נתניהו עם סיכה חדה ביד, הכל במטרה להפוך אותו לבלתי רלוונטי בבחירות הבאות. 

אז זהו, יש קואליציה, קואליציה מצויינת, כזו שמשקפת את רצון העם. נותר רק להסתכל לפארסה הזו בעיניים ולקוות שמתישהו מישהו יתפכח. אג'נדה דמוקרטית היא לא אג'נדה של שמאל ימין היא אינטרס של כולנו. המממשלה הנוכחית עסוקה בלפרק את מה שהיא קוראת לו מוקשים, בשפה אקמית קוראים לזה המערכת העדינה של איזונים ובלמים הנמצאת בבסיסה של הדמוקרטיה. ככה זה מרגיש שמתחילים להשתחרר הברגים.

יום שבת, 25 באפריל 2015

אמא של פרס...

8 דקות שלמות הקדישה אתמול איילה חסון ביומן של הערוץ הראשון להרצאות של נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, בן ה-92 (כמעט), בפני קבוצות יהודיות באירופה ובארה"ב דרך קרן היסוד והפדרציה הקהילות היהודיות. 8 דקות של דיון באולפן שבאותה מידה יכול היה להעביר הוראות לסריגת שורה ראשונה במקרמה, לפחות ברמת העניין שזה עורר. משהו כנראה ממש טוב עובר על ישראל אם אלה הן הכותרות המתפרצות לראש החדשות באולפן מרכזי של שישי בערב, חשובות אפילו יותר מדיון מעמיק על בניית הקואלציה שנותרו לה עוד פחות משבועיים. אני מבינה שהיה גל בגלל הסיפור הזה של פרס ובנק הפועלים, כן סיפור - לא פרשה, אבל ברצינות? ההרצאות שהוא נותן או ארוחות הערב בהן הוא נואם לקהילות יהודיות, דרך אגב כאדם פרטי? זה מה שצריך לעניין את ישראל בפריים טיים של חדשות? המצב בישראל כל כך טוב שחנן קריסטל, צריך לדבר על רמת המוסר של פרס ולקשר את זה לשקיפות? 

נושא פרס ובנק הפועלים אינו קשור ל"אייטם החם" של יומן, קשירתם זה בזה היא ניסיון מוזר מאוד לאמירה לא ברורה ובטח שאין לה רלוונטיות אמיתית לציבוריות הישראלית. במאמר מוסגר, אישית אני מוצאת טעם לפגם בחוזה בין  פרס ובנק הפועלים, אף אחד לא שאל אותי לדעתי האישית כי בנק הפועלים סגרו כבר עם פרס ולא איתי. אני לא הייתי מנסה לקדם את הבנק הזה (לא שהייתי יכולה). אני גם לא חושבת שמתאים שנשיא לשעבר יעשה את זה, אבל זה כבר עניין של נורמה אישית. אני יכולה לבקר את זה, אבל בסופו של דבר זו החלטה אישית של אדם פרטי, שאמנם היה דמות ציבורית ובמידה רבה עדיין כזה דה פקטו גם אם לא דה יורה. השימוש במוניטין למען מטרה מסחרית הוא מאוד אפור, אבל זו כבר החלטה שלו. האם מותר לבקר את זה? כן. האם צריך לבקר את זה? לא בהכרח. האם פרס שגה? בוודאי. האם ביטול החוזה נראה טוב? לא, הוא הרע המיעוטו ובעיקר הוא מעיד על חוסר מחשבה וייעוץ תקשורת רע, בלי שום קשר לשיקול דעת לקוי ואף אולי קצת פחות מוסרי מהראוי.

העליה לכותרות של נושא פרס ובנק הפועלים היא לגיטימית, יש קושי, לפחות בעיניי עם התגובות שאנשים מרשים לעצמם לכתוב בחסות מחשב או סלולארי. אבל זה חלק מהישראליות ותכל'ס לכל אחד במדינה הזו יש דיעה, שזה נחמד ופלורליסטי רק שיש להצטער שרבים מהם לא עושים שימוש גם במוח כמה שניות טרם לחיצתם על כפתור ה"שלח". היכולת של כל פישר קטן (נו, זה היה מתבקש, פישר זה בדיוק הדימוי המתאים כאן) לנאץ בלי שום קשר לכלום ולהעביר את המסר הלאה היא בהחלט משהו שיש להצר עליו ברגעים כאלה, אבל זה חולף וזה לא קשור. אני חושבת מחד שהיתה כאן סערה בכוס מים ועם זאת, מזוית הראיה שלי, שכוללת בעיקר מאמרים באינטרנט, הטיפול התקשורתי היה סביר ובגדר לגיטימי. אם זה היה גם בראש מהדורות החדשות, אני שוב תמהה על שיקולי העריכה כי בכל זאת העניין הזה נראה לי די משני, שלא לומר עשירוני ואף למטה מזה, לנושאים שבאמת כדאי שיעניינו את הציבור ושהתקשורת תוביל. עם זאת יש פה משהו מעודד ברמת הביקורת הציבורית הנכונה במקרה הזה.

הסיפור  של איילה חסון על ההרצאות של פרס הוא בכלל לא חשוב. בטח לא היה צריך להקדיש לו כל כך הרבה זמן ולאמץ את כוחו של חנן קריסטל לדבר על כלום, אם כי הצלחתו בתחום בהחלט מעוררת כבוד, בטח לא היה צריך את הגברת לענייני גינונים שליהגה שם ובחיי שניסיתי לתמצת את המלל הלא קשור שלה שכלל צורך בשקיפות ציבורית בפעילות של אדם שעינו דמות ציבורית יותר. הסיפור הוא האג'נדה התקשורתית שהביאה את אילה חסון לכלות כל כך הרבה זמן על כלום ולדבר על זה משל היתה זו סנסציה שאין דומה לה. אם זו לא אג'נדה אז זו ארכאיות עיתונאית שמוטב היה לכולנו לבער אותה. הדיון האמיתי צריך להיות על הסוגיות החשובות באמת, על השיח הציבורי שיש ביכולתה של התקשורת לייצר. דומה שלפחות יומן של הערוץ הראשון מאמין שביום שישי בערב צריך לסמם אותנו רק בשורות תחתונות. אני מניחה ששוב אמא של פרס יוצאת ערבייה. נו שוקולד פור יו!


יום חמישי, 26 בפברואר 2015

אתגרים, תקתוקים והפתעה

הימים של לפני פורים הם תמיד ימים עמוסים, זאת אומרת כמעט כל הימים שלי עמוסים, אבל פורים (וימי הולדת, וחגים, בעצם) הם ימים עמוסים אפילו יותר. אז עכשיו, שבוע בדיוק לפני מסיבת פורים הראשונה הבאה עלינו נקודה (אתם יכולים להוסיף לטובה, כך או אחרת זה בלתי נמנע), בעוד אצבעותיי דקורות מסיכות ומחטים בנסיוני האומלל, אך מלא הכוונות הטובות, לתפור תחפושות (ללא מכונת תפירה), הזמן לכתיבה מתקצר אף יותר. אבל פוסט לפורים יבוא בפורים ויש לזה זמן. 

אתם לא הרגשתם אבל כבר עברו יומיים, האצבעות שלי עכשיו בעיקר מלאות בדבק, אבל זה נחמד, זה סותם את החורים הקטנים של המחט, ממש כלים שלובים. בינתיים היו כל מיני התפתחויות אישיות והפוסט הזה משתנה תוך כדי תנועה. daedlines מצטברים לי פה על ימין ועל שמאל, יש שלוש תחפושת לסיים ולמרות שהבכור נשמע אומר: "אמא, זה מדהים איזה תחפושות אדירות את עושה למרות שהתחלת רק שבוע לפני" (כן, גם אתם קלטתם את המחמאה המסובבת כולל תלונה מוסווית?), אני בכל זאת תחת לחץ של זמן. חוצמזה, בשבת יש לאמא יומולדת אצלנו, הוא נדחה בגלל הסופה ואין לכם מושג כמה אני מחכה להיבלע בין סירים ומחבתות ולהיות כל כולי עסוקה בקסם שבמטבח. ויש משלוחי מנות להכין ולהתחיל לכתוב את הבקשה לחינוך ביתי (אל תשאלו מה? תקראו, נניח כאן). והבנזוג טס לארה"ב לשמונה ימים כבר ביום ראשון, ויש את כל הדברים הרגילים וגם - אתם מוכנים? אני מתחילה לעבוד.

טוב, לזה חייבים פיסקה חדשה, אני מתחילה לעבוד מהבית כן, כן. זה התחיל שפירסמתי ברשתות החברתיות שאני מחפשת עבודה מהבית. להגיד לכם שחשבתי שבאמת יצא מזה משהוא יהיה שקר גס, אבל קיוויתי. מה שלא האמנתי זה שכל כך הרבה אנשים באמת יתאמצו כדי לגרום לזה לקרות. וככה, סקפטית שאני, אין לי מנוס מלהגיד שאשכרה יש אנשים (והרבה) שאכפת להם. מדהים איזה דיסוננס יש מחד בריחוק הפעולות הפיזיות בתוך העולם הוירטואלי, קשר שאינו "אמיתי" ועם זאת הכי אמיתי (כן, ללא גרשיים), עם מחוייבות ואמפטיה ואפילו ממש היכרות. אבל לא בזה אנחנו עוסקים וגם ככה יש לי נטייה לפטפט על כל דבר.

תוך יומיים מצאתי עבודה, ומיום ראשון, אם כי כבר יומיים שאני קצת עובדת (חפיפה), אני מתחילה בעבודה החדשה שלי. אל דאגה, אני לא יוצאת מהבית בשביל זה, אם את הילדים אפשר לגדל בבית, גם את העבודה אפשר. זה יצריך קצת שינויים, אולי פחות שעות שינה, נקווה שלא פחות שעות כתיבה, אבל יום ראשון here I come. הילדים כבר מוכנים, עד כמה שאפשר לשינוי ולגמרי מעודדים. גם הם מבינים שהכנסה נוספת היא חיונית. מה אני אעשה? (די לזרז אותי) ובכן אני אהיה מנהלת תוכן ב"החלוץ", חברה שלגמרי כיף לי כבר לעבוד בה (להזכירכם, אני מתחילה בראשון, כן?)  וכל העובדות הן אימהות (מקסימות) שעובדות מהבית, שזו כבר סיבה טובה לאהוב את המקום.

כבר יומיים שאני מצליחה לשלב קצת עבודה עם אלף ואחד דברים נוספים שאני מג'נגלת באוויר, ולמען האמת עולם המעשה מחכה לי ואני צריכה כבר לסיים את הפוסט, יש עוד המון דברים על האג'נדה ואני לא רואה את התחפושות נעשות מעצמן, או את הילדים אוכלים וכן, אני יכולה להמשיך עם הדוגמאות אבל כבר הבנתם את הנקודה. אני קצת מתרגשת לקראת הבאות, אבל אין לי ספק שזה יעבוד טוב, כמו כל דבר חדש צריך להתרגל להכניס אותו לשגרה. וכמו תמיד השגרה מתכנסת לה מהר מאוד, בעיקר כשהכל מתוקתק משל הייתי רס"ר בצבא.

אחרי יום של מיליון סידורים והתקלות אתמול, כשסופסוף התפניתי אחרי 11 בלילה לדבר עם הבנזוג, חשבתי רגע על היום שהיה ואין מנוס - הבו לי חוקר שיטות ניהול יפני שיתעד את מלאכתי העדינה ויוכל להפיץ את שיטתי להמונים, עכשיו רק נקווה שאני לא אתמוטט והכל יהיה בסדר. בינתיים גם היום מתנהל לא רע, אבל זה כבר לפוסט אחר לי יש בכור (שאתמול קניתי לו נעליים במידה 39 - אדירים ישמור) שצריך לחזור מכנס תזמורות. הכל עניין של למדר, לארגן, להתקדם. יאללה, אני להיום מתקדמת