ידיעה על חטיפה (כן, גנבתי את הכותרת ממארקס)

בשניות אלה מחקתי את הפוסט שהתחלתי לכתוב אתמול ולא הספקתי לפרסם, עניין של תזמון  - כי לפעמים מה שלא נכתב בזמן, נידון לכלייה עוד בטרם שזפה אותו עין אדם אחרת. לפעמים אין שום בעיה לכתוב באיחור, זה לא המקרה הפעם. שבת בבוקר, אצלנו בבועה הכל נעים, תודה ששאלתם. מחוץ לבועה יש מדינת חטיפה ומדינת מונדיאל, קצת כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, הערב מפנה את מקומו ליריד המונדיאל ועד אז ובין לבין אנחנו בשידורים מתפרצים על אירוע עצוב, אבל לא ממש מתגלגל של חטיפת שלושת בני הישיבה. אל תבינו לא נכון, חטיפה זה נורא וברור שאין אדם במדינה שלא מקווה שהבחורים האלה ימצאו וישובו בשלום לביתם. למען הסר ספק, גם אני שמאלנית ישראל שכמוני, רוצה לראות את הבחורים האלה שבים לביתם בריאים ושלמים, אבל כמה הערות בכל זאת והסדר אקראי ולא לפי חשיבות:

א. כן, זה לא נעים להזכיר, אבל מדינת ישראל באופן רשמי, רק מתחת לראדאר, חוטפת צעירים, לעיתים ילדים, בשטחים לחקירות לא חוקיות, בלי להודיע להורים, בלי לאפשר עורך דין, רק מכיון שהם פלסטינים לאף אחד לא אכפת. מסתבר שלא רק הכדור עגול, גם משחק החטיפות הוא עגול. אז כל עוד המדיניות הישראלית חוטפת כנראה שישיבו גם לנו לפעמים באותו מטבע, ככה זה כשמשחקים באש ומי שמשחק במשחק הנוראי הזה צריך להבין שזה פועל לכל הכיוונים. הגיע הזמן שגם הציבור הישראלי יאמר לממשלתו שחטיפות הן לא מעשה לגיטימי, לא כאשר הן מופעלות נגדנו ולא כאשר אנחנו מפעילים אותן. כשאלה 3 בני ישיבות אנחנו יוצאים מגדרנו מרוב דאגה לשלומם, עד שלא נבין שאימהות שחרדות לגורל בניהן יש בשני הצדדים כנראה שלא השכלנו ולא נשכיל.

ב. אין שום סיבה שנישאר בשטחים, השהייה שלנו בשטחים והגברת הבניה בשטחים פוגעת בכל סיכוי לשלום. גם אם שר החינוך ששייך למפלגה שטוענת שהיא בממשלה כדי לקדם הסכם מדיני (יש עוד מישהו שקונה את הבולשיט הזה?) טוען שישראל לא שלמה בלי שכם וחברון (כי אמירות נגד ההישארות בשטחים הן בגידה נוראית ובגדר אמירה פוליטית, אבל לדבר בשבח ישראל השלמה זה לא פוליטי - מה פתאום?). האמירות כאלה, שלמעשה נותנות לגיטימציה להתנחלויות ולהימצאותינו בשטחים, הן פגיעה אמיתית באפשרות שלנו לחיות כאן חיים נורמליים אי פעם. זו מהותה של המשיחיות והיא פוגעת בול במקום בו פיסת אדמה הופכת מקודשת יותר מהחיים עצמם, זו לא התנהגות נורמלית. אנחנו יכולים להגיד שהאמריקאים משיחיים ושהאירופאיי הזויים, אבל אם כל העולם חושב שאנחנו לא ממש בסדר, יש מצב שיש בזה צדק, בגדר משל הברווז, אתם יודעים.  

ג. מדיניות הטרמפים - כן כולנו יודעים שיש המלצה רשמית לא לעלות על טרמפים, כשהייתי חיילת היו נהלים מאוד ברורים בנושא ואחר כך גם היה איסור גורף. אבל בואו לא נשלה את עצמנו, טרמפים בעיקר ביהודה ושומרון זה אמצעי תחבורה ידוע. אין תחבורה ציבורית סדירה ומהירה, אין מספיק אוטובוסים ממוגנים ומי שמתגורר שם מוצא את עצמו בעיקר נוסע בטרמפים, אם אין לו רכב צמוד. אני בוודאי לא קוראת להשקיע עכשיו עוד כספים בתחבורה ציבורית שם או להשקיע בעוד כבישי אפרטהייד בהם הנסיעה מותרת ליהודים בלבד. אני אומרת בצורה ברורה, אין לנו מה לחפש בשטחים, לא צריכים להתגורר שם יהודים, בוודאי לא בהתנחלויות מבודדות. זה עולה לנו המון כסף וזה עולה בחיי בני אדם. אנחנו מזרימים כמויות של כספים כדי להתיישב על אדמה בה אין לאנשים ביטחון (מלבד כמובן בביטחון בעזרת השם, ותסלחו לי, אני לא מהמאמינים) ולא מצליחים לקיים אותם שם בביטחה, ייתכן שלמרות שכבר מאוחר ואת הנעשה אין להשיב, הגיע הזמן שמישהו ייקח את האחריות ויפסיק את הזילות הנוראית בחיי אדם על רקע קדושת האדמה. אין כסף לתחבורה ציבורית שם? זה לא משתלם? אולי שווה להסיק את המסקנות המתבקשות? 

ד. האחריות לחטיפה מוטלת על ראש הממשלה, וכמוהו גם על שריו. המדיניות הישראלית וחוסר המוכנות הישראלית לנהל משא ומתן ולהטיל את האחריות על הפלסטינים עולה במחיר כבד, מחיר שהואמר בליל חמישי והוא יאמיר וילך. חוסר המוכנות של ישראל להידבר והשיא החדש שעליו הכריזו בנט ושקד בחדווה גלויה - הצעת החוק האוסרת על שחרור רוצחים בעסקאות חליפין הם בעוכרינו. תוסיפו לזה את יהירותו העלובה של נתניהו, בעצם גם של ליברמן, לגבי חוסר הלגיטימיות בממשלת חמאס - פתח ומה נקבל? הידחקות לפינה של הרשות הפלסטינית, ניסיונות נוספים של טרור פלסטיני בתגובה לכוחניות הישראלית והנה לכם מתכון משובח לאסקלציה שתוביל לבסוף או לפעולות צבאיות שגויות שלנו או למשא ומתן בו מצבנו יהיה פחות טוב מאשר קודם. בירושלים יושבת ממשלה חסרת אחריות והחטיפה הזו מוטלת על כתפיה. ככל שהציבור הישראלי יתפקח מהר יותר כך ייטב לנו כי ממנהיגנו בירושלים אין מה לצפות. נתניהו אולי נתפס בעיני חלק מהציבור כטוב ליהודים, אך מה שטוב ליהודים לא בהכרח טוב למדינת ישראל והגיע הזמן שנבין את זה. ההתנהלות שלנו מחריפה הסלמה ברשות הפלסטינית, התנהלות אחראית של ראש הממשלה וניסיון אמיתי להידברות היו יכולים למנוע את החטיפה הזו, אבל ההתנהלות שלנו מוכיחה לפלסטינים שאין עם מי לדבר וכשאין עם מי לדבר אין סיבה לא לחזור לטרור.

ה. אמצעי התקשורת מאוהבים בקונספט האומלל של אירועים מתגלגלים, גם אם אין שום דבר מתגלגל לדווח עליו. התקשורת וגם המדינה מכורה לאולפנים פתוחים בהם מגלגלים עד זרא את העובדה שאין על מה לדווח. אין. כן, מדינה שלמה מחכה לבשורות טובות ורוצה שהבחורים יחזרו לביתם בשלום, אבל כמה אפשר ללהג על זה? אנחנו מכורים לפורנוגרפיה התקשורתית הזו שבעצם לא מגלה לנו כלום, מדורת השבט שלנו היא לשבת מול מסכים ולשמוע איומים ולהיכנס ללחץ. זה לא כל ישראלים ערבים זה לזה, זו מדינה משועממת שרק מחכה לאקשן. זה הזמן לשבת בשקט, אלא אם כן אתם נמנים על קוראי התהילים, ולדווח רק כאשר יש משהו ממשי לדווח עליו. ולא, זה שהכתבים הצבאיים והפרשנים למינהם מאוהבים בעוד שניה של זמן מסך זה לא תירוץ טוב.

ו. מסתבר, ודי עצוב להגיד את זה שכנראה המודיעין שלנו הוא די עלוב. אין לנו קצה של חוט ואת מה שיש אנחנו ממוללים שוב ושוב עד שלא נותר דבר.  אם תשימו לב הצבא פתח במבצע מעצרים מטורף בחיפוש אחרי קצה חוט. שלושה בחורים נחטפים ואנחנו פותחים במבצע פגיעה מאסיבית באוכלוסיה שהנזק ההיקפי שלו עצום וכנראה לא יוליד דבר. מה שצריך באמת כרגע זה שראש הממשלה ידבר עם אבו מאזן ויתחיל שיתוף פעולה אמיתי עם הממשלה החדשה מתוך הבנה שזה מה שיש ומתוך אחריות לגורל כל אזרחי המדינה, אבל במקום זה ראש הממשלה מכחיש שיחה עם אבו מאזן (שאם אכן התרחשה למה להכחיש אותה?) והמודיעין שלנו מתרכז בפעולות המוניות. זה לא נראה טוב וגם לא מבשר טובות.  

מה לעזאזל הם מחפשים על המפה, אשמח אם תסבירו לי

ז. הארוע הזה מוכיח שוב - ישראל אוהבת להיכנס לכוננות, אין דבר בעולם שראש הממשלה שלנו יותר אוהב מתמונות יחצנות שלו ושל ראשי מערכת הביטחון סביב מפות וקוים אדומים גם אם אין מאחוריהן כלום.ובל נשכחו כשתגמר סופסוף סאגת החטיפה הזו, אפשר יהיה שוב לחזור מחדש לאיראן. אתם זוכרים זה האיום הגדול ביותר, אלא אם כן אנחנו רוצים שוב לדוש בשאלה למה לא הפציצו את אושוויץ. 

ח. אם נמשיך באותה הדרך, גם אם האירוע הזה יסתיים בבשורות טובות, החגיגה רק מתחילה. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהמשוואה פשוטה אם אין משא ומתן יש טרור, פשוט כי אין מה להפסיד. אם לא נתעשת על עצמנו סיפורים כאלה רק ילכו ויתרבו אבל העיקר המנטרה שאוסלו היה רע. אין ספק המדיניות הזו של כלום והזרמת כסף לשטחים לא תעשה לנו טוב וזה מבלי להגיד דבר על שר הכלכלה וההתנחלויות שנדהם השבוע לגלות שבתוך הקו הירוק מרבית המשפחות לא מצליחות לגמור את החודש. אתם יודעים מה? בואו נעשה ניסיון -  בואו נתכנס בקווים שלנו וננסה להגן על האזרחים לא רק ביטחונית אלא גם כלכלית ואז נבחן את האפשרות של שאר חלקי הארץ המובטחת.

ט. יש מצב שלצה"ל עוד יש קצת תקציב, עוד גדוד הוקפץ כדי להשתתף בחיפושים. אל תדאגו את החשבונית עוד נקבל. לחיי תקציב הביטחון (ואני באמת מתאפקת לא להגיד כלום שוב על הכסף שנשפך על התנחלויות, בטח על אלה המבודדות).

י. אחרי שכל זה נאמר אני חוזרת שוב לקוות שהחטופים יחזרו בריאים ושלמים.

יא. לא השמאל לא אשם בזה, אולי תפנימו כבר שהשמאל לא בשלטון שנים רבות...

כולה סופה - 4 אותיות, קשור למזג האויר, בקרוב יעבור

מזג האויר הסגרירי והיפה הזו שפוקד אותנו בסוף השבוע הזה (פוקד, לא נשאר לנצח, לא מבקש מעמד של פליט, פוקד - מגיע מהמערב, עם ויזה של תייר ובלי היסטוריה בארגון שמאל רדיקאלי), צובע ערים שלמות בגוון לבן אירופאי מרנין ומפגין בנון שאלנטיות את כוחו של הטבע בזעיר אנפין. כן, זעיר אנפין, כולה מה יש כאן? טמפרטורות בין 5 למינוס 5 ולדעתי הרחבתי את הטווח, קצת שלג, קצת ברד, הרבה רוח וגשם, אבל ביננו זה לא שהתחוללה כאן קטסטרופה. כן, קצת יוצא דופן בחלק זה של העולם, כן קצת מוקדם השנה, כן סופסוף חורף. אבל אצלנו? ובכן אצלנו יש אולפנים פתוחים וחזאים נשלחים לשלג עם שלל אביזרים ואף אדום כדי להציג אותנטיות ואולי לחטוף איזו גריפה (כן, בפולניות). לא מספיק המחזה הדרמטי שבחוץ, צריך להוסיף על הדרמה ולראות איך זה מתגלגל, או קורס כמו העצים על קוי המתח והמכוניות. צריך לדבר על המשקעים, אבל לא על הכינרת, כי אם משקעי החלב בבירה הנצורה. כן, נצורה, זה תחביב ירושלמי ידוע להיות נצור. מאז ששיחררנו את העיר ה- 67' אנחנו אוהבים חורפים קשים בהם העיר שוב נצורה וניתן לדבר על שיירות. מזל שלא עשו גם תוכנית בישול לנצורים וחזרה למתכוני קציצות החוביזה, אם כי ניתן היה לפתח מזה עוד דיון עכשווי נוסח בישול טבעוני והאם ניתן לייבש קציצות חוביזה שיתאים לraw ולפליאו. 

הסופה הזו מראה את פרצופה האמיתי של התקשורת כמעוררת סערות, כשופר קורא במדינת "המגיע לי". כן, אני מניחה שניתן היה להתכונן טוב יותר עם ההתרעה לסופה ולא אני לא מתכוונת להודעת משרד החינוך שכנראה לא יתקיימו לימודים בירושלים עוד לפני נפילתו הזכה של פתית השלג הראשון. אני מניחה שחשיבה קדימה על תשתיות היתה מונעת קריסתן של חלק ולא מותירה אנשים ללא חשמל וחימום. בתכל'ס אנחנו אף פעם לא מוכנים לחורף, אולי התשדירים קוראים לכל אחד ואחת מאיתנו להכין את רכבנו לחורף, אך המדינה שלנו, בשל סדר עדיפויות מגוחך, לא מקדישה את הסכומים הראויים לתשתיות וחבל כי אנחנו אף פעם לא מוכנים לחורף, וזה כידוע מתישהו תמיד מגיע גם בשנים השחונות ביותר. אין ספק שניתן להתכונן יותר טוב, אין ספק שזה עגום שעשרות אלפי תושבים נותרים מנותרים וללא חשמל שעות ארוכות בקור מקפיא, אין ספק שזה עגום שאנשים נותרו תקועים ושהמדינה לא הייתה ערוכה לכך. אבל בל נשכח שיש לכל אחד מאיתנו אחריות אישית. סופה בקנה מידה כזה זה לא משהו שרואים כל יום, זה גם לא קורה בתדירות כזו שהמדינה צריכה להיות ערוכה לזה תדיר כי זה לא מצדיק את ההוצאות. גם אנחנו לא נצא מחר לקנות ציוד שמתאים לחורף האירופי רק בגלל שירד אצלנו שלג והשתוללנו על מזחלת שלג בגינה הציבורית (היה ממש כיף, דרך אגב, באופן פרובינציאלי שכזה). 

ואקנח בסיפורון שגם יסגור לי את הקצוות ויאפשר לי לפרסם וללכת לבשל צהריים כי אנחנו מארחים את אבא שלי וזוגתו לחיים היום. יצאתי אתמול לסופר עם הבטחה למרכזית שאם אפשר יהיה אחרי הקניות לצאת לאיזור מושלג - נצא. סיימתי את הקניות לגשם-שלג באמצע רחובות. הייתי היחידה שסירבה להתרגש ויצאה החוצה לחניה (קצת שויץ, מה יש?). מכוניות תקועות ועם בעיות פחחות קלות היו פזורות לאורך החניון. התקשרתי למרכזית לבשר לה על השלג במחוזותינו. בעודה מתלהבת מהמחזה שנגלה לפניה, מתדפק על חלוני בחור מרוט ומתחיל לצעוק בהיסטריה "אל תנהגי! אני דפקתי את האוטו שלי! גם את תעשי תאונה! חכי שהעירייה תעשה משהו, אל תסעי! תאונה!" סיימתי את השיחה עם המרכזית ונפניתי לבחון את המצב. מה העירייה תעשה? אני לא שמעתי על מפלסת שלג ברחובות וגם לא על מאגרי מלח ודי בצדק אם יורשה לי. המצב ברור - אם לא אצא עכשיו אשאר, מצויידת היטב אמנם, באוטו אבל זה לא יעבוד. לאף אחד. חוץ מזה אני ירושלמית שעשתה טסט בדיוק במזג האויר הזה עם הזינוק בעליה ביציאה ממשרד הרישוי. ללא שהות, אני ממשיכה לנסוע, המטרה - הילדים (כן, קצת דרמה, מה רע?) השלג המעורב בשמן וקרח נערם וטומן בחובו הבטחה לא מענגת כלל של החלקה. אני מתקדמת לאט. מחכה בסבלנות ביציאה מהחניון שהמכונית שלפני תסיים את העלייה. מתקדמת ולא עוצרת כי לעצור יתקע אותי לנצח. נתקעת. אופסי, לא להילחץ. זוכרת איך עושים את זה? קצת אחורה, קצת קדימה. מתקדמת לאט לאט ועוברת את זה. מנופפת לאדיוט למלמטה ומחליטה לנסוע לקצב כי מי יודע מה יהיה אחר כך. ואיך זה קושר? כי האדיוט מלמטה, ולא בגלל שהוא עשה תאונה, אלא בגלל שהוא חיכה לעירייה, יכול היה לחכות עד שיגמר לו מיכל הדלק ואז להישאר תקוע יותר. די לחכות למושיע, מה עם קצת אם אין אני לי מי לי? כולה קצת סופה, 4 אותיות, קשור למזג האויר, יעבור בקרוב. באמת שום מילה רעה נגד ביבי, זה רק מזג האויר, לא יותר. במדינה דמיקולו שמעדיפה להתלונן ולראות חזאי עם עכוז קפוא על המסך מאשר לצאת קצת החוצה, לקפוא קצת מקור ולחייך. כן, להנות מהרגע, קונספט ישן שעדיין עובד (ישן לפחות כמו המנהג הבזוי של להתלונן, שעדיין לא הוכיח את עצמו - רק אומרת). 

כל האמור אינו תקף למי שסבל  מהפסקות חשמל. לכם כן מותר להתלונן, היתר - הרף. צאו קצת החוצה, חלצו הרגליים וחזרו חזרה זה מזג אויר נפלא להתפטם.

פולחן אישיות ופולחן מוות

אתמול לא נפל דבר בישראל, אתמול נפטר בשיבה טובה (93) ולאחר כנראה יסורים רבים רב ראשי לשעבר ומנהיג רוחני של מפלגה ושל ציבור גדול. הסיקור העיתונאי הנרחב היה אולי מוגזם, למרות שלא עקבתי אחר ערוצי התקשורת, אלא הסתפקתי, כמו תמיד דרך אגב, בקריאה ברשת. אבל ב"פיד" שלי ברשת החברתית כמעט כל סטטוס היה בנושא מותו של הרב עובדיה ז"ל חלקם מלאי כבוד, חלקם מלאי זלזול (לחלוטין מיותר בעיני, אגב) אבל הרב עובדיה היה אתמול בכל מקום ובאיזשהו אופן הדיף ניחוחות של פולחן אישיות. 

אני לא יודעת הרבה על פועלו, למען האמת אתמול והבוקר קראתי עליו יותר מאשר בכל חיי ביחד. אני מכבדת את כאבם של רבים כי ברור לי הכאב של אדם על אבדן המנהיג שלו, אני בטח לא חושבת שיש מקום לצחוק על הנושא הזה כי למוות בכל זאת מגיעים הרצינות והכבוד, אך בעיקר ההכרה באבלם של אחרים. אבל ההתעקשות אתמול של כל העולם ואשתו לדוש בנושא הזה נראתה לי מוגזמת ומיותרת להחריד. אדם מת בשיבה טובה ובניגוד לדברים אחרים ונוראיים הרבה יותר שקרו וקורים, אתמול כולם רק דיברו על זה. כנראה מצבנו טוב, ולא קורים דברים חשובים במדינה אם אולפני הטלוויזיה הנצחיים שאין להם דבר לחדש פתחו אתמול שוב מיקרופונים לשעות ארוכות ולא אמרו יותר מדי וכל זה כדי להפוך את מותו של הרב ומנהיג לארוע מכונן בקנה מידה אומתי. נוהל "יצחק רבין" ז"ל לא תקף פה, ולא בגלל שבמידה רבה אפשר לטעון נגדי שהוא היה מנהיג שלי, אלא בגלל שהוא נרצח והרצח שלו כן מהותי לאומה כי הרצח שלו היה פוליטי. במאמר מוסגר גם אוסיף שגם פולחן האישיות סביב רבין נראה לי מוקצן וכמו שלא אשכח את מנהיגותו הראוייה, לא אשכח לו גם את המקומות בהם הוא כשל. אני מבינה את הסיקור החדשותי, אני מבינה שיש אנשים רבים במדינה שהנושא מעניין אותם אבל יש הבדל בין סיקור נרחב וערוך ברובו לאולפן פתוח בשלושת הערוצים. זה לא אירוע מתגלגל, לא היתה פה דרמה משוכללת. פשוט נפטר מנהיג שזכה לאריכות ימים, אפשר וגם צריך לתת מקום וכבוד לנושא מבלי להפוך את הנושא למושב ליצנים ארוך ולא מכובד. אפשר לחשוב שמותו הוא דרמה מתגלגלת שעוד יכולה לפתוח כיוונים נוספים ולגלות עוד דברים שלא ידענו, זהו שלא. בעיני יש בזה זילות. אני מבינה את הצורך לתת לנושא הזה מקום חשוב בחדשות ולכן ניתן היה לעשות הרבה דברים מכובדים, אבל הדישה המתמשכת והנטייה להאדיר עשו מבחינתי בדיוק את ההפך. 

יש הרבה דברים שלא ידעתי על הרב עובדיה שמתחוור לי שהיה פוסק חדשני, לא ידעתי שהוא נקט בגישה מקלה בפסיקותיו, לא ידעתי שניתן בפסיקותיו לראות חמלה ואהבה פשוט כי זה לא חלק מאורח החיים שלי, בדיוק כמו שאני מניחה שהוא לא קרא את הפילוסופים הגדולים כי זה לא חלק מאורח החיים שלו. כן ידעתי על פסיקות אחרות: ביחס ליהודי אתיופיה שיצרה את הפתח לעלייתם לישראל, עגונות מלחמת יום הכיפורים, יישוב הארץ מול פיקוח נפש שסייעה במתן גיבוי הלכתי להסכמי אוסלו וגם על איסור פיטום אווזים. גם ידעתי שהיה רב נחשב עוד בצעירותו וחרט על דגלו להפסיק את כפיפות הפסיקה של הספרדית לזו האשכנזית ואף ניסה ליצור קודקס תורני מקיף לכל העדות. המהפך שיצר בפוליטיקה למרות היותו מחוץ לפוליטיקה הוא אדיר, הצלחתה של ש"ס היא במידה רבה הצלחתו שלו ושל מועצת גדולי התורה שהקים והנהיג. קורות חייו מרתקות במידה רבה ואין ספק שהיה דמות מעניינת ומנהיג לרבים והוא הצליח בכישרון רב להעלות את הנושא העדתי שטואטא במידה רבה מתחת לשטיח ודוכא. אבל בל נשכח שבמקום שידע לאחד כוחות במאבק הראוי הזה הוא העצים פערים וקיבע את אוכלוסיה מוחלשת ובעיקר עשה דמוניזציה לציבור אשכנזי שלם. 

אבל בשבילי הרב עובדיה היה שנוי מאוד במחלוקת בחייו וזה לא ישתנה אחרי מותו. לא אשכח לו את ה"תצא בחוץ" לניצן חן, ולא אשכח איך התיר דמם של שולמית אלוני ויוסי שריד כלאחר יד, את הזילזול והקלות בה כינה בשמות משמות שונים את שופטי בית המשפט העליון, את מבקרת המדינה ואת כל מי שלא מצא חן בעיניו, איך הסביר שמורים חילוניים הם חמורים, איך אישה נשואה שחובשת פאה היא זונה, כיצד גידף וקילס את מתנגדיו, וכמובן את האשכנזים כיחידים וכקבוצה. אין צורך אחרי מותו לשבת ולערוך ספירת מלאי, אבל ההתבטאויות אלה נשארות חלק מהמורשת שלו, יחד עם כל הדברים האחרים שעשה, מורשת שיש בה גם חוסר סובלנות בסיסי לכל מי שלא הסכים עימו. ההתבטאויות שלו שהתקבלו כדברי אלוהים חיים בציבור המאמינים שלו הוקיעו ציבורים שלמים ועירערו לעיתים את עצם קיומם של מוסדות דמוקרטיים בסיסיים. בעיני, מנהיג מבין את כוחה של מילה ונזהר בכבודם של אחרים ובמקומות האלה בדיוק הוא חטא למנהיגות שלו. כגדול בתורה ומנהיג פוליטי הוא הרשה לעצמו לומר דברים שאם מנהיג אשכנזי חילוני היה אומר, הוא היה נסקל בידי המון זועם שהיה מבקש את דמו. הציבור החילוני נאלץ לקבל בדממה דקה את התבטאויותיו שפגעו בעקרונותיהם ואילו הרב עובדיה לא שם מעצור ללשונו מעולם. הוא זילזל בכל מה שלא נראה לו, אך בכבודו של כבוד הרב אסור היה לזלזל ושורת הפוליטיקאים שחבשו כיפה והרכינו ראש ונישקו את ידו בהכנעה נשארה ארוכה. כאישה חילונית ואשכנזיה הרב עובדיה הדיר אותי באופן תדיר רק כי הוא חרג הרבה מעבר להיותו מנהיג דתי, הוא הפך לפוליטי ושם הוא אכן השתמש בכלים הפוליטיים אך השאיר את השיח דתי. הספירה הדתית והספירה הפוליטית לא אמורות לשכון יחד, השיח שלהן שונה לחלוטין ובמדינה דמוקרטית איני יכולה להעלות על נס אדם שחוקי ההלכה קדמו אצלן לחוקי המדינה, אדם שלימד ציבור שלם להשתמש במערכת כשזה נוח ולהשתלח בה ברגע שהנוחות מתערערת.

זו גם הסיבה שאני לא מצליחה להבין את כל החילוניים שפתאום היו צריכים לומר את ה"שנקל" שלהם עד כמה גדול ונורא היה היום של אתמול, כמו הספדו של נשיא המדינה שנפרד מהרב כאילו היה אהבתו הרומנטית והאפלטונית (ע"ע עמוד הפיסבוק של הנשיא) כולל תיאור הנשיקה על מצחו של הרב שעדיין היה חם. עוד בטרם נקבר פצחה האוכלוסיה החילונית במבצע פולחן אישיות שמשתלב מצוין עם השיכלול שלנו את פולחן מוות ואנו פשוט סוגדים לרגעים בהן עיננו תוכל לשזוף ולו לרגע אלונקה ותכריכים ובשביל זה אין טוב יותר מאולפן פתוח...