היום ננסה משהו חדש (אני לא יודעת למה אני משתפת אתכם, הלוא זו מראית עין בלבד - אני לא באמת שואלת, אתם לא באמת עונים ואני לא באמת מקשיבה). אני יודעת מצוין על מה אני רוצה לכתוב, אבל הוא לחלוטין לא מגובש לי ולכן לאלה מכם המחפשים טקסט ערוך ומהודק זה לא המקום. זה מתחיל מזה שהתעוררתי בבוקר (בעצם הלכתי לישון) עם משחק חדש-ישן שרץ ברשת, מטרתו לא ברורה אך הוראותיו ברורות, עליך לפרסם בסטטוס 7 דברים שחבריך לא יודעים עליך. עזבו את זה שהרעיון הוא נודניקי (כן נודניקי ולא טרחני) להחריד - אם חבריי לא יודעים את זה אולי ככה זה צריך להיות? או שאני באמת לא צריכה לספר על זה או שחבריי בהחלט יחיו טוב אם הם לא יידעו את זה, כך או אחרת זה מיותר. ואם ככה זה וזה עובד לכולם אז למה לשנות משהו שעובד? בכלל, אם היה לי צורך לשתף את חבריי לסְפֵירָה הוירטואלית לא הייתי מחכה לאיזה משחק ויראלי שיתן לי את האות. אבל כל המשחקים האלה, לבד מזה שהם מזכירים משחקי חברה של כיתה ד', הם ניסיונות מעט עלובים המכירים בעובדה שמרבית החברים הנאגרים במרחב הוירטואלי הם אנשים שאנחנו פחות מכירים - כלומר יש את המעגל הקרוב שמקבל דיווחים על בסיס פרטני ואישי ולא בדמות סטטוסים וכל השאר הם אנשים עם נגיעה לחייך בצורה כזו אחרת ולפעמים גם די ממש לא - אז למה לעזאזל שארצה לשתף אותם במשהו שלא חשתי צורך לשתף אותם עד כה? אם זו הדרך לקירוב לבבות, אני מעדיפה ללכת למטבח לאפות בראוניז זה גם מקרב וגם נעים בבטן שלא לדבר על הריח הביתי והחמים שהתענוגות החומים האלה מביאים איתם.
בכלל במרחב הוירטואלי הזה יש לאנשים יש גישה הרבה יותר קלה אליך וזה יכול להיות מאוד מעיק במקרים מסויימים, כמובן שיש לזה מספיק פתרונות יצירתיים כמו Hide ו- block וכיו"ב. אבל העובדה שכל אחד יכול לתפוס אותך לשיחה כי אתה זמין וגם העובדה שכל אחד יכול לכתוב לך הערה ולחדור לך למרחב בלי חשבון ובלי טיפת נימוס הן די מציקות. זה שכל אחד חייב להוסיף את השנקל שלו לכל סטטוס מלמד על חריגה מהותית לתוך המרחב האישי ויש כמובן את נושא המציצנות שגם הוא מעצבן לא פחות. בחיים האישיים שלנו אנחנו בוחרים בקפידה, יש לקוות, את חברינו ואילו ברשת החברתית רבים מנסים להשיג עוד חברים כאילו יש בזה משום סטטוס חברתי או איזה מדד לפופולאריות לאלה שבינינו שעדיין מבקשים תהילת עולם. אפשר היה לקוות, אם כך, שאם בלאו הכי אנחנו מתפעלים רשת חברתית על הקשרים קלושים יהיה קל יותר ליישם את "חיה ותן לחיות" הלכה למעשה. הרי אם x (לא האסיר, ולא הזמר, אלא אדם כלשהו) ואני נעשנו חברים על בסיס משחק וירטואלי משותף, הקשר ביננו יכול אמנם להתחזק וזו דווקא מעלת הרשת החברתית אבל הוא לא בהכרח חושב כמוני בשום נושא ואילו צרופו למעגל החברים שלי מזמן לו הצצה יחסית אינטימית לחיי שלא תמיד הוא יבין את הגבולות שלה. אני מעדיפה תמיד למדר, גבולות פרוצים זה לגמרי לא הקטע שלי, לכן מעטים האנשים שאני מצרפת למעגל החברים שלי וגם לא אגיב לכל סטטוס שאני רואה. כאשר עולים לי בפיד סטטוסים שאני פחות אוהבת, אני עוברת הלאה, בטח לא מרגישה את הצורך להתריס בשום צורה או להפוך דיון כלשהו למסיונרי במהותו, בין אם הוא פוליטי, תזונתי, ערכי בצורה כזו או אחרת. אבל זה כן מעצבן אותי, מעצבן אותי כשאני רואה סטטוס של חבר שאיזה פוץ שהוא בקושי מכיר מחליט לענות לו ולאחל לו ולחבריו השמאלנים שיכחדו ולו בגלל שאותו אדם יכול היה לחלוף בקלילות מעל הסטטוס הזה במקום לשפוך את מררתו על כל העולם. מעצבנים אותי הויכוחים בין הקרניבורים לטבעונים, אין לי בעיה עם סטטוסים לגווניהם, יש לי בעיה עם זה שכל דבר דורש תגובה כי הוא לא - אנשים, הרף, שכל אחד כטוב בעיניו יעשה - מה אכפת לכם מה אני מכניסה לגוף? הנבזיות וההתלהמות שגוררים סטטוסים מעוררים בי את הרצון להתנתק ולא להתחבר, לצמצמם את רשימת חבריי למינימום ולהתמקד ביומיום ולא בהגיגים או ב- 7 דברים שאינכם יודעים עלי.
אבל סתם, אם נניח הייתי רוצה לשחק הרי שהרשימה שלי הייתה מאוד משעשעת - ידעתם לדוגמא שאני אלרגית לחסה? הנה דבר אחד שלא באמת ידעתם עלי ושלא באמת נתן לכם כלום למרות שידע הוא כוח (אלא אם כן חיפשתם דרך לרצוח אותי מבלי לעורר חשד ואם זה מה שתכננתם נראה לי שנתתי לכם את כלי הנשק. מצד שני, אם זה מה שתכננתם תמיד קיימת האפשרות שאני ידעתי את זה ואני לא באמת אלרגית לחסה, אני רק רוצה לסנן אתכם בדרך מתוחכמת ואם באמת תנסו לבצע את זממכם תתפסו במערומיכם). והשאלה עכשיו זה האם אתם מצטערים ששיתפתי אתכם או לא. כך או אחרת דמיינו לכם 7 כאלה סעיפים - אז אפשר לומר שאני בעצם עושה לכם טובה כשאני לא משתפת אתכם...
בכלל במרחב הוירטואלי הזה יש לאנשים יש גישה הרבה יותר קלה אליך וזה יכול להיות מאוד מעיק במקרים מסויימים, כמובן שיש לזה מספיק פתרונות יצירתיים כמו Hide ו- block וכיו"ב. אבל העובדה שכל אחד יכול לתפוס אותך לשיחה כי אתה זמין וגם העובדה שכל אחד יכול לכתוב לך הערה ולחדור לך למרחב בלי חשבון ובלי טיפת נימוס הן די מציקות. זה שכל אחד חייב להוסיף את השנקל שלו לכל סטטוס מלמד על חריגה מהותית לתוך המרחב האישי ויש כמובן את נושא המציצנות שגם הוא מעצבן לא פחות. בחיים האישיים שלנו אנחנו בוחרים בקפידה, יש לקוות, את חברינו ואילו ברשת החברתית רבים מנסים להשיג עוד חברים כאילו יש בזה משום סטטוס חברתי או איזה מדד לפופולאריות לאלה שבינינו שעדיין מבקשים תהילת עולם. אפשר היה לקוות, אם כך, שאם בלאו הכי אנחנו מתפעלים רשת חברתית על הקשרים קלושים יהיה קל יותר ליישם את "חיה ותן לחיות" הלכה למעשה. הרי אם x (לא האסיר, ולא הזמר, אלא אדם כלשהו) ואני נעשנו חברים על בסיס משחק וירטואלי משותף, הקשר ביננו יכול אמנם להתחזק וזו דווקא מעלת הרשת החברתית אבל הוא לא בהכרח חושב כמוני בשום נושא ואילו צרופו למעגל החברים שלי מזמן לו הצצה יחסית אינטימית לחיי שלא תמיד הוא יבין את הגבולות שלה. אני מעדיפה תמיד למדר, גבולות פרוצים זה לגמרי לא הקטע שלי, לכן מעטים האנשים שאני מצרפת למעגל החברים שלי וגם לא אגיב לכל סטטוס שאני רואה. כאשר עולים לי בפיד סטטוסים שאני פחות אוהבת, אני עוברת הלאה, בטח לא מרגישה את הצורך להתריס בשום צורה או להפוך דיון כלשהו למסיונרי במהותו, בין אם הוא פוליטי, תזונתי, ערכי בצורה כזו או אחרת. אבל זה כן מעצבן אותי, מעצבן אותי כשאני רואה סטטוס של חבר שאיזה פוץ שהוא בקושי מכיר מחליט לענות לו ולאחל לו ולחבריו השמאלנים שיכחדו ולו בגלל שאותו אדם יכול היה לחלוף בקלילות מעל הסטטוס הזה במקום לשפוך את מררתו על כל העולם. מעצבנים אותי הויכוחים בין הקרניבורים לטבעונים, אין לי בעיה עם סטטוסים לגווניהם, יש לי בעיה עם זה שכל דבר דורש תגובה כי הוא לא - אנשים, הרף, שכל אחד כטוב בעיניו יעשה - מה אכפת לכם מה אני מכניסה לגוף? הנבזיות וההתלהמות שגוררים סטטוסים מעוררים בי את הרצון להתנתק ולא להתחבר, לצמצמם את רשימת חבריי למינימום ולהתמקד ביומיום ולא בהגיגים או ב- 7 דברים שאינכם יודעים עלי.
אבל סתם, אם נניח הייתי רוצה לשחק הרי שהרשימה שלי הייתה מאוד משעשעת - ידעתם לדוגמא שאני אלרגית לחסה? הנה דבר אחד שלא באמת ידעתם עלי ושלא באמת נתן לכם כלום למרות שידע הוא כוח (אלא אם כן חיפשתם דרך לרצוח אותי מבלי לעורר חשד ואם זה מה שתכננתם נראה לי שנתתי לכם את כלי הנשק. מצד שני, אם זה מה שתכננתם תמיד קיימת האפשרות שאני ידעתי את זה ואני לא באמת אלרגית לחסה, אני רק רוצה לסנן אתכם בדרך מתוחכמת ואם באמת תנסו לבצע את זממכם תתפסו במערומיכם). והשאלה עכשיו זה האם אתם מצטערים ששיתפתי אתכם או לא. כך או אחרת דמיינו לכם 7 כאלה סעיפים - אז אפשר לומר שאני בעצם עושה לכם טובה כשאני לא משתפת אתכם...
