כן, אדוני השר - קצת מייגע כשזה לפיד ולא האקר, ופלוג ולא סייר האמפרי אבל עדיין שווה צחקוק

אז לפיד מנסה למכור לכם דירה ראשונה מקבלן בעלות של עד 1.6 מיליון ש"ח ב- 0% מע"מ? אכן אבל זה לא לכולם - אם אתם זוג נשוי (אופס, נפרדנו מקהילת הלהט"ב וגם מרווקים, גרושים וכל מי שלא התחתן דרך הרבנות או לא הצהיר על חתונה אזרחית בחו"ל), ואם אחד מבני הזוג שירת בצבא (אופס, נפרדנו מערבים ומחרדים), אם יש לכם ילד אחד לפחות (אופס, ככה נפרדנו ממי שעוד לא רוצה ילדים, מי שמנסה להביא ילדים וגם ככה הטיפולים עולים לו הון, אבל לעומת זאת מצבת כוח האדם העתידית של צה"ל מובטחת), אם במקרה קניתם כבר דירה אז אכלתם אותה כי לא מגיע לכם (בישראל לא צריך לשפר דיור, זה לא חשוב כנראה). ואם כבר עניתם על כל הקריטריונים וגם עמדתם בתנאים לקבלת משכנתא (כי צריך מקורות מימון, לא?!), אז לא תשלמו מע"מ אבל תתחייבו להחזיק בנכס 5 שנים. אחרי כל ההתקזזות הזו בעצם לא נשארנו עם הרבה כל כך מ"אנחנו" אזרחי מדינת ישראל, נכון? 


זה בלי לדבר על המשקל העודף שזה מטיל על ציר מרכז -פריפריה, וגם על ההנחה המושכלת שאם תכנס שליפתו זו של השר לתוקף, יכנס ענף הבניה לקפאון ואחר כך, בגלל שהביקוש יגבר אך ההיצע לא, עוד נחווה עליית מחירים. אה, וכמעט שכחתי, זו יוזמה של התאחדות הקבלנים והם די מרוצים ממנה, אולי כי אופציית גילום ההנחה כל כך קורצת? מבריק. הנה לכם עוד שליפה ממשלתית גזענית שמקדמת אפליה. אבל זה כבר לא חדש... אני מניחה שאם אתם זוג נשוי, סטרייטי, צעיר עם ילד/ים, עם בנזוג ששירת בישיבת הסדר ורוצים לקנות דירה חדשה, פרי תנופת הבנייה בשטחים הכבושים - לגמרי שיחקתם אותה. כי הימין הלאומי הפך להיות המרכז החדש.

מה שמדהים עוד יותר בכל הסיפור הזה, כי הגזענות כבר מזמן לא מטרידה כנראה יחד עם מדיניות התעדוף האזרחי והשליפות מהמותן, זו המתקפה על נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. לא מוצא חן בעיני לפיד שקרנית פלוג ופקידות האוצר לא מרוצים מהשליפה החדשה שלו? אל דאגה, עדת מעריצות מהמפלגה שלו חותמות על מכתב מלא תמיהה כיצד פלוג לא מצטרפת להחלטה ה"האמיצה של שר האוצר", טוב הן מצפות מפלוג שתעשה כמעשה קול - לא תתמוך בהצעה כי זו הצעה טובה, אלא שתתמוך בגלל יאיר. מה קורה שם ב"יש עתיד"? מה מכניס להם צוות יש עתיד לשתיה שהם כולם מתנהגים כמו חבורה בכת הזחיחות הסוגדת לג'ל ולזה שמחובר אליו מלמטה? 

אבל גם יועץ שר האוצר לענייני דיור תוקף את הפקידות ומסביר (בהמון מילים) שבעצם הם לא עשו את העבודה שלהם כראוי וטוען שמשבר הדיור הוא בגלל הפקידות והיא בכלל הבעיה. אני רגע עוצרת, נותנת לכם גם זמן לקרוא את זה שוב. אני לא בטוחה שהבנתי - פקידות משרד האוצר ובנק ישראל היא הסיבה למשבר הדיור? אני צריכה רגע להבין - אם הבנתי נכון ואני מבטיחה לקצר:  יש חברי כנסת - הם נבחרים בבחירות ארציות ושוות וכו', מתוכם על ראש המפלגה בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה מוטל התפקיד להקים ממשלה ולעמוד בראשה. מו"מ קואליציוני וכו' - יש ממשלה. עכשיו - לממשלה הזו יש מדיניות, לא? הפקידות נועדה רק לייעץ וליישם לא? אז איך הפקידות הזו אשמה בדיוק בבעיות שהמדיניות הממשלתית יצרה? ומי ממנה את הפקידות הזו? והאם לא תפקיד הפקידות הזו להיות אנשי המקצוע שהמדינה סומכת את ידיה עליהם? אז מה לעזאזל פיספסתי פה? אבל אפילו מירי רגב הצליחה לומר היום "כשהשר רוצה אז הפקידים הם לא אלה שקובעים" (ויסלחו אלות הגורל שהשתמשתי בה כדוגמא, אבל אם רגב הצליחה להבין...) זאת אומרת שהפקידות פועלת בתוך המתווה של מדיניות השר. נראה לי שהנקודה הובנה. 

אז לגבי קרנית פלוג המצב ידוע, לפיד בעצם לא ממש רצה אותה מההתחלה, תהליך המינוי שלה היה מבזה עד שלהזכירכם 4 ימים לפני מינויה ישב שר האוצר ואמר בטלויזיה שהיא אדם מצוין שלא תהיה נגיד כמו רבים אחרים. כך שכמו כל דבר תקוע בגרון, כך גם יאיר מקיא אותה מיד, קלי קלות. אבל זה הרבה יותר מזה. הדברים שנשא שר האוצר בארוע הפתיחה של מכון אהרן למדיניות כלכלית זה אך לפני יומיים, מצטרפים לכל הכאוס הממשלתי-פקידותי הזה.

בראשית דבריו מטיל שר האוצר את בעיית יוקר המחייה על ועדת טרכטנברג ומסביר שבעצם המדינה עשתה מיקור חוץ לעצמה - רוצה לומר נתנה את הנושאים שעליהם היא מופקדת לידיים אחרות. אבל זו דמגוגיה, הרעיון של ועדות מקצעיות הוא לשפר את יכולותיה של המדינה בעזרת ועדת מומחים (זה שבארץ זה כבר לא ממש נעשה כך זה נכון, אבל הרעיון עצמו אין בו פסול). הרי פוליטיקאים לא בהכרח מבינים יותר מדי בתחומי העיסוק של המשרדים שלהם. למשל, ניתן לדמיין מצב בו כותב טורים, סופר ומגיש טלוויזיה הופך להיות שר אוצר לא? ואז מה הוא יעשה? יכתוב בפייסבוק כל היום? לא הוא צריך להחליט על מדיניות. ואיך הוא יחליט על מדיניות אם זה לא תחום עיסוקו, הוא הרי רק פוליטיקאי? או, בדיוק בגלל זה יש לו פקידות וגם את האפשרות להקים ועדות מקצועיות. הדבר היחיד שאפשר לקוות זה שהוא לא טיפש והוא יוכל ליישם מדיניות ראויה לאור חוות דעתם של המקצוענים. זאת אומרת שבעצם מתפקידו פשוט לבחון את העניינים הקשורים למשרדו ולהפעיל שיקול דעת. אין ספק שעם הכניסה לתפקיד, כבוד השר ילמד את החומר ויתחיל להבין בו יותר, אבל לכל הצדדים המקצועיים יש לשר קודם כל יועצים. אם כך זהו תפקידו כפוליטיקאי, להקיף עצמו במומחים מטעמו, להקשיב, לשקול, להחליט ולשאת באחריות, רק את הביצוע הוא משאיר לפקידות. אם כך, איך הפקידות היא המקור לכל הבעיות, בהנחה שהיא רק מיישמת מדיניות? ואיך האחריות הפכה לפונקציה פקידותית?

אז עזבו את זה שלפיד מסביר שהוא (ממרום מושבו) צמח כפוליטקאי מההפגנות ברוטשילד (אה-הא, כן. אבל עזבו אם זה נכון או לא כי הזמזום האופורטוניסטי הזה מאוס עלי, הוא גם מגלה את טירוניותו הפוליטית והופך אותה למעין אפוס היסטורי רחב יריעה בעוד ניתן לספור את השנים להתגלמות הפוליטית שלו על יד אחת מבלי להשתמש בכל האצבעות). אבל אחרי שהוא שפך קיטונות על ועדת טרכטנברג הוא הסביר שהוא מסכים למסקנה שיש לקצץ בתקציב הביטחון ולהעביר את התקציבים לשירותים החברתיים, רק שהוא צריך לשאת באחריות. ועל זה אני אומרת - "אוי, אוי, אוי, מסכן לפיד, הוא גם שר והוא גם נושא באחריות... אנשים טובים, קצת רחמים". אני לא מבינה אם הוא פוליטיקאי הוא נושא באחריות לא? ואם הוא נושא באחריות באיזו אחריות הוא נושא? באחריות למדיניות? באחריות ליישום המדיניות? באחריות על כשלון/הצלחת המדיניות? 

בכלל אני לא מבינה את הנאום שלו, כל הנאום שלו מתנדנד בין מצד אחד למצד שני, כמו ספין מקולקל על ה"כן ולא" של פרס (שזה כל כך שנות ה- 80 וגם לא עקבי) - בלי להגיד דבר רק עם הרבה יותר מלל והרבה אפשרויות להסתבכויות מילוליות ורעיוניות. למשל- מצד אחד הוא אומר שלפוליטקאים יצא שם של לא רציניים (מעניין למה? הרגע ביקשת רחמים על זה שאתה צריך לשאת באחריות,... או שאולי נדמה שהם לא רציניים כי הם נראים כמו אופורטוניסטים שרוכבים על גל הצלחה בועתי להחריד המוחזק על ידי טיפות ג'ל שמחליפות אידיאולוגיה ברורה?) מהצד השני הוא פוליטיקאי (מה לא?) אבל הוא מנסה להיראות רציני, בעיקר משום שהוא מנער את האחריות לפתחה של הפקידות - עליה הוא לא אחראי. הוא אחראי על המדיניות - זוכרים?

רוצים עוד מצד אחד? אז מצד אחד, הוא מסביר שפוליטקאים עסוקים בלהיות פוליטיקאים והם לא מנהלים את העסק (לראיה הוא מביא את הירידה של ישראל מהמקום הראשון בעולם בחינוך לאחד האחרונים - א. מתי היינו במקום הראשון? ב. הפוסל במומו פוסל? ג. איפה לעזאזל הוא חי? או מה לחלופין הוא לוקח כי זה נראה לי לא רע), אבל אתה פוליטיקאי ואפילו לא באופוזיציה אז מה בעצם את אומר עכשיו? ומצד שני הוא תוקף את הפקידות כאם כל חטאת ומקור החטא הקדמוני, אבל אם הפוליטיקאים לא מנהלים את העסק, אז מי מנהל? אז על מי האחריות? והאם מדובר על אחריות מדינית או אחריות ביצועית? 

ואז הוא אומר את המשפט האלמותי "יש פוליטיקאים טיפשים, יש פוליטיקאים חסרי יכולת, יש פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וחלשים. אך מה לעשות? כך עובדת הדמוקרטיה...". אוקי, אז אני רק שאלה - על הסקאלה הכל כך חיובית הזו - איפה אתה שם את עצמך? ובתוך זה - האם זו לא ראייה חותכת שיש צורך דווקא בפקידות אם אלה הפוליטיקאים שלנו?

רגע, יאיר לא סיים: "...אם הציבור בחר בהם, הם אלה שנבחרו". קודם כל וואו, איזה מנעד חשיבתי מטורף (!). אם הציבור בחר בהם, הם אלה שנבחרו. יש מצב שלפיד אומר בעצם, שהבעיה שהפוליטיקאים שלנו כל כך חדלי אישים (והוא בתוכם) זה בגלל שהציבור כזה? כך או אחרת כל הנאום הזה לא מאיר אותו באור יפה במיוחד וגם מעורר מחשבות לגבי שכירת כותב נאומים טוב אפרופו שימוש נכון במשאבים. אבל זה כן משאיר אותי עם תמיהה - אם שר האוצר שלנו היה לפני כן כותב טורים אז לא יותר הגיוני שהוא יבין יותר בכתיבת נאומים מאשר במדיניות מוניטרית? אבל אם הנאומים שלו כל כך לא מוצלחים אחרי כל כך הרבה שנים של כתיבה אז איך הוא מתיימר להיות כזה שפיץ בנושאים כלכליים אם בסה"כ עברה שנה ממינויו? לא יודעת, אבל אם אני הייתי שר האוצר הייתי נשענת הרבה יותר על הפקידות ולא הייתי מנסרת את הענף שהפקידות מנסה להחזיק כל כך הרבה זמן בעוד אני יושבת עליו. אבל אולי זו רק אני.

מכל האחריות הביצועית והאחריות המדינית וטיפשותם של פוליטיקאים, הנאום של לפיד, הכל כך אומר הכל ולא אומר כלום הזכיר לי נשכחות. אחת הסדרות האהובות עלי ever היא "כן אדוני השר" והנה קטע קצר בביצוע הרבה יותר טוב משל יאיר על אחריות מדינית ואחריות ביצועית ובעיקר איך באמת מתחמקים באלגנטיות שאין לך מה להגיד ויש לך מה להסתיר. שנינה כזו לא רואים כל יום אז הרי היא לפניכם בלחיצה על הקישור הזה. נראה לי שלפיד יכול ללמוד דבר או שניים בעמימות וחלקות לשון, למרות שבבריטית זה נשמע יותר טוב...

אריה בעור של כבש - הבנאליות של הבֶּנֶטִיזְם

אני שוקלת להחליף את השם של הבלוג שלי (טוב, לא באמת אבל לכו איתי רגע) - חשבתי ללכת בכיוון של "האוהל החילוני" -אתם יודעים גם קונטרה לבית היהודי וגם אליגוריה למצב שלנו, אלה שמממנים את מתנחלי הארץ ולא מצליחים לשלם את המשכנתא וכל מה שנשאר להם זה אוהל ולא אוהלה של תורה. אם כי זה בהחלט יכול להיות מפלט כלכלי לא רע בעיקר לאלה שאין להם כסף לשים בחשבון בג'רזי. אח"כ חשבתי ללכת בעקבות "נתן זהבי עצבני" על כיון של "קרן הבר מעוצבנט" אבל אני לא בטוחה שזה נכון לי מבחינת קריירה (די תצחקו, תשחררו קצת). אני יכולה להמשיך, אבל נראה לי שאז אאבד אתכם וגם אמשוך את המומנטום מעבר להכרחי. פשוט ה"אחים היהודיים" לא מפסיקים לספק לי חומר לכתיבה, שאין ספק שזה מתחשב וכדאי שאודה לבנט שהביאני עד הלום, אבל למען האמת זה כבר פשוט פגיעה באינטלגנציה. לפעמים נדמה לי ש"האחים היהודים" רק רוצים לפנק ולכן הם נותנים כל כך הרבה חומר לכתוב עליו, אבל אני אני עושה בדיקת מציאות קלה ומגלה שלא - ככה הם והאג'נדה ההזויה שהם מקדמים היא אשכרה האידיאולוגיה שלהם.

בשקט בשקט ועל הגב שלנו, ה"אחים היהודיים" הולכים ועושים לאידיאולוגיה שלהם בערך בקצב בו ברק עושה לביתו (ספרנו 5 דירות, לא?). הבעיה היא שהאידיאולוגיה שלהם היא רעה חולה שעוד תחזיר אותנו שנים אחורה ותאלץ אותנו להתמודד עם עוד שנים של בסיס צבא חזק ואמונה וכבר ראינו כמה טוב זה עושה. החזון של בנט הוא ארץ ישראל (כן לא מדינת ישראל) השלמה, יהודית וחזקה. ופה יש לי כמה בעיות הראשונה היא שלרוב האזרחים בישראל ברור שאין מצב לחזון הארץ השלמה גם אם זה היה ממש נחמד, שמה לעשות אבל חיים כאן גם לא יהודים, ובעצם גם אי אילו חילונים, ושבנט הוא אריה בעור של כבש, מיקם את עצמו כדתי לייט אבל בעצם הוא מחזק עוד יותר את העיגונים הדתיים בתוך חיינו הציבוריים. לתחושתי הרצון שלו ליהד את הארץ צריך להפריע לכל חילוני ישראלי באשר הוא. החבירה ללפיד בהתחלה כנגד החרדים נתפסה בציבור כמו תפיסה כמעט ליברלית, אך למעשה בכוונתו של בנט לייהד יותר את הארץ וחשוב לא לשכוח את זה, בנט רוצה להפוך את כולנו לדתיים לייט כי אין מקום אמיתי לחילוניים ללא זיקה למסורת בארץ האבות. העירוב הבלתי נסבל של הדת בחיינו עולה, לפחות לי, על כל העצבים וכמוהו כל מה שמדיף מכפיה דתית, קחו לדוגמא את  בנט, אביהם הרוחני של מנהלת הדת ושוטרי הכשרות שמתחדשים עלינו לרעה. אתם רואים, הוא שוב צץ, נדחף עם עוית הרסיסים שלו לכל מקום.

אז מה על השולחן עכשיו? זאת אומרת מלבד הררי הכלים שעוד נותרו לי לשטוף (סתם, השתגעתם? אני יקית). אז בואו נתחיל מזה שלא אמרתי כלום כבר חמישה ימים על ההתבטאות האומללה של חבר כנסת נוסף של הבית היהודי, סגן שר החינוך בישראל, שעד לפני חמישה ימים אפילו לא הייתי מודעת לקיומו - אבי וורצמן. בכנס לשלום הילד אמר האיש הזה חד וחלק שלא הקמנו את ישראל כדי להיות שבדיה אלא כדי להקים מדינה יהודית (אם לא אכפת לכם, קחו עוד שניה ותקראו את זה שוב). איך זה קשור לשלום הילד? ובכן טוב ששאלתם זה קשור כי אליבא ד'וורצמן ביהדות משפחה זה אבא, אמא וילד (נפלאות המודרנה - כמה בקלות אפשר להחזיר אותנו אחורה לימים חשוכים, כמה קל לעשות דה-לגיטימציה לציבורים שלמים שלא מתיישבים עם התפיסה שלך - הם פשוט לא קיימים או לא צריכים להתקיים). זו האג'נדה של הבית היהודי, ואיך זה מתכתב עם הערך החשוב שהשנה מעלה משרד החינוך על נס (כן זה שוורצמן מכהן בו כסגן שר)? או, זה לא, זה בדיוק מוכיח עד כמה הסיסמא הזו ('האחר הוא אני' אם לא ידעתם) בטלה מבחינה מדינית גם אם מורים ומנהלים מכל הארץ ממש ברגעים אלה עושים ככל יכולתם כדי להטמיע אותה בקרב התלמידים (ואני לא בטוחה שזה נכון, אבל זה לא העניין). למעשה זו הוכחה ברורה למדיניות הלא כתובה של ראשי המדינה הזו ועוד יותר לגבולות שמציבה הדת על הדמוקרטיה. 

הבנטיזם מסתמן כסוגה חדשה וירודה של אידיאולוגיה, היא משחקת על רגשות קמאיים של הרמת ראש יהודית, על הנטייה לראות את עצמנו כקורבן תמידי ועל הסתה מהסוג הנלוז ביותר. מבחינת בנט הדברים נורא פשוטים - אין עם פלסטיני זו פיקציה והדרך היחידה לשרוד פה היא על ידי חיזוק האמונה, חיזוק ההתיישבות וחיזוק הצבא. כל דקה שבנט ואחיו יושבים בממשלה היא הרסנית ומחזקת את נותני הטונים האלה. חבל שנתניהו לא למד דבר ממנהיגיה הקודמים של המדינה הזו. הכנסת מח"ל בזמנו לממשלת אחדות לאומית, הגם שנעשתה משיקולים של מלחמה, היא זו שסללה את דרכו של בגין למהפך, בדומה לזה הכנסת הבית היהודי תסמל נקודת מפנה ברורה בתולדותיה הקצרים יחסית של מדינת ישראל - שבירת הכמו-סטאטוס קוו בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית לטובתה של ההגדרה היהודית. בנט נכנס לממשלה על תקן ימין, אבל בנט מנהיג מפלגה דתית ששמה לה בראש ובראשונה את הציווי הדתי, הרבה לפני הציווי הדמוקרטי. הישארות ה"בית היהודי" בקואלציה היא המחיר הדמוקרטי שאנחנו משלמים. המשחק הדואלי של הישארות בקואליציה תוך פגיעה מהותית באפשרות לצעוד לעבר הסכם שלום והעברת משאבים להתנחלויות ולמוסדות דת פועלת לטובתו ברמה האלקטוראלית אך היא פוגעת בעתיד שלנו כאן. הבנטיזם סולל את דרכן של אידיאולוגיות הזויות שאין להן עיגון במציאות הבינלאומית שאנו חיים בה והמחיר שאנו משלמים כציבור הוא גדול מדי. אין אפשרות לפתרון ימני של הסכסוך ללא מלחמה גורפת שאם תתרחש תהיה ללא תמיכה בינלאומית בישראל. ישראל הולכת ונתפסת כתוקפנית, זה זמן מה והצגות התכלית הבנטיאניות מסייעות לכך בצורה ניכרת בעיקר על רקע אוזלת ידו של נתניהו.

נתניהו יכול היה לסמן פרגמטיזם ימני ולנצל את המומנטום שעוד יש לישראל, ההיכנעות לתכתיביו של בנט היא בעוכרינו ולא יתכן שנתניהו מוכן לקבל את זה אם הוא רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה, ועל פניו נראה שהוא רוצה. כרגע לנתניהו יש יתרון, עדיין יש רוב בציבור לסיום הסכסוך, כל דקת תעמולה שהוא נותן ל"אחים היהודיים" משמעותה פגיעה ביכולת שלו לתפקד, דימום של כספים לטובת ההתנחלויות, פגיעה בדמוקרטיה וחיזוק אלמנטיים דתיים וקיצוניים. לא שאי פעם היתה בי סימפטיה לנתניהו, אבל פעם הוא היה אקטיבי ויוזם והיום הוא אפילו לא מגיב, הוא פשוט שותק. נתניהו מתמודד בזירת אגרוף מול מתאגרף חובב מחד ומול חובבן שבודק את הגבולות שנמצאים מתחת לחגורה, אבל רק אצל מתאגרפים נימולים. בינתיים הוא בעיקר סופג מהלומות, השאלה היא אם כבר החלה הספירה לאחור ואם עוד יש סיכוי שהוא יתעשט פתאום, יפתיע ויכה בחזרה.  

אני רואה שהארכתי, אבל יש לי מה להגיד בקשר להתפתחויות החדשות בהתפלשות הבוצית המכונה ספיר סבח, וגם מחשבות על הפח שבו נפלתי היום בעקבות הגיג של חבר בפייסבוק - יצאו משם כמה תובנות ובכולן ניתן למצוא קשר גם לועדה המוקמת ברגעים אלה ל"בחינת גבולות השיח" - אין ספק דמוקרטיה. בינתיים אני נדרשת לפעולה בעולם האמיתי - סופר אמא ממשיכה הלאה...