ניתוק. ייתכן שזו התשובה שלי. יכול להיות שהכל עניין של ניתוק. נתק הוא חוסר קשר/מגע, סופו של חיבור. חיבור שהופרד, אם תרצו.
בניסיון להבין איך הממשלה שלנו יכולה להכיל כל כך הרבה אנשים שכביכול "הצליחו" בחיים אך כשהם מאוגדים יחד מרבית העשייה שלהם ממוקדת בהרס שיטתי של החברה בישראל, המערכת השלטונית, הכלכלה והאפשרות לשלום, עולים הסברים אלטרנטיביים שונים וגם מחשבות על איכותה המבריקה של הבינוניות. אבל אולי יותר מכל יש לנו ממשלה מנותקת והנה לכם מבחר מגוון מהימים האחרונים:
ראש הממשלה כבר 390 ימים (לפי מניין הפלוג של טל שניידר) לא התראיין לתקשורת הישראלית, שלא נאמר חלילה פנה אל העם בנאום ממלכתי. את ענייניו התקשורתיים הוא מעביר במסרים או דרך תקשורת זרה (למשל לסיור שלשום של ראש הממשלה בבית חולים צבאי בגולן הוזמנה רק התקשורת הזרה ודרך אגב כמובן שלא אמרו להם שהוא הופעל רק לכבוד הביקור - כך צייץ אתמול כתב רשת ב' בצפון עידן אבני). בעצם גם דרך פניה מעורכי דינו לעובדי ביתו מפעם לפעם, אבל רק כשנדרש ורק כשהם (העובדים) מגלים סימני סחטנות. מה שיפה הוא שנתניהו טוען במכתביו שהוא שומר על כספי הציבור ולכן לא ישלם כספים שלא כדין - תנו לי להוסיף ביאור קטנטן הכוונה לאב הבית בלבד, הגבירה פטורה - ממש כמו באנגליה במאה הקודמת יש אדונים ויש משרתים וכדאי שנבין את זה טוב.
שר האוצר "לא מוותר" על שוויון בנטל כי הוא יודע שזה מה שמרבית הציבור שבחר בו רוצה, מילים מופרכות כמו "סנקציות פליליות" מופרחות לאוויר אך בעצם בסוף אין כלום - סנקציות של נייר. יש זמן המתנה שקבע ראש הממשלה ובסוף כל מקרה ייבחן לגופו של עניין וכרגיל סתם בוזבזו עוד משאבים על כלום. והשאלה היא אם בכלל צריך את זה ואם הדיון לא מוסט שוב אל התפל. אפשר לצייר את זה בהפשטה יתרה - הפרדת דת ומדינה תוריד את הנטל הכלכלי המכונה אברכים ושאר מוסדות ומשכורות והטבות ומענקים מקופת המדינה ומגב מעמד הביניים (ולא, אני לא מתכוונת לפרי למרות שהניכוי ממס ודאי כואב). את חובת הגיוס אפשר לפטור בהתנדבות לצבא כאשר מי שמתגייס יקבל חבילת הטבות לאחר השחרור ומי שלא - לא. ככה הצבא לא יהנה מאבטלה סמויה, לחיילים משרתים ניתן יהיה לתת משכורות גבוהות ומי שמחליט לא להתגייס מחליט למעשה לעמוד ברשות עצמו. גם המדינה וגם צה"ל יצאו נשכרים ממהלך כזה והוא אכן יכול להיטיב עם כולנו. פשוט לא? אבל עדיף לא להרעיד ספי עולם. עדיף רק להפריח קריאות של פוליטיקה חדשה ולשחק את אותם המשחקים רק בבגדי מעצבים ועל כוס קוניאק על נוחות הספות מהעור ביום "שני ללא בשר".
העולם כולו דורש את הפסקת הזרמת הכספים להתנחלויות ומה אנחנו עושים? מזרימים עוד כספים ל- 35 התנחלויות מבודדות, אבל רק בגלל הקירבה לגבול. נשאלת השאלה איזה גבול כי הזילזול באמת עבר כל גבול. אבל אולי בנט ישלוף עוד מטבע בן 2000 שנה כי זה תמיד פותר כל משבר.
כי איך עוד אפשר להסביר את סגן השר מיקי איתן שצועק על דב חנין (שמעולם לא ישב בשום קואליציה) שבממשלה בה הוא כיהן ייבשה את הדיור הציבורי? ואיך אפשר להסביר את המדינה שבמקום להתמודד עם העוני, מוצאת תרגילים חדשים כדי להפכו לשולי בעוד הוא רק הולך ופושה בציבור? איך אפשר להסביר את כל המשכורות המנופחות מדי של הבכירים במשק? את התספורות? איך יתכן שבשל פינוי אולפנה מפוצה מועצה אזורית בשטחים בארבעה מבני ציבור המוערכים ב- 20 מיליון ש"ח בעוד ספריות ומתנ"סים בפריפריה נסגרים?
ברור שהממשלה מנותקת - תסתכלו על נתניהו, לפיד ובנט - מעולם לא היתה לנו ממשלה של עשירים כמו שיש לנו עכשיו. כל אחד מהם עשה את הונו והם מצפים שנבין שזה שהם לקחו תפקיד ציבורי מחייב שהמדינה תממן את גחמות האלפיון העליון שלהם. איך הם יכולים להבין את הקושי בהחזר המשכנתא החודשי (אם בכלל הצלחת לרכוש דירה) כאשר בשתיים שלוש גיחות לחו"ל משולבות בהרצאות על ארוחת ערב דשנה הם יכולים לסדר לעצמם עוד דירה קטנה בתל אביב להשקעה שאפשר יהיה להעביר לילדים אחר כך? הרי סירחון הנרות הריחניים עולה לשמיים, הדברים שקבילים בעיניהם לדרוש כהחזר הוצאות מוכיחים עד כמה אין הם מבינים בתוך איזה עם הם יושבים. אז נכון, הזכוכיות המחוסמות אינן מעבירות את גלי הקול של קרקורי הבטן הכואבת מרעב של ילדים בישראל, וכאשר עולים נתונים ברורים לשולחן הממשלה על ממדי העוני, תמיד ניתן לעוות אותם כדי שייראו טוב יותר ולא יהוו אבן נגף לשיירת ה- 4*4 של האח"מים שבוודאי עושה את דרכה לשדה התעופה אל המטוס החדש והיוקרתי שכל מדינה מתוקנת צריכה.
היושבים בנוחות מקסימלית בממשלה, בה כל חוסר נוחות נפתר בדיסוננס וכל המילים יוצאות מכובסות אבל מעט דהויות וללא הברקה לשונית, איבדו את החיבור אלינו. הם דופקים אותנו במרץ מרגע החתימה על קוי היסוד של הקואליציה ונזכרים בנו רק לפני בחירות. לא נשמע מהם דבר על ניתוק, רק על חיבורי מיתוסים מלפני 2000 שנה הקשורים קשר קלוש למציאות. כי במצב של ניתוק, שני הצדדים צריכים להבין את המצב לאשורו. הם צריכים לפחד מהניתוק מאיתנו ולא אנחנו מהם, אבל במציאות שלנו הכל הפוך. אנחנו מחוברים למי שמזמן כבר התנתק מאיתנו, אנחנו שהיינו צריכים כבר מזמן לשלוף את טפסי הניתוק. צרכנות הוגנת היא לא רק במובן הכלכלי (וזה אולי הזמן לזרוק מילה טובה לשר התקשורת על המהלך הזה שלו ) מול חברות מסחריות. אנחנו העם, אנחנו הריבון, אנחנו לא צריכים להיות אוקראינה, אנחנו עדיין יכולים לצאת לקלפי ולשנות, כי לרחובות בטח לא נצא בסך הכל כל ערב משודרת איזו תוכנית ריאליטי שגורמת לנו רק לקצת להתנתק מהמציאות.
