שישי בבוקר, כבר די מאוחר, כולם פה ישנים מלבד הבכור ואני. הוא בעינייניו, אני בכתיבתי ורק החתול מנסה להחליט ליד מי יהיה לו נוח יותר ולא מוצא מנוחה. באופן עקרוני מוטב היה שאעיר אותם, אבל אני לא מסוגלת. לא אוהבת להעיר משינה כשלא צריך. יש משהו מבורך בלהכיל את השינה ללא צרות עין, הלוואי שהייתי מסוגלת להצטרף. אני לא יכולה, אני מאלה שמתעוררים וזהו, אין לחזור לישון. לצערי גם אין להישאר במיטה ולהתפנק, אבל על שריטת היעילות שלי כבר דיברנו בעבר. מצחיק הגנטיקה בנושא עברה אל הצאצאים: הבכור כמוני, מתעורר מהר ומיד מוכן לפעולה, המרכזית, כמו אבא שלה ממש, מתעוררת לאט וצריכה להתאושש וקטינא מתעורר לאט ומתאושש מהר. איש איש והבוקר שלו. הלאה.
כמה דברים מוזרים קרו הלילה:
הבנזוג ואנוכי ישנו באותו בית אך לא באותה המיטה כל הלילה וזה לא קרה מעולם
זכרי הבית, לבד מהחתול אבל הוא מסורס אז לא נספור אותו, ישנו יחד בחדר השינה שלנו
נקבות הבית, לבד החתול אבל הוא מסורס אז לא נספור אותו, ישנו בחדר השינה של המרכזית והבכור
עד אחרי שלוש בבוקר עוד מצאתי את עצמי מצחקקת כמו ילדה עם המרכזית
איך זה קרה? ובכן הכל התחיל כשהמרכזית קיבלה הזמנה למסיבת פיג'אמות יום הולדת וכמובן מיד אישרה את הגעתה. התארגנו בהתאם, הכנו את כל הדברים לפני שיעור הבלט שלה, אספנו אותה שם עם פיג'אמה ביד ושק שינה בבגאז', לפני שהגענו ליום ההולדת אמרנו זו לזו את ברכת הלילה טוב המסורתית והזכרתי שלא משנה מה ולא משנה למה, שתזכור שברגע שמתחשק לה לחזור הביתה שרק תתקשר. החברות שלה היו שם והפרידה היתה מהירה.
עזבו את זה שהיה נורא מוזר להעביר ערב בלי המרכזית בבית, אבל השעות עברו ושום טלפון. בחמישה לשתיים גיליתי דווקא חיפשו אותי, מאחת בלילה, אבל הטלפון היה על silent. מיד השארתי הודעה לאמא של החברה וביקשתי שיתקשרו בכל שעה. התחושה הנוראית הזו במשך החצי שעה עד שהאמא חזרה אלי היו עצובות. המחשבה שהילדה שלי התקשרה כל כך הרבה פעמים ואני לא שמעתי והמחשבה על הלב הקטן שלה מתאכזב בכל פעם ביאסו אותי למעלה מכל דימיון. כן, אני לוקחת הכל בפרופורציות, אני לא חושבת שפגעתי במערכת היחסים שלנו או באמון שלה בי, אבל המחשבה על העצב שלה בשעה וחצי הזו שהיא רצתה לחזור הביתה ואני לא עניתי מעציבה. אני לא מתכוונת להתנצל על זה.
אני יודעת שלישון אצל אחרים זה לגמרי מקובל, עזבו אני גם יודעת שהמון ילדים בעולם נורא אוהבים את זה, אין לי שום בעיה עם זה להפך. אני לגמרי מקנאה בהורים שהילדים שלהם הולכים לישון אצל אחרים, עזבו אחרים - סבא וסבתא, ולא רק שהם רוצים הם אפילו מבקשים לעשות את זה. זה נהדר בעיני. אני לא הייתי כזאת. מסתבר שגם הילדים שלי לא ממש כאלה.
נתחיל מזה שאין לי שום בעיה שתגידו לי משפט בנוסח "ילד שאוהב לישון אצל אחרים זו תולדה של החינוך שההורים נותנים לו". אולי זה באמת עניין של חינוך, אין לי בעיה עם זה. אני בטוחה שזה שכולם ישנו במיטה שצמודה למיטה הזוגית שלנו בלינה משותפת וזה שאנחנו מעדיפים להיות יחד בבית זו תולדה של איך שאני (אנחנו) רואים את המשפחתיות והביחד. את הדעות שלי בנושא גיבשתי עוד כשהבכור היה פצפון (קצת כתבתי על זה כאן). אחת התובנות שלי היו שלהיות הורה פירושו להיות הורה גם בלילה. בסופו של דבר ילד לא נשאר לישון במיטת ההורים לנצח, אבל את הזמן הזה שהוא כן הוא יזכור בהמון אהבה והתרפקות. בעיניי זה עוד בסיס לקשר, אבל זו בחירה שלי והיא נכונה לי ואני לא מרגישה שאני באמת צריכה להסביר או לשכנע, כל אחד עושה את מה שנכון לו.
אז אתם יכולים להגיד "טוב, הילדים שלך רוצים להיות בבית כי זה המסר שאת מעבירה להם", אולי אתם צודקים. אני יודעת שבכל פעם שאני נשאלת על לינה מחוץ לבית אני מציינת שזה כיף, בלי אבל, כיף. אבל זה לא רק עניין של חינוך, זה גם עניין של אופי. אני לא גדלתי בבית שדומה לבית שהילדים שלי גדלים בו, ועדיין, כילדה, לא רק ששנאתי לישון אצל אחרים, הייתי מבועתת מזה. את הפעם הראשונה שישנתי אצל חברה לעולם לא אשכח (ספר הילדים שכתבתי ואולי אפרסם הוא המצאה שלי מאותו לילה) ואחר כך סירבתי לעשות את זה למשך כמה שנים טובות וגם כשחזרתי לזה הייתי קפואה ומפוחדת ולקח לי שעות להירדם. כל לינה אצל חברה היתה שעות של עינויים מתמשכים וניסיון להיות אמיצה שעלה לי בדם.
אני חושבת שיש משהו בלישון בבית שלך, מוקף במשפחה שלך ולא להתחיל לישון במקומות אחרים לפני שזה ממש בא ממך. אני גם יודעת שכהורה, למרות שלא אומר זאת לילדים, נוח לי הרבה יותר כשהם ישנים בבית. זו האחריות שלי, זו המשמרת שלי, זה גם משהו בביטחון שלהם. אז ברור שאני מפרגנת לכל ההורים שהילדים שלהם ששים לישון בחוץ, אני גם מקנאה בהם על זמן האיכות הזוגי שיוצא להם מזה, אבל תכל'ס אם המחיר הוא לישון כל לילה איתם ולחכות עוד קצת עד שיגדלו לעוד זמן זוגי, זה לגמרי מחיר שאני מוכנה לשלם. ילדים מאושרים זה מתכון חשוב לא רק למשפחה, גם לזוגיות והורים אושרים יכולים לנצל המון זמן זוגי כשהילדים שלהם ישנים לא רק בחוץ, אלא גם בבית. בעיקר כשהילדים ישנים ממש, אבל ממש טוב
