מתכון לעוגיות ג'ינג'ר - פוסט שלא מן המניין

אתמול בלילה, בזמן שהקראתי למרכזית את "מדיקן והספוגיות מיוניבקן" של אסטריד לינדגרן (ותהיתי ביני לבין עצמי אם לא הגיע הזמן לתרגום עדכני ואז החלטתי שהתרגום הארכאי יפהפה בעיני), הגיע קטינא לבקש שמחר בבוקר נאפה עוגיות ג'ינג'ר ומחרתיים עוגת ג'ינג'ר. אז אמנם חג המולד כבר היה, אבל מכיון שממילא איננו נוהגים כמנהג הנוצרים ולא צריך סיבה אמיתית לעוגיות ג'ינג'ר כמובן שהסכמתי. מיד אחרי שהילדים הלכו לישון (ובכן כמעט כולם כי הבכור שוב לא הצליח להירדם ובחצות הוא התיישב לכתוב סיפור קצר, ומצחיק ומקורי דרך אגב ולא, אני לא רוצה לדבר על זה) מיד הוצאתי 200 גרם חמאה כדי שתתרכך למחר. אמנם מימיי לא הכנתי עוגיות ג'ינג'ר אבל אני זוכרת מצוין את אלה שאפיתי עם סבתי האמריקאית פעם כשהייתי קטנה. וחוץ מזה כל עוגייה שמצדיקה את שמה צריכה חמאה (סליחה חבריי הטבעונים, אתם צועקים שמן קוקוס ואני לא שומעת אתכם).

אני חושבת שמעולם לא אפיתי עוגיות ג'ינג'ר כי לבנזוג יש איזה פטיש לעוגיות ג'ינג'ר קנויות שהוא קיבל פעם מאנגליה ומאז לא מצליח לשחזר את הטעם. לא משנה כמה עוגיות ג'ינג'ר קנינו במהלך חיינו המשותפים, מעולם לא הצלחנו למצוא אם אלה עם הטעם ההוא. אף פעם למעשה לא ניסיתי לאפות עוגיות ג'ינג'ר כי תמיד היתה לי תחושה שלא משנה כמה הן יהיו מוצלחות יהיה להן תמיד את טעם הלוואי המכונה "לא העוגיות ההן". וסתם ככה לדחוף עוד איזה סיפור ג'ינג'ר, היתה לי פעם חברה טובה, ואגב מאוד נבונה שהיתה בטוחה שג'ינג'ר וזנגוויל הם שני דברים שונים ואף תמיד תיבלה בשניהם ולכל אחד היה צנצנת משל עצמו על מדף התבלינים. 

לעניינו, אחרי התאוששות הבוקר (זמן הלימבו שבין להתעורר לבין להתחיל להזיז את עצמך), הגדולים התארגנו לחוג מבוכים ודרקונים וקטינא הואיל בטובו לעזור לשפוך את החומרים (אבל לא יותר מזה ורק אם יש סוכר) לפי מתכון שמצאתי באינטרנט של רותי קינן שלא ידעתי את טיבו אבל נשמע טוב. 

אז הנה המתכון, עם קצת, ממש טיפונת, שינויים שלי:

המרכיבים:

2.5 כוסות קמח (אני השתמשתי בקמח כוסמין)

1/2 כפית סודה לשתייה

1 כפית ג'ינג'ר טחון

1/2 כפית קינמון

100 גרם חמאה

1/2 כוס סוכר חום

4 כפות דבש (במרקם נוזלי)

4 כפות מים

אופן ההכנה:

1. מנפים (לא חובה) את הקמח לקערה. מוסיפים את אבקת הסודה, הג'ינג'ר הקינמון והסוכר ומערבבים. ממיסים את החמאה בסיר קטן ומוסיפים לה את הדבש. מצננים מעט ומוסיפים לתערובת היבשה יחד עם המים ומתחילים ללוש. לשים רק עד שנוצר כדור בצק אחיד. אם הבצק דביק מדי תוסיפו מעט קמח. 
2. מחלקים את הבצק ל-2 חלקים ומרדדים כל חלק על משטח מקומח קלות לעלה בעובי של 3 מ"מ. קורצים עוגיות לפי דוגמה מנייר או בחותכני עוגיות בצורות שונות. מניחים על התבנית. את שאריות הבצק 
3. בשלב זה, אפשר לקשט את העוגיות בקישוטים עמידים לחום כמו אגוזים או פירות מסוכרים.
4. אופים כ-10 דקות, בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. מצננים על רשת. כשהעוגיות קרות אפשר לקשט בבצק סוכר, בזיגוגים, בסוכריות או בפתיתי שוקולד. 

מהר מאוד התמלא הבית ניחוח ג'ינג'ר משכר, קטינא כמובן לא עמד בפיתוי ונשנש מהבצק של הנגלה השנייה עוד לפני האפייה (ממש לא רציני כשאין ביצים חיות במתכון) ונהנה כמובן לקרוץ עוגיות, למרות שאין לנו בבית קורצן של ילד ג'ינג'ר וזה חבל מאוד, אבל לא פוגם בהנאה.

אחרי שהעוגיות הצטננו מעט, צלחת מלאה עוגיות מצאה חבורת לוחמי מבוכים ודרקונים שקיבלו את העוגיות בתשואות. הן כנראה היו מאוד מוצלחות כי אפילו פירורים לא השאירו אחריהם הבנדיטים הקטנים אבל היה להם הרבה כוח לצאת לשחק בגינה. ולמען הסר כל ספק, גם צלחת הפירות הטריים התחסלה במהירות. שלא יצא שתגידו שאני לא מאזנת.

ומחר, או אולי ביום אחר נעשה גם עוגת ג'ינג'ר ואם יהיה על מה לדווח - אדווח.

שוב פיספסנו את סנטה - פוסט עברי באיחור אפנתי לחג המולד?

750 אנשים לחצו על "like" על הסטטוס של עירית לינור ו- 81 שיתפו אותו. אם היינו מדברים על מספרים הם אולי קטנים ביחס לסטטוסים אחרים, אבל אני הייתי חותמת היום על מספרים כאלה, פשוט כי אני לא שם. אבל לא במספרים עסקינן, למרות כמיהתי הידועה לכל. אז ראשית מן הראוי שאביא לידיעתכם מה היה כתוב שם, ובכן: "לא שומרת מצוות, לא מאמינה באלוהים, נוסעת בשבת לקנות אוכל לא-כשר, מדי פעם מתעצבנת על חרדים. אבל כל אלה זוטות של משפחה. עם הנצרות יש לי חשבון אישי של 2014 שנה. חד מולד שמח? פחחח. קודם שיחליפו את הדנא התרבותי האנטישמי שלהם". אולי יש להתחיל עם הסוף? כי אם בהחלפות אנו דנים אז אולי יש מצב להחליף את לינור? מהדנא הגזעני שלה כבר יש לנו מספיק בארץ. רבות ניתן לכתוב על הטרחנות, עודף האינפורמציה האישית, חוסר הסבלנות, אי הבנה של ההיסטוריה(אפילו סוג של בורות) והגזענות אבל למה להכביר במילים אם אפשר להתחיל מהסוף ופשוט להחליף? 

אז הגיע חג המולד, באמת נורא נחמד עם דוד סנטה השמנמן ומלא החיים שנדחס לארובות ושולף מתנות מכרכרתו הרתומה לאילי הצפון עם השמות המקסימים, וכל הסיילים של אחרי, עצי האשוח והשלג. החג שהוליווד הכי אוהבת, החג של החגים הנוצריים. לא חג שלנו, אבל אנחנו לא אוהבים להישאר בחוץ. לבד מהחשיפה למערב (בו חג המולד המושלג הוא קונסנצואלי ונחגג ברוב הוד והדר), הגיעה גם העליה מרוסיה והוכיחה שניתן גם לחגוג את חג המולד ואנחנו נשארנו בדיסוננס, ביהדות אין חג המולד. ולמרות שאנחנו נורא אוהבים להזכיר שישו (לא ישוע חלילה) היה אחד משלנו, אנחנו היינו אלה שהוקיעו אותו והשאר מונצח בדפי ההיסטוריה, פה במדינה היהודית שהקמנו אין מקום לחגים שאינם משלנו. הכל היה טוב ויפה, אבל היום גם אנחנו מתקנאים בכל אוירת החג שנדמה שהיא בכל מקום ורק אלינו לא הגיעה. הכמיהה הזו לסוג של חג מולד שלנו, משעשעת בערך כמו דגלי ארצות הברית ביום העצמאות.

בעוד שלסילבסטר מצאנו הצדקה והמבינים שביננו קוראים לו ערב השנה החדשה כדי לציין שאיננו חוגגים גרסא נוצרית כי אם חוגגים את השנה האזרחית החדשה שהיא כמובן של כולנו ואין עליה זכויות יוצרים נוצריות. המשועשעים שביננו חוגגים את הברית של ישו שכידוע היתה ביום השמיני להיוולדו והרי לנו חג ישראלי חילוני שניתן לחגוג גם במדינת היהודים. אך אללי מתי יבוא לחג המולד גואל? אינני רואה דרך יצירתית לעברת את חג המולד. אז מה נשאר? אפשר לברך את אלה המאמינים, אפשר אפילו להעמיד עץ אשוח בכנסת, אפשר לברך בלי פליטות פה מביכות, אפשר לא לזלזל ולא להוקיע ולא להכליל. אפשר אבל כנראה שנאלץ לחכות לשנה הבאה, אולי אם נכתוב מספיק רשימות משאלות לסנטה... אה, זה רק אגדת ילדים.