צהלולי פתיחה. שומעים? יופי. פשוט כי אתמול הודיעו מי יהיו מדליקי המשואות בערב יום העצמאות ולתפארת מדינת ישראל. אז דעו לכם כי תהיינה 14 נשים שתדלקנה את המשואות, פשוט כי הטקס השנה הוא במסגרת "זמן נשים". ברור שכאישה עלי לתמוך בצעד הכל כך חיובי והמעלה תודעה ציבורית, כי הרי זה העניין מצוינות נשית, אך לצערי אינני רואה בזה צעד פמיניסטי שמוביל אותנו קדימה. ממש כמו יום האישה הבינלאומי, גם כאן אם יש העצמה נשית היא לגמרי בכאילו, כי למעשה כל מה שזה מוכיח זה שעדיין אין שוויון. בכל טקס (לפחות אלה שאני זוכרת, מודה שהחיפוש באינטרנט אחר רשימה שכזו היה קצר ולא מקצועי), "פסיפס הישראליות" שניסו ליצור במדגם המייצג של מדליקי המשואות הכיל מינון כזה או אחר של נשים וגברים כאחד (לא נכנסת כרגע לנושאי קיפוח אחרים). שוויון מגדרי אמיתי מתקיים כאשר מדליקי המשואות משני המינים. השנה, שרת התרבות מעדיפה להסביר שהגיע זמנן של הנשים. אכן הגיע הזמן אבל לא למדליקות משואות, אלא זמן לפרוע את חובה של הממשלה לציבור הנשים בישראל שתעמוד בחוקיה שלה ותקפיד לפחות מצידה על שוויון מגדרי. אם יש פה משהו זה הצלחתן של הנשים האלה כנגד כל הסיכויים בתוך החברה הגברית-מיליטריסטית שלנו, והן עושות את זה בזכות עצמן, בטח לא בזכות מדינת ישראל. פעם ב- 66 שנה להקדיש את הדלקת המשואות לנשים בישראל לא מצליח לכסות את הערווה של אי שוויון מגדרי בישראל, אם כבר זה מאיר אותו באור זרקורים ועושה ממנו הילולה (צהלולי סיום).
אז בלי להציק לכם יותר בעינייני מגדר אעבור הלאה ברשותכם, כי את זה התחלתי לכתוב בבוקר ובינתיים קרו הרבה דברים ונקודת המגדר הובנה. הפריט ברשימה שלי הוא כמובן פרשת הרפז ומעצרם של וינר ובניהו היום. זה לא שיש הרבה מה להוסיף, אבל כאשר ראשי הצבא מתנהלים לכאורה (כמובן) כמו ארגון פשע, האמירות בדבר מוסריותו של צה"ל נראות עוד יותר תלושות מהמציאות מאי פעם. כאשר ראש הפירמידה רקוב, נטייתו המיידית של הרקב, בניגוד לחרא שצף מעלה, היא להמשיך ולהרקיב, מראש הפירמידה ניתן רק לרדת. דובר צה"ל לשעבר ועוזר הרמטכ"ל לשעבר נעצרו היום על עבירות כבדות משקל, ייתכן שבסוף הכל יתמוסס (אולמרט, איל גולן וכו') אך זה לא יהפוך את אי חוקיותן של הפעולות שלכאורה נעשו לבסדר וזה בוודאי מעיד לא רק על הפרסונות המעורבות, אלא גם על הארגון עצמו. את בניהו כינה היום נציג המשטרה "מסוכן לציבור", מצבור ראיות מעיד כנראה על שלל פעולות שיש לתת עליהם את הדין החל משיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיות, מרמה והפרת אמונים ועוד ואנחנו מדינה כל כך מתוקנת שכולם לוקחים בחשבון שיש מצב שהם יצאו מזה והסיכוי אכן גדול שכן. כי זה להיות ריאלי במדינה שלנו, את המחיר לא גובים ממפורסמים ומקורבים, הם שווים בפני החוק, אך איכשהו מצליחים תמיד לחמוק מהעונש שלא כמרבית בני התמותה, בעגה צבאית נראה לי שקוראים לזה מכה קלה בזנב. ואם אתם רוצים שגם אקשור את זה לנושא המגדר מהפיסקה הקודמת, אז הרשו לי לצייר קו מטאפורי בין אחזקת המסמכים והעברתם לגורם לא מסווג של בניהו לבין אישומה של ענת קם ותראו אתה ההבדל בין ההתייחסות לנשים להתייחסות לגברים (צהלולים).
אבל מה אני ממשיכה לקשקש? הפיסקה הראשונה נכתבה בבוקר, הפיסקה השניה בצהריים ובינתיים כבר לילה. יום שני לנסיעת בנהזוג, הימים לא יכולים להיות אינטנסיביים יותר ממה שהם. שעות השינה שלי הולכות ומתקצרות, אך עם זאת היכולות שלי בהפעלת הילדים שלי הולכות ומשתפרות. ובישראל? יש כל כך הרבה דברים לדווח עליהם כמו שראש הממשלה ושר הביטחון (ששוב מתנצל בפני האמריקאים) הנחו את צה"ל להמשיך להיערך לתקיפה באיראן ב- 2014, היערכות שתעלה לנו לא פחות מ- 10 מיליארד שקל. אז ברור שאוכל לצחוק על יעלון או לחלופין להסביר כמה הוא מזיק לנו בהשתלחויותיו והתנצלויותיו ושזה לא משחק קביל כשאתה שר ביטחון או כאדם בוגר באופן כללי. אך כבר יש נושאים נוספים וזמננו קצר כי הלילה הזה מאיים להסתיים. ההנחיה לנושא איראן של נתניהו ממשיכה את הקו ש"הוא לא יתן לישראל להגיע לסף הכחדה" וש'ישראל לא תיתן למפלצת האיראנית להשתלט עם העולם בעזרת הגרעין, גם אם זה הדבר האחרון שישראל תעשה' ששני אלה הם אולי מאותו צד של מטבע התוקפנות אך השני בהחלט יכול להוביל לראשון וזה דווקא מה שלא רצינו להוכיח (לפחות אני לא). אם במישור המדיני נתניהו החליט על הפצצה המתקתקת הקרויה "מדינה יהודית" כדי לפוצץ את המשא ומתן, בזירה הגרעינית מציב נתניהו את ישראל כשחקן הלא ראציונאלי שילך עד הסוף גם אם הסוף הוא פטריית עשן. אם לא נוכל לחיות על סלע קיומנו נמות על סלע קיומנו רק כדי לא להיכחד בידי אחרים. אמרתי ואומר זאת שוב, המחיר של התנהלותו של נתניהו הוא עלינו.
אבל במסגרת המחירים של נתניהו, איך אפשר להמשיך ולדבר על האיראנים אחרי שהערב נודע כי אב הבית לשעבר תובע את ראש הממשלה? הרשת כמובן כבר חוגגת ואיך אפשר שלא עם הפנינים המופלאות כמו אמירתה הנאורה של הגברת נתניהו: "אנחנו אירופים, אנחנו עדינים, לא אוכלים הרבה כמוכם המרוקאים..."? הנה הוכחה מוצקה להצלחת מדיניות כור ההיתוך, כי על מה זה מעיד אם לא היכרות עמוקה המושתת על חיבה בין עדות ישראל? או הסיפא של הפנינה: "אתה מפטם אותנו ואחר כך כשמצלמים אותנו בחו"ל אנחנו נראים שמנים". טוב כי בארץ כבר יש כל כך הרבה מרוקאים מפוטמים שהגברת נתניהו לא בולטת, אבל בחו"ל זה מצטלם לא טוב. (מי היה מאמין שצהלולי הפתיחה שלי יהיו גם אקורדי הסיום?)
וזה לא שאין לי מה להגיד אבל מה זה באמת משנה, פה זה לא ארמון האליזה וחבל, כי שם מחליפים פרחים כל יום ולא ע"י איזה מרוקאי שעבר לגור במודיעין עם הילדים שלו והוא לא רואה אותם רק כדי לרצות את הגבירה, אלא על ידי מעצב פרחים אמיתי שאולי קוראים לו ז'אן-בפטיסט אבל בטוח לא מני. והוא לא תובע את המעסיקים שלו, מה פתאום? הוא אירופאי, הוא עדין... הוא מעריך את זה שניתנה לו ההזדמנות לחסות בצילם של מנהיגים. איך המרוקאי עדיין לא הבין שאסור להסתבך עם הגבירה האשכנזיה? עכשיו, מני, לפני שאתה הולך ואתה יודע איפה הדלת, לך תביא נרות נשמה ואל תסתכל בתיקים החסויים, הם שמורים רק לאשכנזים בעלי שיעור קומה שאוהבים לצייר קווים אדומים. ואתה, חביבי, חצית אותם. next
אז בלי להציק לכם יותר בעינייני מגדר אעבור הלאה ברשותכם, כי את זה התחלתי לכתוב בבוקר ובינתיים קרו הרבה דברים ונקודת המגדר הובנה. הפריט ברשימה שלי הוא כמובן פרשת הרפז ומעצרם של וינר ובניהו היום. זה לא שיש הרבה מה להוסיף, אבל כאשר ראשי הצבא מתנהלים לכאורה (כמובן) כמו ארגון פשע, האמירות בדבר מוסריותו של צה"ל נראות עוד יותר תלושות מהמציאות מאי פעם. כאשר ראש הפירמידה רקוב, נטייתו המיידית של הרקב, בניגוד לחרא שצף מעלה, היא להמשיך ולהרקיב, מראש הפירמידה ניתן רק לרדת. דובר צה"ל לשעבר ועוזר הרמטכ"ל לשעבר נעצרו היום על עבירות כבדות משקל, ייתכן שבסוף הכל יתמוסס (אולמרט, איל גולן וכו') אך זה לא יהפוך את אי חוקיותן של הפעולות שלכאורה נעשו לבסדר וזה בוודאי מעיד לא רק על הפרסונות המעורבות, אלא גם על הארגון עצמו. את בניהו כינה היום נציג המשטרה "מסוכן לציבור", מצבור ראיות מעיד כנראה על שלל פעולות שיש לתת עליהם את הדין החל משיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיות, מרמה והפרת אמונים ועוד ואנחנו מדינה כל כך מתוקנת שכולם לוקחים בחשבון שיש מצב שהם יצאו מזה והסיכוי אכן גדול שכן. כי זה להיות ריאלי במדינה שלנו, את המחיר לא גובים ממפורסמים ומקורבים, הם שווים בפני החוק, אך איכשהו מצליחים תמיד לחמוק מהעונש שלא כמרבית בני התמותה, בעגה צבאית נראה לי שקוראים לזה מכה קלה בזנב. ואם אתם רוצים שגם אקשור את זה לנושא המגדר מהפיסקה הקודמת, אז הרשו לי לצייר קו מטאפורי בין אחזקת המסמכים והעברתם לגורם לא מסווג של בניהו לבין אישומה של ענת קם ותראו אתה ההבדל בין ההתייחסות לנשים להתייחסות לגברים (צהלולים).
אבל מה אני ממשיכה לקשקש? הפיסקה הראשונה נכתבה בבוקר, הפיסקה השניה בצהריים ובינתיים כבר לילה. יום שני לנסיעת בנהזוג, הימים לא יכולים להיות אינטנסיביים יותר ממה שהם. שעות השינה שלי הולכות ומתקצרות, אך עם זאת היכולות שלי בהפעלת הילדים שלי הולכות ומשתפרות. ובישראל? יש כל כך הרבה דברים לדווח עליהם כמו שראש הממשלה ושר הביטחון (ששוב מתנצל בפני האמריקאים) הנחו את צה"ל להמשיך להיערך לתקיפה באיראן ב- 2014, היערכות שתעלה לנו לא פחות מ- 10 מיליארד שקל. אז ברור שאוכל לצחוק על יעלון או לחלופין להסביר כמה הוא מזיק לנו בהשתלחויותיו והתנצלויותיו ושזה לא משחק קביל כשאתה שר ביטחון או כאדם בוגר באופן כללי. אך כבר יש נושאים נוספים וזמננו קצר כי הלילה הזה מאיים להסתיים. ההנחיה לנושא איראן של נתניהו ממשיכה את הקו ש"הוא לא יתן לישראל להגיע לסף הכחדה" וש'ישראל לא תיתן למפלצת האיראנית להשתלט עם העולם בעזרת הגרעין, גם אם זה הדבר האחרון שישראל תעשה' ששני אלה הם אולי מאותו צד של מטבע התוקפנות אך השני בהחלט יכול להוביל לראשון וזה דווקא מה שלא רצינו להוכיח (לפחות אני לא). אם במישור המדיני נתניהו החליט על הפצצה המתקתקת הקרויה "מדינה יהודית" כדי לפוצץ את המשא ומתן, בזירה הגרעינית מציב נתניהו את ישראל כשחקן הלא ראציונאלי שילך עד הסוף גם אם הסוף הוא פטריית עשן. אם לא נוכל לחיות על סלע קיומנו נמות על סלע קיומנו רק כדי לא להיכחד בידי אחרים. אמרתי ואומר זאת שוב, המחיר של התנהלותו של נתניהו הוא עלינו.
אבל במסגרת המחירים של נתניהו, איך אפשר להמשיך ולדבר על האיראנים אחרי שהערב נודע כי אב הבית לשעבר תובע את ראש הממשלה? הרשת כמובן כבר חוגגת ואיך אפשר שלא עם הפנינים המופלאות כמו אמירתה הנאורה של הגברת נתניהו: "אנחנו אירופים, אנחנו עדינים, לא אוכלים הרבה כמוכם המרוקאים..."? הנה הוכחה מוצקה להצלחת מדיניות כור ההיתוך, כי על מה זה מעיד אם לא היכרות עמוקה המושתת על חיבה בין עדות ישראל? או הסיפא של הפנינה: "אתה מפטם אותנו ואחר כך כשמצלמים אותנו בחו"ל אנחנו נראים שמנים". טוב כי בארץ כבר יש כל כך הרבה מרוקאים מפוטמים שהגברת נתניהו לא בולטת, אבל בחו"ל זה מצטלם לא טוב. (מי היה מאמין שצהלולי הפתיחה שלי יהיו גם אקורדי הסיום?)
וזה לא שאין לי מה להגיד אבל מה זה באמת משנה, פה זה לא ארמון האליזה וחבל, כי שם מחליפים פרחים כל יום ולא ע"י איזה מרוקאי שעבר לגור במודיעין עם הילדים שלו והוא לא רואה אותם רק כדי לרצות את הגבירה, אלא על ידי מעצב פרחים אמיתי שאולי קוראים לו ז'אן-בפטיסט אבל בטוח לא מני. והוא לא תובע את המעסיקים שלו, מה פתאום? הוא אירופאי, הוא עדין... הוא מעריך את זה שניתנה לו ההזדמנות לחסות בצילם של מנהיגים. איך המרוקאי עדיין לא הבין שאסור להסתבך עם הגבירה האשכנזיה? עכשיו, מני, לפני שאתה הולך ואתה יודע איפה הדלת, לך תביא נרות נשמה ואל תסתכל בתיקים החסויים, הם שמורים רק לאשכנזים בעלי שיעור קומה שאוהבים לצייר קווים אדומים. ואתה, חביבי, חצית אותם. next
