נשיאות

טוב, זה הזמן לספר סיפורי נשיאות אישיים, כן ככה ניפתח. כי אם לא עכשיו אימתי? כולם עסוקים כל כך במרוץ לנשיאות, אם לקרוא לזה מרוץ. לי זה הזכיר היום תוכניות ריאליטי, נניח "הישרדות", אמנם לא ראיתי אותה אבל היו שם הדחות, התייעצויות והמון יצרים, אז אין לי אלא לשער שאני גם צודקת. ואם לא, אז ניסיתי. בכל מקרה אני חייבת לומר שכל זה התחיל בכלל בתור סטטוס בפייסבוק ואז שמתי לב שאני נסחפת ועברתי לכאן, אז זהירות ספויילר - אני עומדת ללהג אבל נראה לי שיהיה משעשע - תישארו. 

אני אתחיל ואומר שאין אף אחד, אבל אף אחד, שנראה לי קביל מבין המועמדים ותסלחו לי אני הולכת לומר דברים מאוד לא מקובלים ובטח לא פוליטיקלי קורקט. דורנר, אישה מופלאה לכל הדיעות, אני מעריכה אותי לאין שיעור ואין לי ספק שהיא תהיה נשיאה נהדרת. אולם, ברם, אבל, דורנר, שאני מאחלת לה אריכות יומין, בריאות וצלילות, יודעת טוב כמוני שלמרות שהיא מתאימה לתפקיד כמו כפפה ליד, היא בכל זאת איחרה את הרכבת. אני לא קוראת פה לאפליה על בסיס גיל, אבל סילחו לי אם אומר שזה אשכרה חוסר אחריות להציע את עצמה כמועמדת, היא באמת אישה מבוגרת מאוד וזה לגמרי לא לעניין. וכן, אני מבינה שזה נשמע נורא. סליחה.

לא בא לי להתייחס לפואד, בטח לא לקמפיין המביך שלו "אבא", לא לאדם שהוא ולדרך ההתנהלות שלו לאורך חייו הפוליטיים (מבלי לגרוע מתרומתו, כן הייתי חייבת). אני אישית את פואד אני לא סובלת ואני חושבת שמפלגת העבודה חוטאת לעצמה בבחירה באדם הזה, אך אני כבר מזמן לא מתאכזבת מהמפלגה הזו כי אני way שמאלה משם. אני רק אומר שכבחורה צעירה יצא לי לעבוד מול בחוריו של פואד וחבורה נאלחת כזו לא פגשתי מימיי. אם מפלגת העבודה רוצה תדמית חדשה, היא בטח לא היתה צריכה לחתום עבורו, בטח לא בוז'י.

לא אאריך בנושא ריבלין. כולם נורא אוהבים את ריבלין. אני לא. זאת אומרת, יש מצב שהייתי מחבבת אותו כאדם, הוא נראה מצחיק וסימפטי, אבל לא רואה אותו נשיא. כלומר רואה אותו נשיא, כי קרוב לודאי זה מה שיקרה, אבל לא חושבת שזה באמת הנשיא שאני רוצה, בלי לדון במוסד הנשיאות - בעד ונגד. 

אדירים, כמה טוב שלא צריך לדבר על סילבן (אבל ביננו ג'ודי לא נמנית בין קוראותי, אז יכולתי ללכלך). את דליה איציק מבאס אותי שאני בכלל שאני צריכה לאזכר בתור מועמדת. אבל הנה לכם אנקדוטה במקום התייחסות - פעם מזמן, בעודנו זוג צעיר, החלטנו על מילת קוד שאם אומרים אותה אז חייבים לומר את האמת (זה נועד רק למקרים שבהם אתה חושב שעובדים עליך וזה עבר את הגבול, כי ברור שמעולם לא שיקרנו אחד לשני - ציניים שכמותכם), די לציין שהחלטנו שהקוד שלנו יהיה קשור לדליה איציק, השתגעתם שאני אגיד לכם מהו?  זה הצחיק אותנו בטירוף, אבל אני כבר לא זוכרת אחרי איזו מן האפיזודות המביכות שלה זה היה, בכל זאת עברו שנים. 

על שכטמן אני כל הזמן משנה את דעתי, אז אני לא יודעת בבירור מה דעתי עליו כנשיא, אני רק יודעת שדעתי כל הזמן משתנה וזה לא בהכרח סימן טוב.

אבל יש גם דוד לוי - ירוץ או לא ירוץ? לא ברור. אבל יש סיפור. קצר. כשהייתי קטנה היו המון בדיחות על דוד לוי. אני גם זוכרת את המבוגרים מסביבי צוחקים נורא כשאני הייתי מספרת אותן, בעיקר את זו עם הבור והמטר וגו'. היו כל כך הרבה בדיחות שבכלל לא הבנתי שיש אדם אמיתי כזה. האגדה מספרת שפעם בדרך לטבריה, עברנו בבית שאן. ליד ביתו של דוד לוי, אמא שלי אמרה לי: "תראי, כאן גר דוד לוי", אני פרצתי בצחוק כי הייתי בטוחה שזו עוד בדיחת קרש. אחר כך לא הפסקתי לצחוק כי הבנתי שזו לא ויש איש כזה. אבל זה סיפור לא יפה, כי בתכל'ס הוא ממש לא איש כזה. אבל הוא בינתיים גם לא מועמד.

חוצמזה הבטחתי סיפור נשיאותי - אז, כשקצב נבחר, היינו בטיול הראשון אחרי שבנזוגי הציע (ת'אמת הוא רק שאל על תאריך, וקילקלתי לו הצעת נישואין מדליקה כי אני מפלצת ואם לא הייתי מקלקלת אז הייתי מקבלת הצעה רומנטית וטבעת בחו"ל bygone) אז בדיוק יצאנו מ- Mont Saint Michel (איזה מקום משגע, נכון?) ולרגע באוטו (BMW מדליקה אם הייתם צריכים לדעת וכן, אני זוכרת) קלטנו BBC בדיוק בחדשות, בדיוק בקטע על קצב ואז השידור נקטע, אני התחלתי לבכות (באמא שלי), התחלנו להריץ SMS לארץ (זה היה יקר בטרוף, אנחנו מדברים על לפני 14 שנה). ואשר יגורתי בא (הדוד לוי כל הזמן נדחף. זוכרים ת'בדיחה? יועץ לדוד לוי: "אשר יגורתי בא" דוד לוי: "תכניס אותו"), שעה נאמתי לבנזוגי על הטעות הזו, בעודי מוחה דמעה מדי פעם. די דפק את כל המשך הערב מודה. רק על זה אני לא גמרתי את החשבון עם קצב. ערב שלם בצרפת ומצב רוח מזופת הוא עשה לי. האמת שאשכרה לא רציתי לחזור לארץ, היה לי ברור שקצב נשיא המדינה זה לא אומר טוב בעיקר על המדינה. התביישתי. לא ידעתי שהוא יתן לי סיבות שלא חלמתי עליהם. אז בטח לא הייתי חוזרת. אז עכשיו אני צריכה לבוא איתו חשבון גם על זה שלא עשיתי רילוקיישן. 

זהו, קצת דיעות לא מצונזרות ומותר לי כי זה בלוג אישי וגם סיפור נשיאותי, בזאת אסיים. סוג של שיא. אמרתי שיא? התכוונתי נשיא. הייתי מעדיפה נשיאה, אבל עכשיו תגדיו שאני מפלה מגדרית.

22.11 יום לפני יום הולדת לקטנטן

בוקר מוקדם עם טיפונת קרירות קיבל את פני כשקמתי מוקדם ומצאתי בסלון את בן הזוג שעבד, כרגיל, כל הלילה. קפה במרפסת עם רחשי ציפורים בין השיחים. לקחתי את הזמן ולא כתבתי, לא בגלל שעדיין לא היתה הכרזה על היו"ר מטעם מפלגת העבודה, כי נתתי לנושא לבוא אלי. מחר קטנטני בן ארבע ובין כל המטלות לקראת החגיגות, אני מרגישה מוצפת מההבנה שהילד הקטן שלי כבר לא ממש קטן, שכנראה אני כבר יותר קרובה לגיל בו לאחד מילדי תצוץ השערה הלבנה הראשונה (בטח אם הם יקדימו להלבין כמוני) מאשר לתקופת התיכון העליזה. אבל כמו תמיד, כשאני לא לחלוטין מגובשת, המילים לא זורמות להן, הן לא נכנסו למקצב שאני יכולה להתאים לו את נשימותיי, או את פעימות ליבי. הנושא ברור לי מאליו, מרבית המילים הנכונות כבר נאספו להן ברציף, אך הן לא מוצאות את הסדר הנכון, כולן נדחפות אבל אף אחת לא עוברת את הפתח. אתמול, חלפה על פני אישה. אני בדרך כלל לא סוקרת נשים שעוברות על פני, אבל האישה הזו היתה אפרורית נורא, רק קיימת כזו בלי שום ערך מוסף, קטלתי אותה כמיטב המסורת הפנימית אבל אז כשממש עברנו זו ליד זו פתאום קלטתי שאנחנו בערך באותו גיל. זה לא שאני מנסה לחרוז עכשיו, אבל זה באמת היה מבהיל. זה מדהים כמה אתה מודע לגיל שלך בכל יום ובכל זאת איזשהו מנגנון בך משאיר אותך תמיד צעיר יותר בתודעתך. אולי זו גם הסיבה שאני לא מסתדרת עם המילים, השמחה לקראת יום ההולדת, ההכרה במזלי הטוב, האהבה המופלאה שהיא מנת חלקי ורק העצימה את עצמה יותר עם כל ילד, הגאווה בילד הקטן הזה שהוא אדם מקסים, העייפות מכל ההכנות, ההכרה בזמן שחולף, הידיעה שהתינוק האחרון הוא כבר בן 4 - הכל מציף אותי, בטח לקראת נקודת ציון כמו יום הולדת.

אני לא מאלה שמתקשים עם גילם הכרונולוגי, אני לא חווה משברי גיל, אדרבא עד עכשיו ניתן לומר שאני מאוד נהנית. אני גם אף פעם לא אמרתי משפטים נוסח "סופסוף הוא הגיע לגיל מקסים" או לחלופין חוששת מגיל ההתבגרות, כי כל יום שהוא הגיל שלי או של הילדים שלי הוא הגיל שאני ממש בדיוק כרגע אוהבת. שלשום ישב בכורי וחישב כמה ימים עבר כל אחד מאיתנו, הוא הגיע אלי: "כבוד! 14,316 ימים אמא!" 

ובלי שום קשר, גם לא עכשיו כשכבר ידוע שבוז'י ניצח, אחד הפעילים של יחימוביץ צוטט אתמול אומר משהו על המצביעים שלא התאבדו על הקלפיות. זה לא בגלל שאני בת 14,318 (אנשים, בכל זאת עברו יומיים מאז שהבכור ספר) ימים, רוצה לומר - מבוגרת, אבל השימוש במילה הזו מוציא אותי מדעתי. יש שימושים של מילים שצריך להוציא מחוץ לחוק (אם תרצו - מעצר מנהלי מילולי) אם הן לא משומשות בפירושן המקורי (שלוש דוגמאות שימושיות: להתאבד, הומו, לַפָּנים). זה לא שיש לי בעיה עם התפתחותה של השפה, השאלה היא לאן. טוב, אולי זו תמיד השאלה. לאן אני כרגע? ובכן, למרות שישי לי מסתבר עוד הרבה נושאים להגג בהם, אני יוצאת לסידורים יש לי המון דברים לעשות לקראת מסיבת יום ההולדת. בכלל, מסיבות יום הולדת זה כזה כיף. צפו היום לפוסט קצר עם תמונות בנושא מסיבת יום הולדת wii והכל תוצרת בית...